But it is, perhaps, the beginning of the end

פוסט קטנוני לכאורה, ראו הוזהרתם.

חלק מרכזי מקומת הקרקע של קניון רמת אביב מוקדש בימים אלה לתערוכה בשם Art of Fashion. באתר הקניון אפשר למצוא תיאור קצרצר וכמה פרטים טכניים.

150 צילומיםֿ 60 שנים תערוכה אחת
בואו להתרגש עם צלמי ישראל הגדולים, המסכמים 60 שנות אופנה בישראל.

חלק מהתמונות הן לא יותר מחלטורות של צלמים מפורסמים שעבדו בשלב זה או אחר גם בצילום שגרתי של תצוגות אופנה או בהפקות אופנה מגזיניות, תמונות אחרות, ראוי לומר, הן מעניינות הרבה יותר. סדרות מוגבלות של כל התמונות עומדות למכירה בעבור סכומים מרתיעים למדי.

עברתי בין התמונות האלה יום אחד ונמשכתי באופן אוטומטי לגזרה המוקדשת לעבודותיה של תמר קרוון. נמשכתי, אם לדייק, בעיקר לתמונה הזו.

zikney

מתחת לתמונה הופיעה תווית קטנה ובה הפירוט הבא.

zikney2

סכומים מרתיעים, כבר אמרתי.

אבל מה שמשך אותי בכיתוב הוא לא (רק) הסכום המרתיע אלא גם, בעיקר, כותרת התמונה והתאריך.

זקני צפת בתחילת דרכם, 1995.

משהו לא הסתדר לי בכיתוב הזה. כן, בדיעבד אני חייב להודות שמעולם לא יצא לי להיות בהופעה של זקני צפת, אבל את שיר ההלל של נילי לנדסמן להופעה מוקדמת של זקני צפת אני עוד זוכר היטב, הרבה לפני 1995.

בדיקה קצרה בויקיפדיה עזרה לי לוודא שאני צודק. שנות הפעילות של זקני צפת נקובות שם כ-1990-1996. בשנת 1995 הקליטה הלהקה את שני האלבומים האחרונים שלה. התמונה הזו, מ”ראש 1”, צולמה מן הסתם כחלק ממסע הקידום ל”תן לי שלאגר”, שיצא באותה שנה. ב-NMC בחרו להמתין עם ההוצאה של “תן לי שלאגר 2” עד ל-1996 למרות שגם הוא כבר הוקלט אז.

התמונה הזו, אם כך, לקוחה ממה שאין מנוס מלכנות סוף דרכם של זקני צפת.

תמר קרוון יודעת את זה, אני משער. מי שאצר את התערוכה, מי שבחר את השם לתמונה, אולי לא. זה לא תירוץ. כל אחד יכול היה לערוך את אותו בירור בדיוק בויקיפדיה או ב-Mooma. יכול להיות שתחקיר מעמיק שכזה הוא דרישה מוגזמת ממי שאצר את התערוכה (היי, יש שם 150 תמונות!), אבל אז ראוי היה להיאחז בתיאור שלדי יותר כמו “זקני צפת, 1995”. מישהו חשב שראוי להוסיף לתיאור הזה גם מידע שגוי, וזה מעצבן אותי.

זה מעצבן אותי כי יש כאן עדות, סמויה לכאורה, לפרסונליזציה המוחלטת של עולם האמנות. זה מעצבן אותי כי 1995 היא אכן “תחילת דרכו” של מאור כהן גם אם היא “סוף דרכם” של זקני צפת, ולמישהו לא ממש אכפת מההבדל בין שני אלה. מרגע שבחרנו את “מאור כהן” כנקודת משען לתלות עליה את הכותרת “זקני צפת”, “מאור כהן” זה גם ההוא שבחר להתבזות במערכונים בינוניים של ארץ נהדרת בדרך אל התהילה, “מאור כהן” זה גם קריינות מגניבה של פרסומות למוצרים מפולחים היטב לדור המילניום.

עבור מי שאצר את התערוכה של קניון רמת אביב אין הבדל בין השניים. “מאור כהן” הוא “זקני צפת”,”זקני צפת” הם “מאור כהן”. בקריירה של כהן 1995 היא אכן “תחילת הדרך”.

וכך, במחי כיתוב בתחתית תערוכה מתחלפת בקניון מסחרי, נמחקת ההבחנה התרבותית העקרונית שבין להקה כקולקטיב יצירתי חי לבין הקריירה האישית של מי שיודע לשרת את אדוניו המסחריים כשצריך. אין לי בעיה עם הבחירה האישית של כהן, אני חושב שהיא לגיטימית והגיונית. אבל זו הבחירה האישית שלו, זו לא הבחירה של “זקני צפת”.

בתרבות הישראלית הנוכחית, זו שמוכתבת על-ידי אוצרי תערוכות בקניונים מסחריים אין עוד מקום לפער הזה, אין מקום ללהקה כרעיון של קולקטיב אמנותי, אין מקום לניואנסים, אין מקום לחזון משותף, יש מקום אך ורק לקריירה אישית של מי שמוכן לשחק את המשחק במלואו.

דיסקליימר: זקני צפת, בסופו של דבר, וכפי שיעידו שינויי ההרכב התכופים, אף פעם לא היו להקה של ממש, תמיד היו רק כיסוי דק לפרוייקט אישי של כהן.

דיסדיסקליימר: ואף על פי כן, גם בהמשך הדרך, גם כששיתף פעולה עם אותם אנשים (אורן לוטנברג ב”הבליינים”, רע מוכיח ב”צמד ריאת”) נמנע כהן מלחזור ולהשתמש בשם “זקני צפת”.

דיסקליימר אישי: כל זה היה אמין הרבה יותר לו רק הייתי מסוגל לזהות את האיש שעומד לצד כהן בתמונה ההיא של תמר קרוון מ-1995.

זקני צפת בתחילת דרכם, אבל באמת.

4 תגובות ל“But it is, perhaps, the beginning of the end”

  1. מאת אורגניזם:

    מעניין. יכול להיות שיש טעות בכיתוב ולמעשה מדובר, נגיד, ב- 1991 ולא 1995? לחילופין יכול להיות שמישהו באמת חשב בטעות ש1995 היתה תחילת דרכם? כל אלו אפשרויות לא פחות סבירות מאשר שמישהו בילבל את "זקני צפת" עם "מאור כהן".
    ונגיד שמישהו בילבל ביניהם ואצלו בתודעה זקני צפת הם מאור כהן (ממש לא מופרך בהתחשב בדיסקליימר הראשון) וכל שאר חברי הלהקה הם תפאורה. האם מכאן אפשר להסיק ש: "אין מקום ללהקה כרעיון של קולקטיב אמנותי, אין מקום לניואנסים, אין מקום לחזון משותף"? האם באמת התרבות הישראלית הנוכחית מוכתבת על ידי אוצרי תערוכות בקניונים מסחריים? אני לא זוכרת מתי לאחרונה ראיתי תערוכה בקניון מסחרי… ואני לא מדירה ממקומות כאלה את רגליי.
    אני חושבת שמה שאפשר להגיד זה שמצאת טעות בכיתוב של תמונה בתערוכת אמנות בקניון רמת אביב.
    התמונה יפה, והאמת שהאפקט של הפלאש של המצלמה שלך (אם אכן זה מה שהכתמים הבהירים מייצגים) רק עושה אותה יותר מעניינת.

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    הכל יכול להיות כמובן, אבל גם החליפה של כהן מעידה על תקופה רחוקה מראשית הדרך של זקני צפת.
    מעבר לכך, כשאני מדבר על "התרבות הישראלית הנוכחית מוכתבת על ידי אוצרי תערוכות בקניונים מסחריים" אני לא בהכרח מדבר על עניין כמותי כמובן, ואני לא חושב שאנשים מגבשים את השקפת עולמם התרבותית על סמך תערוכות כאלה. אני כן חושב שהן מסמנות משהו משמעותי שהוא מעבר לחוויה האקראית של קונה בקניון שעובר במקרה לצד התמונות האלה.
    מה שאני מנסה לומר הוא אולי מעודן קצת יותר מהניסוח הדמגוגי של הפוסט אבל משמעותי באותה מידה, וזה שבתרבות הנוכחית שלנו אין מקום של ממש לתופעה תרבותית שאי אפשר להדביק אליה פרצוף מוכר.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. הבחור השני הוא יובל קיינר (הגאון) והצילום הוא מ-1994, כך ע"פ הפייסבוק של קרוון, בו גם כתבה לקראת התערוכה שזו הפקת האופנה הראשונה שלה – תחילת דרכה – אז אולי זה מקור הטעות.
    מי שכותב את המדבקות בכל תערוכה זה האוצר, לא האמן שמציג. למה 1995? שוב, לאוצר הפתרונים. מצד שני, ע"פ וויקיפדיה יובל קיינר הצטרף ל"זקני צפת" יחד עם עוד שניים – כולם למעט מאור כהן (מפתיע) והוציאו אלבום באותו שם כמו הראשון (כמו למחוק את ההיסטוריה ולהתחיל מחדש – מעניין) אז אפשר לחשוב שזה סוג של "תחילת דרכם". אני זוכר אותם מאותה תקופה כלהקה חדשה – אחח, רוק ישראלי של שנות ה-90!

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    כן, ברור לי שמי שנותן לי את הכותרות הוא אוצר התערוכה. ברור לי גם שקרוון לא היתה עושה טעות כזו. גם לגבי הזהות של קיינר היו לי חשדות, אבל לא הייתי מספיק בטוח בעצמי.
    לגבי שמות האלבומים זה דווקא לא מה שקרה בסופו של דבר, האלבונים היו: זקני צפת 1 ו-2 ואז תן לי שלאגר 1 ו-2, אבל שינויי ההרכב, כמו שציינתי, היו מאוד קיצוניים.

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting