Pop will eat itself

מזה כמה שבועות משודר בערוץ הילדים ריאליטי כשרונות חדש בשם פרויקט הלהקה. על אף הנוכחות של מיכל אמדורסקי ושל אמיר פרישר-גוטמן (Formerly known as פיי גוטמן) בחבר השופטים (פרויקטורים בז’רגון הפנימי של התכנית) לקח לי הרבה יותר מיד זמן לשים לב שלמרות ההצהרה על הכוונה להרכיב את הלהקה הבאה של ישראל, האודישנים מוקדשים אך ורק לבחינת יכולות השירה וההופעה על במה של המועמדים, שאף אחד מהם לא נדרש לנגן, ואז לקח לי, שוב, הרבה יותר מידי זמן להבין למה. מטרת התכנית, כפי שמצהירה הכותרת ב”הארץ” היא להרכיב את One Direction הישראלית.

בין המתמודדים בולט כבר עכשיו אחד בשם מירון וויליאמס. וויליאמס זה, בבירור, הוא “הרוקר הפראי” של הלהקה. השופטים מתמוגגים מהמראה ומהנוכחות שלו, אבל יש להם גם, שוב ושוב, בעיה עם ה”אטיטיוד” שלו. הוא מגיע לאודישנים לא מוכן, הוא נהנה להזכיר עד כמה הוא לא מאמין שמצא את עצמו שר ריטה או ריהאנה, מסביר לאמדורסקי שהוא בקטע של לני קרביץ ושל לד זפלין.

אפשר לחשוב על הסיפור של וויליאמס כעל טרגדיה של מי שחשב, כמוני, ש”להקה” אמורה לכלול גם גיטרה-בס-תופים, גילה מאוחר מידי לאן הגיע, והעדיף להיכנע ולהיבלע במכונה. אפשר גם לראות בו עוד משל לתרבות שמקדשת את הרצון להיות מפורסם, אחד שהסכים לוותר על מה שהוא רואה כיושרה האמנותית שלו בשם חלום הפרסום.

אבל זה לא כל כך משנה, אם להודות על האמת.

באחד מאותם דיונים מצולמים בין השופטים התלוננו כולם, שוב, על אותו “אטיטיוד” בעייתי, אבל אז אמר גוטמן ש”אפשר לחיות עם אחד כזה בלהקה, לא?” ופתאום הכל התבהר, כל המסלול הידוע והמתוכנן מראש – ההתנהגות הבעייתית, המריבות עם חברי הלהקה, הזלזול המופגן בדרישות המגוחכות, ואז, בסופו של דבר, גם הפרישה המתוקשרת, הלכלוכים על ההפקה ועל המעריצות בראיון אישי ל-7 לילות, ואחריו גם אלבום הסולו, זה שבו וויליאמס יתחבר מחדש לשורשים שלו, אלבום של “חומרים בוגרים וקודרים יותר”. אפילו הפיוס המאוחר והאיחוד של הלהקה באים בחשבון אם הכל יילך כמו שצריך.

כבר היה לנו וויליאמס אחד כזה, לא?

והאופן הזה, הבלתי נמנע, שבו כולם משחקים את התפקיד שנכתב ויועד להם מראש מייאש ומתסכל אותי הרבה יותר מתאוות הפרסום הריקה של “הנוער של ימינו”, אז כתבתי פוסט על תכנית ריאליטי זניחה בערוץ הילדים שאף אחד מכם אפילו לא בטוח אם היא קיימת באמת. זה התפקיד שלי בסיפור, אין מה לעשות.

(כן, בהחלט יכול להיות שוויליאמס יודח בתכנית הקרובה ואני אדרש לאכול איזה כובע מדומיין, גם זה לא ממש משנה)

5 תגובות ל“Pop will eat itself”

  1. כשגיליתי שיש תוכנית כזו בערוץ הילדים, הפריע לי דבר אחר לגמרי- למה שילדים יראו תוכנית שבא מבוגרים נותנים ביקורת על היכולות המוזיקליות של נוער שמבוגר מקהל היעד של הערוץ בכעשור? לא היה יותר הגיוני שתוכנית לילדים תהיה עם ילדים ששרים?
    אבל אולי בעצם יש בזה קצת הגיון. כשאחת התוכניות המצליחות היום מיועדת למבוגרים שרואים ילדים שרים, זה רק עניין של זמן עד שתהיה תוכנית לילדים שרואים מבוגרים שרים.

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    קצת מוזר נכון, אבל ילדים הם הגרעין הקשה של קהל היעד של התכניות האלה בכל מקרה. ספק רב אם הייתי יודע מי זכתה ב-The Voice (שלא לדבר על לצפות בלא מעט תכניות בדרך) אם לא הדרישה החד-משמעית לכך בבית.
    צרף לכך את העובדה שילדים הם גם קהל היעד המוצהר של הלהקה שתורכב בסוף התכנית המדוברת, וההחלטה נעשית קצת יותר ברורה.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. מאת מזה משנה:

    שמע,מירון יודע בדיוק מה הוא עושה,הוא לא טמבל גם אם הוא מציג את עצמו כאחד כזה,ויותר חשוב..בנאדם שנכנס למערכת שהוא לא אוהב את הגישה שבה,בכל זאת יוכל לקחת את הדברים שהוא צריך מהמערכת ולמתן אותה לטובתה,ואפילו אולי להראות שינוי.

    מירון אחיקו חולה עלייך.הוא הולך לתת בראש.

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    לא אמרתי, ואני גם לא חושב, שוויליאמס הוא טמבל.
    אני גם לא ממש מעוניין להפוך אותו או את מידת הכשרון שלו (או של כל אחד אחר בתכנית) למרכז הדיון. אני גם לא מנסה לקדם כאן תיאוריית קונספירציה (למרות שאולי נדמה שזה מה שאני עושה), אני מנסה לחשוב קצת על האופן שבו התכנית הזו (רק כדוגמא אחת בולטת) ממסגרת את הסיפורים שלה במסלולים מוכרים וידועים מראש.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. מירון ללא ספק בולט בתוכנית. מה שגם הוא נורא חוצפן, והוא רע, במובן הטוב של המילה. מירון הוא הילד הרע של התוכנית. מה שגם מסביר למה הוא נשאר בתוכנית. הוא ללא ספק מסובב את כל ההפקה על האצבע, מכיוון שיש פוזה, וזה ללא ספק מגיע עם המראה החיצוני שלו, מה שגם מירון הוא זמר יוצא דופן. בין אם ההפקה רוצה, ובין אם לא, מירון הוא הדמות האולטימטיבית בתוכנית. מירון הוא כל החבילה. ומכל היוצא דופן יש לו גוון בלוזי משנות ה80.

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting