אשליות הבלוגוספירה 1 – ההומוגניות המדומה

את 'האייל' גיליתי בשלב מוקדם יחסית של חייו, דרך המלצה של צ'יקי. מעבר לקוריוז המשעשע יש כאן נקודה חשובה. הייתי אז תושב הבועה (במובן פוקס-אוחובסקי, בלי שום קשר להנפקות שרצו אז מסביב) והאינטרנט חדר בהדרגה לבתי ישראל. מתוך איזו התניה הנחתי ש'האייל' מכיל בעיקר אנשים דומים לי, כאלה שנמצאים על הטווח המצומצם למדי ביני לבין צ'יקי. אחר כך היתה כתבה ב'מוסף הארץ' ודובי קננגיסר, אז עדיין צ'יף צעיר ונמרץ הסביר שהוא בדרך כלל נחשד בשמאלנות. נכון, די מהר גיליתי שם גם את דב אנשלוביץ מהקצה השני של הקשת הפוליטית, אבל הוא נראה כמו היוצא מן הכלל שבא להעיד. אני עדיין זוכר את ההלם והאלם שתקפו אותי כשהבנתי לראשונה שדובי הוא הרבה יותר מרכז משמאל בשאלות מדיניות, וחמור בהרבה, ימין מובהק בסוגיות כלכליות חברתיות. לקח לי כמה זמן להבין שהרשת הישראלית המתהווה היא לא החצר האחורית של הבועה התל אביבית שמאלנית.

אתמול, בפוסט נרגן וקצרצר קבלתי על חוסר פרופורציות לטעמי בבחירת האייטמים של שמה! קיבלתי תגובה שכינתה את מוקיעי זרובבלה 'צדקני מקלדת'. אני דווקא לא רואה במוקיעים צדקנים, ואני מאמין שגילויי גזענות בפרוש ראויים להוקעה. מה שהטריד אותי הוא המקום המרכזי שפרשה שולית כזו תפס בימים האחרונים, והצורך של קהילת הבלוגוספירה הישראלית להתמרק בפומבי. מקרה זרובבלה מצטרף לכמה מקרים קיצוניים פחות מהתקופה האחרונה ומעיד על שלב הכרחי בהתבגרות הבלוגוספירה הישראלית, סופה של אשלית ההומוגניות.

כמה נוח היה לחשוב שעצם העובדה שמישהו לא מוכר לנו כותב בוורדפרס, מלגלג על מיקרוסופט ,ומזלזל בכתיבה פקצית די בה להעיד שהוא גם נאור, תרבותי, ומלא חמלה. כמה נחמד היה להאמין שבמרחב הקטן שנוצר סביב כעשרה בלוגים גדולים ולוויניהם הפער הגדול ביותר שאפשר להעלות על הדעת הוא בין מוסיף לבין רוגל. כמה טוב היה לחשוב שאצלנו גם המריבות הגדולות ביותר הן משועשעות, החלפת עקיצות בין אבי לן לבין שאר העולם. איזה כיף היה כשהיצרים האפלים ביותר שהתפרצו היו סביב סגירת וובסטר.

אחחח, הימים ההם. פתאום הם נגמרו.
כמה מאכזב היה לקום בוקר אחד ולגלות מציאות אחרת. למצוא אכזריות אישית שרירותית, גזענות מכוערת שמנסה להיות מנומקת, להיזכר שבעצם הרשת היא נחלת הכלל, שאין מבחני כניסה לוורדפרס, שזלזול בכתיבה פקצית דווקא הולך מצויין גם עם זלזול בפקצות עצמן, ומכאן קצרה הדרך לזלזול בערבים, ברוסים, בחרדים או בכל מי שהוא לא שנון ומעודכן טכנולוגית מספיק. בניסיון נואש ומיותר להיאחז בתמונת עולם שאבד עליה הכלח יש מי שמנסה למרק את הכתם.

זה לא כתם, זו המציאות.

תוספת: למען הסר ספק, אני מזדהה עם כל מילת גינוי שנכתבה על זרובבלה. אני רק מנסה להבין למה זרובבלה זוכה לגינוי מסיבי יותר מאסתרינה טרטמן למשל. לי נדמה שהתחושה של אנשים רבים היא כאילו זרובבלה היא "אחת משלנו" ולכן חשוב יותר ודחוף יותר להוקיע אותה. אני חושב שזרובבלה מעידה על כך שאין למעשה איזה "אנחנו" הומוגני ולכן היא מעולם לא הייתה חלק מאותו "אנחנו". מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי.

עדכון נוסף: רק עכשיו גיליתי אצל פגעסוס פוסט דומה מאוד לזה שכתבתי כאן, מנסה לתהות מה גרם לתהודה העצומה של תקרית זרובבלה. בכל מקרה, כיוון שיותר מידי אנשים הרגישו כאילו אני תוקף בפוסט הזה בלוגרים אחרים, החלטתי להוריד את מינון העיסוק שלי בבלוגוספירה ולעבור לנושאים אחרים שהבלוג הזה התכוון לעסוק בהם. כולי תקווה שאולי אצל פגעסוס הדברים ברורים יותר ופוגעניים פחות מאשר אצלי.

14 תגובות ל“אשליות הבלוגוספירה 1 – ההומוגניות המדומה”

  1. כמה נחמד לכתוב על הבלוגרים הפופולאריים, פוסט אחרי פוסט, ללכלך עליהם, להשמיץ, לייצר טראקבקים לכל המקומות שמטנפים עליהם ולהביא אליך תנועה. האסטרטגיה הכי עתיקה ברשת.

    עוד עוד!!

    [להגיב לתגובה זו]

  2. מאת אלמו נימי:

    שחר, NRG אינו בלוג, והכותבת בו אינו בלוגרית אלא כתבה מאמר שטנה בעיתון מרכזי בישראל. מה חבל שאליה ולמעריב (כמעט?) אף בלוגר לא בא בטענות.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. ברנע: צר לי, אבל קשה לי לראות איפה בדיוק לכלכתי על בלוגרים פופולריים. כן, ייצרתי טרקבקים לפוסטים שהתייחסתי עליהם, והם אכן שייכים לבלוגים פופולריים. אבל על מי בדיוק לכלכתי? בסך הכל ניסיתי להבין את הדחף של בלוגרים מרכזיים למהר ולגנות מה שנתפס כפגיעה באשליה של הומוגניות שנוח היה להחזיק בה. בדיוק כמו שאלמונימי מסביר בתגובה שאחר כך התבטאויות חמורות באותה מידה עובורת בשלום כשהן באות ממקומות אחרים. לאושיות הבלוגוספירה עדיין יש תקווה או אשליה שתיווצר פה סביב נקייה ומהוגנת יותר. אין להם ציפיות כאלה מהאתרים הממוסדים, ולכן אפשר לעבור בשקט יחסי על ביטויים מחרידים ב-NRG אבל כשבאה זרובבלה ומקלקלת את התמונה חייבים להגיב.
    ואגב, טכנולוגית הטרקבק קיימת אך ורק מ-2002, 'רשימות' למשל, אימץ אותה רק בחודשים האחרונים, כך שקשה לי לחשוב שזו האסטרטגיה הכי עתיקה ברשת.

    [להגיב לתגובה זו]

  4. מאת אלמו נימי:

    שחר, בנתיים יובל גם חסם את התגובות שלי (תוכל לראות את זה בפוסט שלו). אני מסכים שהדברים שאמרתי חמורים ואף בוטים, אבל מכאן ועד הקללות שהוא הטיח בי והחסימה המרחק גדול.

    ללמדך שהליברליות וקשת הדעות אצל אנשים כאלה מוגבלת למבחר מצומצם של דעות שהם מוכנים לעשות טובה לשאר העולם ולסבול.

    [להגיב לתגובה זו]

  5. גם אני לא מתלהב מהפוסט של זרובבלה (שאליה הגעתי רק דרך הרעש שנוצר בבלוגים אחרים) אבל אני עדיין עומד מאחורי הביטוי שלי – צדקני מקלדת. זרובבלה והפוסט שלה עוררו הרבה תגובות לא בגלל שפתאום הופתענו שהרשת היא לא מקשה (שמאלנית, נאורה, הומניסטית…) אחת אלא כי קל מאוד להשתמש בה בזרובבלה ולמרק את עצמינו ו(שוב) למצב את עצמינו כנאורים ויפים – פשוט נרד על זרובבלה. נקליד כמה מילים וזהו. זה לא דורש מאמץ או זמן ובעצם לא צריך לעשות כלום.
    שיחררנו פוסט תגובה ועכשיו נישען אחורה ונאנח בסיפוק – אוי, כמה יפים אנחנו!
    אבל סתם לרדת עליה זה לא מספיק אז גם נשווה אותה (בסה"כ בחורה שכותבת בישרא) לביטאון נאצי רישמי.
    => צדקני מקלדת.
    (וזה לא שהמגנים אותה הם צבועים או מתחסדים. זה פשוט הגינוי הפומבי והכה קיצוני מעבר לכל פרופורציה שמזכה אותם בתואר הצדקני.)

    [להגיב לתגובה זו]

  6. וואלה, לא יודע מאיפה צץ שם הסמיילי הזה.

    [להגיב לתגובה זו]

  7. רק למען ההגינות: אני חושב שמה שזרובבלה אמרה מזוויע ולא מסכים איתו, ואני חושב שאם היינו מחליפים את המילה "ערבים" ב"יהודים" המצב היה נראה רע.

    עכשיו למען הצדקנות: כתבת וידיאו שלי שלא שודרה לבסוף בNRG ראיינה את טרטמן בו היא אמרה שהיא נגד בחירות חשאיות, אני הוקעתי כמעט כל התבטאות גזענית שלה או בבלוג שלי, או בטוקבקים או בדברים שהעברתי למקורות עיתונאים. כנ"ל לגבי ליברמן וכנ"ל לגבי מרזל. אני חושב שכל אחת מההתבטאויות האלו הן סכנה לדמוקרטיה (העדינה) בישראל.

    [להגיב לתגובה זו]

  8. צר לי שהמציאות הזאת באה לך ככזו הפתעה, אבל אם אתה כבר מנסה להכניס אותי תחת קטגוריה מסויימת, היה כדאי שאולי תבדוק האם זה קשור למציאות או לא. אני לא "אחת משלנו", לא מכירה בשום "שלנו", ואין לי שום דבר עם טיפוסים מסוגה של אשת השירותים, ואני ממש לא מנסה למרק שום כתם, אלא לשנות את המציאות. ליברמן, אגב, זכה אצלי לטיפול אינטנסיבי לא פעם בדיוק מסיבות אלו. ותחת ה"ליברמן" אתה יכול להכניס את כל שאר הפמליה. אגב, אני אפילו לא מזלזלת בפקאצות. הן מבחינתי כמו אלוהים – חסרות כל רלוונטיות לחיים. אבל עניין הגזענות, כבן אדם עם אובססיית שואה, נמצא בנפשי.

    אגב, אם שטרייכר היה חי היום, הוא היה כותב בלוג בישרא. (ואין דבר שחביב עלי יותר מאנשים שחושבים שהשוואות לשואה זו "צדקנות" שיש לפסול באופן גורף בלי להתייחס לתכנים, ועוד בצווחות שאין כמוהן כדי לבטא צדקנות. מי שלא לומד מההיסטוריה, נדון לחזור עליה) (אם כי נכון לומר גם שפעם ראשונה כטרגדיה, פעם שניה כפארסה).

    [להגיב לתגובה זו]

  9. kusit3g: לא הטלתי ספק במחוייבות שלך או של כל אחד אחר למאבק מתמיד ועיקש בגזענות ובגילוייה. יכול להיות שמבחינתך אין "שלנו", גם אני כאמור חושב שאין "שלנו". אבל אתמול אחר הצהריים זרובבלה הייתה הנושא המרכזי והחם ביותר ב'שמה!' ובחלק ניכר מהבלוגים המרכזיים. רק ניסיתי להבין איך ולמה זה קרה. מובן שכל ניסיון כזה חוטא בהכללות, ברור שכל אחד שהחליט להוקיע אותה עשה את זה משיקולים שונים. אגב, לא טענתי שאת מזלזלת בפקאצות. ובנוגע להערה האחרונה שלך, למשך כמה ימים בקיץ האחרון היה לי בלוג בישרא, לא תאמיני איך קראו לו (וכן השיבוש שם הוא מכוון).

    [להגיב לתגובה זו]

  10. שחר אני מסתכל בשלושת הפוסטים האחרונים שלך ומגלה שהדבר היחיד שאתה ממש טוב בו זה ללכלך על כתיבתם ועבודתם של אנשים אחרים.

    [להגיב לתגובה זו]

  11. תתחדש! (כלומר, תתיישן, לאור העובדה שפתחת את הבלוג, נחת, ואז שבת)

    זה יהיה איום ונורא אם אני אגיד שאין לי מושג תחת איזה שם אתה מגיב באייל, או שאתה בכלל רק קורא שם ולא מגיב?

    ולמה נתקפת באלם? כלומר, ציפית באמת להומוגניות?

    [להגיב לתגובה זו]

  12. ערן:
    קודם כל תודה.
    לא, זה ממש לא נורא, נדמה לי שבכל שנותיי כקורא של האייל הגבתי פחות מאשר בבלוג שלך, משהו בדיונים האינסופיים של האייל ככל הנראה הרתיע אותי, אני מעדיף את המסגרת המצומצמת יותר של הבלוגים מסתבר.
    כן, זה נראה מגוחך כמו שציינתי, אבל הייתה לי ציפיה להומוגניות. אותה ציפיה שהצדיקה את עצמה במידה רבה שנים ספורות קודם לכן כהתחלתי את לימודיי באוניברסיטה ומצאתי רוב של מצביעי מרצ בבחירות בהן נתניהו עלה לשלטון. כותרת המשנה של הבלוג שלי מדברת על חיים בבועה, וכפי שאסביר במפורט יום אחד, עברתי את רוב חיי בדילוגים בין בועות שונות, מוקף באנשים שהיו דומים לי מאוד, הציפיה הזו להומוגניות ליוותה אותי גם בכניסה לרשת הישראלית המתהווה דאז.

    [להגיב לתגובה זו]

  13. כדאי לציין שעמדותי הכלכליות התמתנו פלאים לאורך השנים, והיום אני מגדיר את עצמי סוציאל-דמוקרט עם נטיות לכיוון המרכז.

    ולמה לי לא מגיע איזה טראקבק? המפף.

    [להגיב לתגובה זו]

  14. […] קרה שבפוסט השישי בסך הכל שנכתב כאן קיבלתי את התגובה הבאה מברנע כמה נחמד […]

השארת תגובה

Subscribe without commenting