What’s love got to do with it?

אין לי כוח, באמת שאין לי כוח להתייחס למתקפה המכוערת של צה"ל וגרורותיו האזרחיות כנגד מערך המיון שלו, וכנגד האנשים ששוחררו על ידי המערך הזה. אחרים עושים את זה טוב יותר.

ובכל זאת, יש משהו בפרשת עברי לידר שלא נותן לי מנוח, משהו מעוות ומטריד במידה מעוררת חלחלה. אז הקומיסרים רוצים שהוא יחתום על איזה נייר מבזה, לא כל כך נורא אולי, אבל על הנייר הזה הם רוצים שייכתב שעברי לידר אוהב את צה"ל. אוהב. עוד פעם, שימו לב, אוהב את צה"ל. מה עבר להם בראש לעזאזל? שימצאו קודם חייל אחד בשרות סדיר, מילואימניק אחד ותיק ונאמן, שיסכים לחתום על הגרוטסקה הזו. לא, לא אוהב את הפלוגה, או את  החברים מהטנק, את המפקד, את השקט והנוף מהבסיס, את מנות הקרב (כן, הכרתי כמה שהתוודו על אהבה כזו). לא, לא אהבה חלקית לאלמנט אקראי כזה או אחר בחוויה הצה"לית, אלא ממש אוהב את צה"ל. קשה לי להימנע מהמחשבה שמישהו, ולא אכפת לי אם באגודה למען החייל או במפקדת חיל החינוך, שמע עברי לידר ומייד חשב יוסי וג'אגר, ופתאום, משום מקום, חילחלה למוחו איזו אהבה, דרמטית וטרגית, חוצת גבולות וחובקת כל. עד שבא עברי לידר, ענייני וישיר, וקילקל במחי סרוב פשוט ומתבקש את הפנטזיה המודחקת הזו.

2 תגובות ל“What’s love got to do with it?”

  1. מסכימה. עברה לי בראש בדיוק המחשבה הזו כשקראתי על 'תקרית עברי'.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. אם היו מקשיבים לפרופ' אסא כשר, שניסה למנוע מהאלוף אלעזר שטרן להכניס את ערך "אהבת הארץ" ל"רוח צה"ל" והסביר שאי אפשר להכריח מישהו לאהוב (אבל לא הקשיבו לו, וחינו סר בעיקר מהצד השני של המפה הפוליטית, לדעתי בגלל ההצדקה שנתן לסיכולים ממוקדים), אז אולי הדברים היו נראים אחרת.

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting