על אפליקציית האייפד של ידיעות אחרונות (2)–מותו הכפול של ההייפרטקסט

מחר, כאמור, תעבור מהדורת האייפד של ידיעות אחרונות למודל של מנויים בתשלום, ואני ממשיך בסדרת ההרהורים שלי עליה (ובעצם באופן כללי יותר על עולם האפליקציות העיתונאיות). את הפוסט הקודם בסדרה אפשר למצוא כאן.

הפוסט הזה, במידה רבה, הוא הרחבה של הביקורת שכבר מתחתי בעבר על אפליקציית האייפד של ynet, ודרכה על האטומיזציה של הרשת דרך קריעתה לגזרים ותחימתם באזורים סגורים של אפליקציות ייעודיות.

מותו של ההייפרטקסט

לדפדפן הראשון שהשתמשתי בו קראו lynx, זה היה משחק מלים משועשע על שמו של הטורף ממשפחת החתוליים (השבח ל-Monster Manual) ועל מה שהפך אותו לחידוש מרגש ומסעיר למרות הטקסטואליות המונוטונית בה הוא הציג אז את האתרים הבודדים שהרכיבו את הווב המתהווה.

lynx

היו אז עוד פקודות יוניקס ש”חיברו אותי לאינטרנט”, gopher נתנה לי לנבור בעצים מסודרים ומקוטלגים לפי נושאים עד למציאת המסמך שיעניין אותי, rn אפשרה לי לדפדף בין newgroups ו-irc לנהל צ’טים עם עוד אנשים מרחבי העולם. אבל lynx הפכה מהר מאוד לפקודה שבחרתי להריץ כמעט בלעדית.

הייחוד של lynx אל מול כל אותן פקודות אחרות היה היכולת שלו להציג לי אתרים שנכתבו ב-HTML, אתרים שהורכבו מהייפרטקסט, כאלה שכל מילה בתוכם יכלה להוות קישור שהקשה עליו תזרוק אותי למקום אחר לגמרי, תאפשר לי להמשיך ולנדוד במרחביה האינסופיים (והממש עלובים ומצומצמים בדיעבד) של הרשת. פה ושם היו גם אתרים ראוותניים שכבר הסתמכו על קיומם של דפדפנים עם ממשק גרפי והכילו תמונות, יכולתי, במקרים מסויימים, לפתוח את התמונות האלה בתוכנה ייעודית, אבל לרוב זה היה כאב ראש מיותר. הקסם של lynx ושל הווב לא היה תלוי בתמונות האלה או באלמנטים עיצוביים אחרים שהתחילו לצוץ אז. הקסם הגדול היה בקישוריות האסוציאטיבית הזו של ההייפרטקסט.

מותו של ההייפר

את ההייפר, כמו שכבר קוננתי כאן, מבקשות לא מעט אפליקציות ייעודיות לקבור (או לפחות להגביל אותו כמעט ורק לקישורים פנימיים בתוך האפליקציה).

כך, למשל, נראה האייטם של ידיעות אחרונות על הסטטוס* בו חשפה שלי יחימוביץ’ את המייל שקיבלה בטעות מנתן אשל.

photo

הרישא של הסטטוס המפורסם של יחימוביץ’ מופיע שם בתוך בועית דיבור קומיקסית, לידה אנחנו מופנים בצהוב (מה שמעיד באפליקציה על אלמנט איטראקטיבי) להגדלה וקריאה של הפוסט המלא של יחימוביץ’. זה מה שקיבל הקורא שלחץ על זכוכית המגדלת המדוברת.

photo(1)

צילום מסך של הסטטוס (ובו צילום מסך של האאוטלוק של יחימוביץ’), צילום מסך שמאפשר לו לקרוא את הסטטוס המדובר ואז לסגור אותו. יושב אדם עם האייפד שלו, מכשיר שכולו זועק קישוריות שוטפת לעולם המקוון, קורא כתבה על שערורייה שממשיכה להתגלגל במקביל באותו עולם בדיוק, וכל מה שידיעות מאפשרים לו לעשות זה להביט בצילום מסך סטטי ואז לסגור אותו.

יש לאותו קורא מדומיין גם דפדפן על האייפד שלו, סביר להניח שיש לו גם אפליקצייה דרכה הוא מנהל חשבון פייסבוק. קל מאוד היה לשלוח אותו לשם כדי שיוכל להתרשם גם מהתגובות, אולי להגיב בעצמו, אולי לשתף, לקחת חלק בקרנבל. אבל מישהו בחר, במתכוון כמובן, לא לאפשר לו לעשות את זה.

הרעה החולה הזו לא התחילה עם אפליקציות אייפד. יותר ויותר אתרים המבקשים להאריך ככל הניתן את שהותנו בהם נוקטים בה, גם אם הם נפתחים בדפדפן. בדרך, כאמור, הם גם מחרבים את מה שהיה מרגש כל כך בגילוי של lynx.

מותו של הטקסט

אבל לאפליקציות האייפד, ודווקא לאלה של העיתונים, לא די בקבורתו של ההייפר, הן מבקשות גם, באופן מחפיר לטעמי, לקבור את הטקסט.

עמוד טיפוסי באפליקציה של ידיעות אחרונות נראה כמו זה שכבר הופיע כאן למעלה, רובו כותרות שמפנות לכתבות מלאות. הקשה על הכותרת (או על סמליל הפלוס הצהוב שצמוד אליה) תפתח חלון חדש ונקי שיכלול את טקסט הכתבה בלבד. במקרה הצורך יאפשר החלון הזה דפדוף בין מספר עמודים עליהם מתפרש הטקסט המדובר.

אבל משהו בסיפור הזה פשוט לא עובד.

החלון הזה שייפתח בפניכם הוא אסתטי להפליא, מישהו שקד על בחירת הפונט שבו תוצג הכתבה, לא מעט כסף החליף ידיים בתהליך נפתל שסופו ידוע מראש.

הכתבות, סביר להניח, נגישות לאפליקציה כקובץ טקסט נקי, אבל מי שקורא אותן דרך האפליקציה יקבל חלון שכולו טקסט המוגש לו כתמונה. האפליקציה תשתמש בבחירה האישית שלכם לגודל הפונט שבו תעדיפו לקרוא את הכתבה אבל אז תפרוש בפניכם עמוד סטטי לחלוטין.

תוך כדי קריאה אתם עלולים להיתקל בציטוט מבריק או מביך שתרצו לשתף עם חברי הפייסבוק או עוקבי הטוויטר שלכם, האצבע תישלח אליו מוכנית, תבקש להדגיש לקראת העתקה את פיסת הטקסט שבחרתם ואז תיתקל באדישות מוחלטת של האפליקציה.

הטקסט, תגלו מהר מאוד, איבד את קיומו עבורכם. תוכלו (ברגע שתיפתרנה עוד כמה תקלות טכניות קלות) לדווח לעולם כולו שקראתם כתבה מסויימת באפליקציה של ידיעות (או של האקונומינסט או של הניו יורקר או של Wired), אבל לא תוכלו להדביק אל תוך הדיווח הזה גם ציטוט נבחר מתוך הכתבה אליו תוכלו להתייחס.

אלפי שנים של התפתחות אנושית הובילו אותנו לאפשרות לייצג רעיונות מורכבים להפליא על ידי רצף סדור של מספר קטן להפליא של סימנים מוסכמים מראש (22 בעברית, 26 באנגלית, עכשיו תוסיפו עוד סימני פיסוק, רווחים, ספרות וכן הלאה, ועדיין תישארו עם מספר קטן במידה מעוררת השתאות).

ההישג התרבותי והטכנולוגי הזה נותר, גם היום, מרשים בהרבה מהיכולת לכווץ קובץ מוזיקלי באמצעות פורמט mp3.

ואת זה אפליקציות האייפד רוצות להרוס. לא תוכלו להעתיק מתוכן שם כדי לחפש אותו בויקיפדיה, לא תוכלו להעתיק מתוכן כתובת של אתר כדי לגלוש אליו, לא תוכלו לעשות עם הטקסט הזה דבר בעצם, רק לשמור צילום מסך.

אז עם כל הכבוד לאסתטיקה המופלאה של חלונות הקריאה שהאייפד פותח בפניי יש פלא שאני מוצא את עצמי מתגעגע לזה?

screen_lynx

* אפשר לדקדק ולטעון שלא מדובר בסטטוס אלא בטקסט נלווה לתמונה.

2 תגובות ל“על אפליקציית האייפד של ידיעות אחרונות (2)–מותו הכפול של ההייפרטקסט”

  1. מאת לא חשוב מי:

    יש אפשרות לשתף כתבות במייל או בפייסבוק וזאת בקובץ html שאפשר כמובן גם להעתיק ממנו קטע מסוים אחד בלבד

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    השיתוף לפייסבוק פשוט לא עבד בכל הפעמים שניסיתי אותו.
    השיתוף במייל אכן יצר קישור לגירסת הטמל של הכתבה.
    אבל זה רק מדגיש את מה שמפריע לי כאן, למה הגישה לטקסט צריכה להיות בדרך עקיפה ועקומה כזו?

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting