אוטוארכיאולוגיה: הזמנה למשחק

נהוג לקונן על מצבה הרעוע של הפרטיות בימינו, אבל יש להם לאינדוקס ולאירכוב הבלתי נלאים גם צדדים חיוביים, או לפחות משובבי נפש.

אתמול, מסיבות כאלה ואחרות, נזקקתי לבדיקת מצב ההזמנות האחרונות שלי באמזון, רגע אחרי שהסתיים הבירור (הספר שהזמנתי לפני קרוב לשנה לא יצא לאור בסופו של דבר), נתקלתי, שוב, באפשרות המרגשת לבחון את היסטוריית ההזמנות המלאה שלי. בתנועת עכבר קלה נפרשו לפניי שכבות שכבות של תל ארכיאולוגי בן ימינו, נמתחות כמעט עשור לאחור לסוף 1998. ארבעה ספרים שהוזמנו בחרדה גדולה, פחד קמאי שאפף אותי ברגע הגורלי שבו נדרשתי, לראשונה בחיי, למסור את מספר כרטיס האשראי באינטרנט הפרוץ לכל. כתובת אימייל ישנה ובלתי מתפקדת, shahar at something.com וה-something ההוא לא היה שרות אימייל מקוון, אלא שם החברה שבה ביליתי את ימי משרת הסטודנט שלי דאז. גם ההוטמייל הישן והמת שלי שייך בערך לאותה תקופה, אבל בימים ההם כתובת אימייל שהסתיימה ב-.com אמרה בעיקר עבודת היי-טק כזו או אחרת. כל אלה חוזרים לחיים עוד לפני שאני ניגש לבחון את ההזמנה עצמה, מחליק במורד השנים לפגוש את בן דמותי מאז, לתהות על קנקנו, לחייך חיוך מריר ומשועשע לנוכח הדברים שעניינו אותו אז.

אז הנה הניסיון הראשון שלי באוטוארכיאולוגיה, מפגש מחודש עם מי שישב אז לפני מחשב אחר, וביד רועדת פתח תקופה חדשה בחייו.

העובדה הראשונה שקופצת לעין עם הבחינה של ההזמנה הוא הפיצול שלה לשתי הזמנות שנשלחו בהפרש של יום זו מזו. כל כך חששתי מהצורך לשלם פעמיים את מחיר המשלוח, ציינתי במפורש שיש להמתין עד שכל הספרים יהיו זמינים, ואף על פי כן, אנשי אמזון הבריטית לא חיכו אפילו יום. כמה רווח לי לגלות בפירוט החשבון בסופו של דבר שנחסך ממני החיוב הכפול.

הספרים

America's Back Porch: בדיוק שנה אחרי הגרנד טור הממוזער שלי שהתמקד בערי החוף של ארצות הברית אבל כלל גם שלושים ושש שעות רצופות באוטובוסים של גרייהאוד ממיאמי לנשוויל, ומשם בהחלטה של רגע ישירות לממפיס. שלושים ושש שעות שהשאירו אותי עם אובססיה לא פתורה לקרביים של האמריקנה, לכבישים מהירים, דיינרים מאובקים ועיירות נטושות. America's back porch היה הספר המושלם לתקופה ההיא, עם סיפורים על מאלפי דובים ונחשים, על כתות ערפדים, על ציידי ראשים, כל הדברים שעדיין אפשר לומר עליהם "רק באמריקה".

איפה הוא היום: ברגע של חולשה הוא הושאל לחבר לעבודה, עולה אמריקאי, שהמריא מאז לקריירה מטאורית יחד עם הספר הזה (כמו גם עם Underworld של דלילו).

The Smiths: All Men Have Secrets: ובאותו טיול, בחנות ספרים גדושה וכאוטית, על גבול הרובע הצרפתי של ניו אורלינס, מחלקת ספרי מוזיקה מעוררת השתאות, אני על סף הרעלת ג'ז, והעיניים נופלות על הספר הזה, רשימה לקסיקוגרפית של מיטב שירי הסמית'ס, ולכל אחד נלווים סיפורים אישיים של מעריצים, שטוענים בתוקף שהשירים האלה הצילו את חייהם, או גרמו להם לבכות, או כל דבר אחר. אני מעלעל בספר, בודק לכמה עמודים זכה כל שיר, למקומות הראשונים זוכים, שלא במפתיע, There is a light and it never goes out,How soon is now ו-Heaven knows I'm miserable now. אני קורא שלושה או ארבעה סיפורים, נחרד מהבנליות. יודע שכל הסיפורים אמיתיים בדיוק כמו אלה שלי ותוהה מה זה אומר. תהיה שרק תלך ותתחזק עם כל בלוג אישי שמישהו אי פעם יפתח. בסופו של דבר אני מחזיר את הספר למדף ויוצא מהחנות. שנה אחר כך, כאמור אני לא עומד בפיתוי ומזמין אותו.

איפה הוא היום: במקור היו יועד להיות מתנה למישהו אחד, רצה הגורל ובאותם ימים הקשר בינינו התרופף. אחרי עוד קצת קריאה בלתי מחייבת הוא ספק הושאל ספק ניתן למישהו אחר.

Adventures in Wonderland: עוד אובססיה. מתרוצץ בין משרד היי-טקי ללימודים אקדמיים מופרכים, ניסיון קצר מועד שננטש במחקר תרבות, וחולם לזרוק הכל ולברוח לאיביזה. חלום שהוא מופרך עוד יותר מהלימודים. בסופו של דבר אני מסתפק בספר, היסטוריה קצרה ומשעשעת: עשור של תרבות מועדונים. איפשהו בספר יש אנקדוטה על זוג אחיות בריטיות, שהיו נוסעות לסופי שבוע באיביזה, עד שאחת מהן פגשה את הבוסית שלה רוקדת על החוף, מחייכת אליה ואומרת "נתראה במשרד ביום שני", זה היה הרגע ששבר אותה. כל הזמן חיכיתי לרגע שישבור אותי, והוא לא בא.

איפה הוא היום: כאן, אצלי, בארגז שמתחת לשולחן, מחכה למישהו שאולי ירצה לקרוא אותו. כן, אתם בהחלט מוזמנים.

A Certain Age: ספר צייטגייסט זניח, אבל בימים ההם די היה בביקורת חיובית של חמש שורות בגליון החודשי של The Face כדי לשכנע אותי. ילדה בריטית, משפחה לא מתפקדת, בריחה מהבית, קצת אלכוהול, קצת סקס, אולי קצת סמים. ניכור, אובדן דרך. חרא כתיבה, שעמום מוחלט.

איפה הוא היום: אולי בגלל שתמה ג'נווויץ הוציאה ספר עם שם זהה בערך באותו זמן הצלחתי להטעות את המוכר בחנות הספרים המשומשים לקנות אותו בכמה שקלים. שנים אחר כך עוד ראיתי אותו מציץ אליי מהמדף. נדמה לי שבשלב מסויים הוא סולק אל שולחן הזבל בעשרה שקלים שבחוץ, בלי החזרות, ובלי החלפות, כמו שצריך.

הזמנה

זהו לעת עתה, אולי יבואו עוד נסיונות כאלה. עכשיו גם אתם מוזמנים, נסו להיזכר באיזה חשבון אימייל ישן ורדום, אבל עדיין קיים, גשו אליו, חפשו את האימייל הראשון שהוא לא אישור של פתיחת החשבון, אולי הרשמה לאיזה שרות שכבר לא קיים, אולי התכתבות עם מישהו שמאז נמוג. גשו לחשבון האמזון שלכם, פשפשו בהזמנות ישנות. לא חושב איך בדיוק, חפשו איזו דרך להתייצב מול העקבות הדיגיטליים שלהשארתם מאחוריכם, להתייצב מול מי שהייתם פעם ולנסות להכיר אותו מחדש.

2 תגובות ל“אוטוארכיאולוגיה: הזמנה למשחק”

  1. פוסט מצויין!
    אהבתי מאוד. :D

    [להגיב לתגובה זו]

  2. פושט! ההזמנה הראשונה שלי הייתה ב-97'. :)

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting