אבל למה זה עמוד או קבוצה ולא פרופיל?

לפני קצת יותר משנה, בימים הראשונים והאופטימיים של גוגל+ כתבתי כאן על התקווה שראיתי אז בהופעה של הרשת החברתית חדשה.

אבל עכשיו יש הזדמנות מעניינת בדמות גוגל+. עכשיו כולם כבר יודעים פחות או יותר במה מדובר, ויש להם הזדמנות להתחיל מחדש, בהתאם למציאות הזו. לא לגרור איתם דברים שהועלו לפייסבוק בתקופה אחרת ועכשיו הם תקועים שם, לא לגרור חברים שנוספו מסיבות אנכרוניסטיות בתקופה שבה לא קרה שום דבר בפייסבוק. וכן, גם “המעגלים” של גוגל+, שאולי אינם שונים מאוד מרשימות החברים של פייסבוק* הם הזדמנות מצויינת לעשות את מה שמעולם לא טרחת לעשות בפייסבוק. לאף אחד הרי אין כוח לעבור על מאות חברי הפייסבוק שלו ולהתחיל לסווג אותם לרשימות, בגוגל+ לא תהיה לו ברירה.

גוגל+ ביקשתי לטעון אז בעצם, היא ההזדמנות של כל אחד מהמשתמשים לערוך חשבון נפש שהוא כמעט בלתי אפשרי בגבולות פייסבוק, ולהתחיל מחדש.

למרות האופטימיות התמימה הזו הצבעתי, קצת אחר כך על מה שנראה לי אז כמו בעיה מרכזית של גוגל+, תחת הכותרת “אז איפה מספרים בדיחות גלעד שליט בגוגל+?”

מצד אחד, אם יש לי בדיחה מוצלחת כזו אני ארצה לחלוק אותה עם מי שבחר לעקוב אחריי בגלל היותי שנון, חד ואכזרי, מצד שני זה כופה עליי לחלוק אותה בפומבי, וזה מן הסתם כולל גם את מי שהוסיף אותי למעגליו על רקע קשר משפחתי או בגלל מקום עבודה משותף. ובעצם, הרי טוב לי עם הפומביות, אני רוצה שאנשים יוכלו לחלוק את זה הלאה, למשוך עוד אנשים שירצו לשמוע אותי משחרר שנינויות שכאלה, זו כל הגדולה של שחרור המחוייבות הדו-סטרית נוסח פייסבוק. אז אני תקוע באמצע, רוצה פומביות טוויטרית, אבל לא רוצה להיות מוזמן לשיחת הבהרה עם הבוס או עם סבתא על זה שיש דברים שלא צוחקים עליהם.

בזמן שחלף מאז קרו כמה דברים. ההבטחה של גוגל+ התרסקה, נכון, אבל לא לפני שבפייסבוק מיהרו, בעקבות האיום ההוא ככל הנראה, לשבור את הסימטריה שעמדה בבסיס הגרף החברתי שלה מיומה הראשון ולפתוח את האפשרות להיות מנוי לעדכונים הפומביים של משתמש אחר בלי להיות חבר שלו. פייסבוק של היום, אם כך, מציבה בפני המשתמשים בדיוק את הדילמה ההיא של גוגל+, וביתר שאת, בגלל כל אותם בני משפחה וחברי ילדות שכבר נמצאים שם. אלה שגם אם לא יירתעו מהבדיחות עצמן יראו בהן טרדה מיותרת או “הצפה של הפיד” המסתירה מהם תמונות משפחתיות ועדכונים אישיים של אחרים.

הבעיה, אם כן, נמצאת בשני הקצוות, גם אצל ה”משדר” שנאלץ לוותר באופן מלא על הפרטיות שלו, וגם אצל ה”קולט” שנאלץ להיחשף לכל מה שחבריו בוחרים לשתף.

הצבעתי בסוף הפוסט ההוא על מה שנראה לי כמו כיוון אפשרי לפתרון הבעיה, בחרתי לתאר אותו כמעבר מ”ניהול פרטיות” ל”ניהול זהויות”.

נכון להיום הגדרת הפרטיות של גוגל+ הן מפורטות להפליא. כל פסיק בפרופיל האישי ניתן להגדרה במידת חשיפה שונה. ועדיין הנחת היסוד היא שיש פרופיל אחד ויחיד, שכל חלקין מצטרפים זה לזה ויוצרים אישיות אחת. זה פשוט לא נכון.

אני רוצה שפיזיקאים עמיתים למשל (נניח) יראו בפרופיל שלי רשימת פרסומים, תחומי עניין ואת שמי המלא. אני רוצה שסתם עוקבים יראו שם פרטי (או כינוי רשת שרירותי) וכמה מלים מתחכמות. אני רוצה שבני משפחה יראו כמה אני גאה בבנות. הבנתם את העקרון.

זה לא קרה בינתיים. זה לא באמת יכול לקרות במסגרת הפייסבוקית שמקדשת את הפרופיל האישי, שאוסרת, רשמית לפחות, אפילו על ניהול פרופיל בשם בדוי. אבל משהו אחר קרה, תזוזה קולקטיבית של מוקדי הפעילות בפייסבוק, תזוזה שמבקשת לענות בדיוק על הצרכים האלה. התזוזה הזו, נכון לעכשיו, היא לא יותר מאלתור לא מאוד מספק, אבל יש בה להעיד על כך שמדובר בצרכים ממשיים.

יותר ויותר פעילות בפייסבוק מתרחשת בתוך קבוצות (סגורות, פתוחות או סודיות) ובעמודי קהילה (נניח בצד את העמודים המסחריים), אפילו באירועים (אבל למה?) למרות ההבדלים הטכניים בין שלושת אלה, אני משער שהמשך הדיון ירוויח אם אכנה אותם “קבוצות” מעכשיו ואחטא לאמת.

reslingcat

בתמונה זו מסתתרות שלוש קבוצות פייסבוק פעילות

פעם, ממש מזמן, מצאתי לנכון להתעצבן על הביצוע הכושל של קבוצות פייסבוק.

קבוצה ברשת חברתית צריכה להיות כלי שימושי לחבריה, ולא, או לפחות לא רק, למפרסמים שמעוניינים בהם. ולכן היא צריכה לכלול מערכת דיונים אמיתית, כזאת שבה אפשר לנהל שיחה אמיתית ולא רק להעלות רשומות בסדר כרונולוגי ונטול היררכיה, היא צריכה לאפשר לחברים שלה לקבל החלטות קולקטיביות, היא צריכה לאפשר להם לבחון חלופות, ולקבל מידע רלוונטי. אבל את זה קשה הרבה יותר ליישם.

אבל כרגע כל זה עוד נראה רחוק ממימוש, ולכן מגניב הרבה יותר לפתוח קבוצה קקיונית עם שם מתחכם ולמשוך אליה חברים משועממים. חבל, לא?

קשה להגיד שמבחינה טכנולוגית משהו משמעותי השתנה. חלק ניכר מהקבוצות עדיין מוקדש לדאחקות טיפשיות. אבל מה שנראה לי אז כבעיה, הוא היום, חלקית לפחות, גם פתרון.

נכון, גם אל הקבוצות והעמודים נושא עימו משתמש הפייסבוק את אותו שם ואת אותה תמונת פרופיל, הוא לא מופיע בהם בזהות שונה, כמו שביקשתי אז, אבל בתוכם הוא זוכה לחופש מחלק ניכר מהמגבלות החברתיות הבעייתיות המלוות פרסום בפרופיל האישי. הוא מקבל זירה פנים-פייסבוקית שבה הוא יכול לדעת שההומור שלו נתפש כלגיטימי מצד משתתפים אחרים, הוא יכול לדעת שמי שלא בחר להיות שותף באותה קבוצה לא יוצף בעדכונים שהם טורדניים או פוגעניים מבחינתו, או לפחות ייחשף אליהם הרבה פחות מאשר במקרה של פרסום ישיר בפרופיל. הקבוצות מאפשרות למשתמש הפייסבוק גם אינטרקציה מקומית, שיכולה להיות אינטנסיבית מאוד, עם אנשים בעלי תחומי עניין משותפים, בלי להידרש למיסוד של הקשר הזה כחברות דו-סטרית או כקשר מעקב בין הפרופילים שלהם.

קבוצות פייסבוק, כתבתי בפוסט הישן ההוא, הן “בסך הכל גלגול משוכלל ונוצץ יותר של מושג הפורום הישן והאפרורי”. זה עדיין נכון, וזה בדיוק קסמן. הפורומים, רגע לפני עליית הרשתות החברתיות, אפשרו לנו, באופן טבעי וחלק, את מה שכיניתי “ניהול זהויות”. יכולתי להיות פעיל מאוד בפורום מוזיקה עברית של נענע בזהות אחת, ובפורום אקטואליה של ynet בזהות אחרת. יכולתי לדעת שמה שאני כותב בכל אחד מהם יגיע רק לקהל שאכן מעוניין בנושא. אבל יכולתי לדעת גם שמה שכתבתי שם נגיש לכל אחד עם חיבור אינטרנט, בלי שאדרש לאשר את הצעת החברות שלו.

הפורומים, חלקם לפחות, גוועו כזירת פעילות מרכזית כי פייסבוק הציעה למשתמשים נוחות שימוש שקשה להתמודד איתה. אז אנשים ויתרו, לא רק על הפרטיות כפי שנהוג לקונן, אלא גם על אותה אפשרות לנהל זהויות מקבילות, וגם, חשוב לא פחות, על תחושת הקהילתיות. הנוכחות האישית באינטרנט שלפני פייסבוק הושתתה על אוסף מבולבל ומרתק של קהילות מהן יכול היה כל אחד לבחור את המועדפות עליו. הנוכחות האישית באינטרנט של פייסבוק מקדשת את הפרופיל האישי, כמעט ואינה מאפשרת צמיחה של קהילות.

אבל זה קורה כאמור, זה קורה בתוך פייסבוק באופן מוגבל, ויום אחד, אני מאמין, זה יקרה מחוץ לפייסבוק. יש נבואות חורבן הטוענות שפייסבוק אינה ערוכה לאתגרים הטכנולוגיים של השנים הקרובות. הנבואות האלה נשמעות לי מופרכות. אבל פייסבוק, אני נוטה להאמין, אכן תיפול כשמישהו יצליח להציע פתרון ראוי ומלא לצרכים החברתיים האלה. כי פייסבוק, למרות הקבוצות ולמרות שהיא הדגם היחיד שקיים כרגע, אינה באמת רשת חברתית, היא בסך הכל מיליוני אנשים לבד.

אני יודע שקצת יומרני מצדי להתנבא על דברים כאלה. יומרני לא פחות יהיה להבטיח פוסט המשך בקרוב, אבל נו, שיהיה. 

דממה דקה ל“אבל למה זה עמוד או קבוצה ולא פרופיל?”

עדיין אין תגובות

השארת תגובה

Subscribe without commenting