על אפליקציית האייפד של ידיעות אחרונות (1)

לפני שלושה חודשים כתבתי כאן משהו על אפליקציית האייפד של ynet והבטחתי להוסיף פוסט גם על האפליקצייה המסקרנת יותר של ידיעות אחרונות. מאז התפרסמו ביקורות מעט מסוייגות על האפליקציה הזו גם במסגרת העין השביעית וגם בחורים ברשת. חשבתי שכבר אין טעם להגיע לפוסט המתוכנן ההוא (ובכלל, הבטחות של פוסטים הן משהו מאוד לא מחייב כאן).

אבל בעוד שלושה ימים, לאחר תקופת הרצה ארוכה למדי, תעבור האפליקציה למודל של מנויים בתשלום (40 ש”ח לחודש או 30 ש”ח לחודש בהתחייבות לחצי שנה). זו הזדמנות מצויינת להציף כאן בכל זאת כמה מהמחשבות שלי בנושא. אז הנה הראשונה ביניהן, ואני מקווה להספיק ולהביא כאן גם אחרות במהלך השבוע.

ראוי לציין שאני מתייחס בהרחבה לאפליקציית האייפד של ידיעות אחרונות כיוון שהיא מהווה צעד עצום קדימה ביחס לנוכחות של גופי תקשורת ישראליים בתחום (האפליקצייה החדשה יותר של מוסף הארץ גם היא מוצלחת מאוד) והיא בהחלט ראויה ללא מעט שבחים על מה שהצליחה לעשות.

מותו של ה”תעביר לי את הספורט רגע”

יום שישי בבוקר, יושב אדם בבית קפה, פורש על השולחן את עיתון סוף השבוע אותו קנה כמה דקות קודם. הוא מתרווח בכיסא, לוגם מעט מההפוך החזק שהזמין ומתחיל לעלעל בעיתון.

לפתע הוא מרגיש שמבט ננעץ בו, מישהו בשולחן הסמוך, הוא מבחין, מתמתח לכיוונו, עיניו מחפשות משהו בתוך ערימת הניירות הפזורה על השולחן. הוא מאותת לו, אולי בחיוך קצרצר אולי במחווה קלה אחרת, שהבחין במאמץ.

“תגיד” שואל אותו השני “אכפת לך להעביר לי את הספורט רגע?”

“אין בעיה” הוא משיב לו “איזה משחק מאכזב, הא?”

והוא שוקע לתוך מוסף התרבות בעוד שכנו קורא הסבר מלומד על כשלון המסע האירופי של מכבי תל אביב.

coffeehouse_reading

את הסיטואציה המוכרת כל כך הזו מבקשות אפליקציות האייפד של העיתונים למגר.

מידע, כפי שכולנו כבר יודעים, קל מאוד לשכפל. קל במיוחד כשהמידע הזה מגיע בצורת קובץ דיגיטלי מהרשת כפי שיעיד מגוון שירותי שיתוף הקבצים.

אבל יצרני המידע הזה (AKA ספקי התוכן) לא אוהבים את הקלות הזו של השכפול והשיתוף (יש להם סיבות טובות כמובן). אז הם נאחזים, שוב ושוב, בהתפתחויות טכנולוגיות כדי לנסות ולמנוע אותו. הם מערימים עלינו קשיים מלאכותיים שיאריכו בעוד כמה חודשים או שנים את היכולת להפיק רווח כספי ממכירה של עותקים נוספים של אותו מידע. זה מה שקרה עם כניסת הקומפקט דיסק לחיינו, ואחר כך עם ה-DVD ועם ה-DRM של המעבר לקבצים חסרי התגלמות גשמית.

אין בעצם שום מניעה טכנולוגית להוספת פיצ’ר “תעביר לי את הספורט רגע” לאפליקציות הקיימות, פיצ’ר שיאפשר לי לחלוק את העיתון עם משתמש נוסף בבית הקפה (אפשר גם לחסום ממני גישה זמנית לחלק שהשאלתי לו, עד שהוא “יוחזר” אליי) או, וזה משמעותי בהרבה, אצלי בבית.

יצרני המידע היו רוצים לראות בכל אחד מאיתנו צרכן נפרד, אטומי, לא חלק מקהילה (גם אם זו הקהילה הרגעית והרופפת של יושבי אותו בית קפה באותו בוקר). כמו תמיד, אני מנחש, הערמת הקשיים הזו תוביל מהר יותר ללידתם של מעקפים טכנולוגיים כוללנניים ולאימוץ נרחב שלהם על-ידי הציבור. אבל עד שזה יקרה מישהו ימשיך להרוויח ולקוות שמהפכה טכנולוגית נוספת תעניק לו עוד כמה רגעי חסד שכאלה.

הרהור כפירה קל: ואולי בעצם אני זה שנאחז כאן בתולדה של מגבלה טכנולוגית אנכרוניסטית, כזו שחייבה את המוציאים לאור לפרק את העיתון לחלקים נפרדים, מקדש את היות “הספורט” חלק פיזי נפרד מהעיתון, אוגדן דפים שאין בעיה לנתק אותו ממוסף התרבות ולהושיט אותו למישהו אחר.

תגובה אחת ל“על אפליקציית האייפד של ידיעות אחרונות (1)”

  1. […] כאן הרהורים בנושא (לחלקים הקודמים: על האפליקציה של ynet, על מותו של התעביר לי את הספורט, על מותו של […]

השארת תגובה

Subscribe without commenting