מונדו 94: כשבמם היה חור

בפעם הקודמת שיצא לי לחטט כאן בגליונות מונדו 2000 מצאתי טור קצר מגליון 11 שעסק בדפדפנים המתהווים שעמדו להילחם אז במונופול של מוזאיק. דפדוף בגליון 12 חשף בפניי מציאות מרתקת שהטור ההוא טשטש במידה רבה. תחת הכותרת המתחכמת ומשרת המסתורין Welcome to zee Casbah (או משהו דומה, הגליון נמצא כרגע מעברו השני של האוקיינוס האטלנטי) ובליווי איורים מסקרנים-מאיימים להשלמת האווירה הצטופפו כמה עמודים שביקשו להיות מדריך כניסה לקסבה המפותלת של האינטרנט.

casbah

יש בעמודים האלה, אפילו בעצם הקיום שלהם אז ובאווירה שהם ביקשו להשרות, חומר לשלושה או ארבעה פוסטים רציניים, שלא לדבר על עוד כמה של נוסטלגיה משועשעת.

את הדפדוף הזה אני רוצה להתחיל דווקא מהסוף, באופן שיתקשר ישירות לעיסוק הנוכחי של הבלוג במצבם של הממים. כן, בחצי התחתון של שני העמודים האחרונים בדבוקה הזו עומדת רשימה שכותרתה La meme chose.

memes1

האינטרנט, נכתב בטור הפתיחה שלה, הוא זירה משולמת להתפשטותם של וירוסי מידע, ואיזו שערורייה טכנולוגית עצומה מהשנים ההן מוזכרת כדוגמא בולטת למם שכזה. אבל כדי להצליח ולעקוב אחרי כל הטרנדים הויראליים צריך גיבור מסוגו של הירו (הדמות הראשית ב-Snow Crash של ניל סטיבנסון). המשך הרשימה מבקש להיות סקירת זרעיהם של ממים שיש להם סיכוי של ממש להתפתח ולהתפשט לכל רחבי האינטרנט.

די היה בקריאה של שורות המבוא האלה, על רקע המציאות רווית הממים של ימינו והאובססיה הנוכחית שלי לעיסוק בה, כדי להעביר בי צמרמורת. אבל שום דבר לא הכין אותי להמשך.

המם הראשון שמבקשת הרשימה להצביע עליו זוכה לכינוי Interpedia, הוא אמנם מכונה שם ספר אלקטרוני, אבל התיאור שלו נשמע כמעט כמו תכנית ראשונית, ובכל זאת מגובשת למדי, למה שעתיד להיות ויקיפדיה.

ההמשך דרמטי ומסעיר לא פחות.

memes2

קהילות וירטואליות הן המם הבא, נסמכות על האפשרויות הטכנולוגיות והתשתית המוגבלת של אז. אחריהן מגיע מוזאיק, הדפדפן שגליון 11 כבר דיבר על מותו, זה שאמור להתפשט כמם אינטרנטי, כשיותר ויותר גופים יבקשו להתאים אליו את נוכחות הרשת שלהם. המם האחרון ברשימה מדבר על התפתחות הכרחית של איזו רגולציה חברתית פנימית אל מול השטף הגואה של “אזרחי רשת” חדשים.

יש משהו עצוב בקריאה רטרואקטיבית של הרשימה הזו, ובעיקר בהשוואה שלה למה זוכה לכינוי ממים בימינו. זה לא שהתפתחויות משמעותיות מהסוג שנידון בה לא קיימות ברשת של ימינו, להפך. אפשר הרי להסתכל, כדוגמאות מהעת האחרונה, על סיפורי ההצלחה של Instagram ושל Draw Somethingכעל ממים, אפשר לדבר על מם “הרשת החברתית”, אפשר לטעון שמם הסמארטפונים שנולד עם ההכרזה על בואו של האייפון הוא אחד השינויים העמוקים שעברו על הרשת מאז הימים הרחוקים ההם. אבל נדמה שאף אחד לא קורא להם ממים, ואף אחד לא חושב עליהם ככאלה. מושג המם (או יותר נכון המם האינטרנטי) עבר רידוד מתסכל, עד שהיום הוא מקיף משפחה כמעט אינסופית אבל לא מאוד מגוונת של בדיחות רשת, רובן טיפשיות למדי, חלקן מוצלחות מאוד (ולא מדובר בקבוצות זרות) ותו לא.

מתישהו, בין ימי ההתרגשות ההם של ראשית החדירה של האינטרנט לבין היום התרחש פיצול מעציב בתפישה הכללית של תפישת הפוטנציאל הממטי של הרשת. הצלחות כמו אינסטגרם, או לחילופין כמו קוני2012 זוכות לכינוי “להיט ויראלי”, מעוררות לא אחת את האינסטינקטים הביקורתיים שלנו (בדרך כלל בצדק) במטרה לחפש את קבוצת הממ”חים או את הגופים המסחריים בעלי האינטרס שמאחוריהן. בדיחות פוטושופ על נתניהו וכיתובים קצרים לצד דמויות מתחלפות, וכמעט רק הן, מכונות ממים.

יש בהבחנה הזו יותר מאשר הבדל סמנטי זניח, אני חושב. אנחנו, יצרני וצרכני התרבות הרשתית הפקרנו את הפוטנציאל הממטי של הרשת, כפי שהוא מתואר בפתח הרשימה הזו ממונדו, בידיהם של גופים מסחריים. ויתרנו, במידה רבה, על עצם הנסיון לנצל את הפוטנציאל הזה כדי לנסות ולהפיץ רעיונות משמעותיים יותר.

יש לי איזה קצה של הסבר לשאלה איך זה קרה, יש לי גם, אולי, התחלה של רעיון איך זה יכול להשתנות, אבל אלה כבר יחכו לפוסט הבא.

BESTMINDS

עוד קצת ענייני ממים:

על מם הביבי-גאמפ, ובעצם על הבעיה שיש לי עם ממים פוליטיים במידה רבה.

על ערסים וכלבתות, הפוסט שפתח את העיסוק הנוכחי שלי בממים.

האינטרנט מפחיד את איתמר שאלתיאל.

חנן כהן על התפוררות המם הפוליטי.

אלי על המם האנוכי (נושא שאני מקווה לפתח בהמשך).

ויטה קיירס מנסה להרוג את המם העברי ב-ynet.

5 תגובות ל“מונדו 94: כשבמם היה חור”

  1. כן, האמת היא זו: מה שאתה וחבריך עושים אינם "ממים". למעשה, דרושה לא מעט יהירות לקרוא לפיסת מידע "מם" שעה שזו רק נוצרה והופצה בין 5 או 50 איש. קשה שלא להתייחס לטאמבלר הסחים, זוהי דוגמא לבדיחה אינטרנטית שבאמת הפכה למם (ואף יצאה מגבולות הרשת), בדיוק כמו פיקבאדג' גלעד שליט או הביטוי "צדק חברתי". מדי פעם בדיחה שלכם מופצת קצת מעבר לקהל החבר'ה הרגילים, אולי "כל הערסים יבואו" באמת הפך למם (גזעני) כהלכתו, אבל לרוב מדובר בבדיחה פנימית שלכם, לא במשהו שתפס את כל האינטרנט. כן, אני יודע, תיכף תגידו שגם עצם השימוש ב"מם" גם היא הפוך על הפוך חתרני.

    [להגיב לתגובה זו]

    עבגד יבאור Reply:

    היי, רגע, אם זה לא חורג מהמילייה שלנו אז איך זה הגיע אליך?

    [להגיב לתגובה זו]

  2. […] לראש כשהתחילה מלחמת החפירות הנוכחית, במסגרתה אלי לוין, שחר ואיתמר שאלתיאל, התחילו בדיון על יצירת ממים. הם בוודאי […]

  3. ממה זה כיף ליצור, אני בעצמי ייצרתי כ5 ממים שאחת מהן אפילו זכתה לפופולאריות רבה ברשת.
    הכי אהוב זה הבחור השווה שרץ במרתון.

    [להגיב לתגובה זו]

  4. לפחות במגדל השן (מדעי המחשב), כשמדברים על מם לא מתכוונים לבדיחת חתולים או שנינה אחרת אלא מתכוונים ממש לפיסת מידע שמועברת כמו שהיא (למשל אימייל שרשרת), מועברת עם ווריאציות על רעיון (חתולים,…) או מתפתחת ומשתנה אבל לא דווקא כדאחקה אלא פשוט עוברת "מוטציה"*.
    המם, כמו שהוא נדון בבלוגים ועיתונות הישראלית (אולי גם בחו"ל) הוא באמת רידוד של התופעה ולקיחת רק פן אחד מוגבל שלה כחזות הכל.
    הנה למשל לינק לדמו ומאמר משותף של הקבוצות בסטנפורד וקורנל**. מה שמעניין אלו לא הפרטים הטעניים במאמר (מצויינים כשלעצמם) ולא הוויזואליזציה (יפה מאוד) אלא הגדרת המם וההתפשטות שלו: http://memetracker.org/

    *כבר הייתה לי תגובה כזו וויכוחון אצל אלי לפני כמה שנים – כשהוא התחיל לדבר על ממים.
    **אחד הכותבים הוא אבי המונחים (והפירמול המתמטי והאלגוריתם) של הhubs ו-authorities שעליו מבוסס אלגוריתם הפייג'-ראנק.

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting