על אפליקציית האייפד של ידיעות אחרונות (4)–שובה של המהדורה

הביטו בצילום המסך הזה ממהדורת האייפד של ידיעות אחרונות של יום ו’ האחרון.

photo(3)

אייטם קליל של חדשות חוץ, משהו על טקס חנוכה של ספריה חדשה על שם ג’ורג’ בוש האב. יש באייטם גם טעות אחת, קטנה וזניחה, ובכל זאת טעות. נכתב שם שבתמונה מופיעים “חמשת הנשיאים האמריקנים האחרונים”. זה כמובן לא נכון, למעשה זה בלתי אפשרי – אחד מחמשת הנשיאים האחרונים, רונלד רייגן, כבר אינו בין החיים. ג’ימי קרטר, שקדם לו, הוא זה שמשלים את מניין הנשיאים בתמונה לחמישה.

הטעות הטיפשית הזו תישאר שם לנצח.

איכשהו זה משמח אותי.

לו היה מדובר באייטם ב-ynet סביר להניח שמגיב טרחן כמוני היה טורח להעיר משהו, ומעט אחר כך היה מוכנס תיקון לנוסח הידיעה והטעות היתה נעלמת. יכול להיות שצילום מסך שלה היה נלכד קודם, והיא היתה מתועדת במסגרת התיקונים. לו היה מדובר בטעות רצינית יותר אפשר להניח שצילומי מסך לועגים היו גודשים את פייסבוק, אולי היתה נולדת איזו שערורייה קלה אחרי מחיקה של האייטם השגוי, ואנשים היו מנצלים את ה-cache של גוגל, מזכירים לנו שקשה מאוד להעלים באמת משהו שכבר עלה לרשת, שההדים שלו נשארים בחיים.

אחת התלונות המרכזיות על אפליקציית האייפד בביקורות של יובל דרור ושל גל מור היתה על הסטטיות וחוסר העדכון שלה. “מי בכלל צורך חדשות ככה היום?” היה הסאבטקסט של הביקורת הזו, ביקורת שהתחברה גם לטענה על זמן הטעינה הארוך להכעיס של כל גליון באפליקציה.

זמן הטעינה, יש להודות, יכול להיות מרגיז לעתים, במיוחד במהדורת סוף השבוע. מפתחי האפליקציה יכלו, לכל הפחות, לאפשר תחילת דפדוף עוד לפני הירידה המלאה של הגליון (זה עובד באפליקציה של הניו יורקר ובאפליקציית הקומיקס של קומיקסולוג’י, אני מנחש שלא מדובר באתגר טכנולוגי עצום), אבל הסטטיות וחוסר העדכון של המהדורה דווקא משמחים אותי כאמור.

תנו לי לנסות ולהסביר את עצמי.

המיידיות של הסיקור התקשורתי ברשת היא ברכה, אין טעם לטעון אחרת. אף אחד לא באמת מחכה לעיתון הבוקר כדי לדעת מה קרה, אף אחד כבר לא מתיישב מול הטלוויזיה בערב כדי להיות מופתע מידיעה חדשותית שתפתח את המהדורה בלי ששמע עליה קודם. אבל המיידיות הזו, והזרימה הבלתי פוסקת שלה כוללת גם צדדים בעייתיים. יש, כמובן, את הקלות שבה שמועות יכולות להתפשט, את האופן שבו ציוץ בדוי בטוויטר יכול להפיל את הבורסה, או האופן שבו סטטוס לא מבוסס בפייסבוק יצוטט בכותרת של אתר אקטואליה רציני ומכאן כבר יזרום לכל מקום אחר ברשת עם חותמת כשרות. אבל לאו דווקא לאלה אני רוצה להתייחס.

הזרימה התזזיתית הזו קברה את הרעיון של “מהדורת חדשות”, שינתה לחלוטין את משמעות תפקידו של העורך.

עמוד הבית של ynet, בתור דוגמא בולטת, הרי משתנה כמה וכמה פעמים ביום. הכותרת הראשית צריכה להיות אירוע דרמטי במיוחד כדי לשרוד במקומה כמה שעות. עריכת עמוד הבית של ynet, אם כן, אינה שונה בהרבה ממשחק טמפל ראן (בעצם טטריס יהיה אנלוגיה מוצלחת יותר, אבל אז אצטרך לוותר על הקישור), מרוץ מטורף של הווה מתמשך שדורש תגובה מהירה לגירויים החיצוניים שממשיכים בזרימה חסרת מנוח.

הניו יורק טיימס, מסתבר, החליט להשתמש באחד ממסעות הפרסום לאתר שלו בסלוגן המוצלח All the news that’s fit to click, משחק מלים על המוטו הותיק של העיתון ועל המעבר מפרינט לרשת. אבל הסלוגן הזה הוא הרבה יותר ממשחק מלים. במוטו המקורי האחריות הוטלה על המערכת, היא זו שבררה מתוך הידיעות את אלה ש”ראויות לדפוס”, בסלוגן הפרסומי התהפכו היוצרות, האחריות עכשיו היא אצלנו הקוראים, תפקיד המערכת הוא לקלוע לטעמנו, לנחש את מה אנחנו נמצא “ראוי לקליק”.

זה קורה, בין השאר, אולי בעיקר, בגלל אובדן ההילה הסמכותית של המהדורה החתומה. אם בעוד שעה כבר תתחלף הכותרת הראשית יש הרבה פחות חשיבות ואחריות בבחירה להכתיר אותה כסיפור המרכזי של הרגע. אם בעוד יומיים מישהו ייגש ל-ynet הוא לא יוכל לדעת מה היתה הכותרת הראשית שלו אתמול בצהריים (משהו על וורן באפט), ובאיזו כותרת הוחלפה שלוש שעות אחר כך.

אפליקציית האייפד של ידיעות מבקשת להחזיר לחייהם של צרכני התקשורת הדיגיטלית, אלה שזנחו מזמן את הפרינט, את מושג המהדורה, את הרעיון המיושן לפיו מגיע הרגע שבו צריך לחתוך ולהחליט מה הסיפור המרכזי של היום, לנסח ידיעות על סיפור שממשיך להתרחש בלי אפשרות לערוך ולתקן אותן לכשיתווסף מידע רלוונטי.

היומרה הזו, אם תצליח, לא תבוא במקום העדכון השוטף של אתרי האקטואליה כמובן, אבל היא תחזיר למקום מרכזי בחיינו גם סוג אחר של חשיבה תקשורתית, מיושבת ואחראית יותר, היא תספק לנו ארכיון מקוון של מהדורות חתומות, מהדורות שתאפשרנה לנו הצצה ברורה יותר אל העבר. במקביל לרצף היסטורי של כתבות שחלקן כבר עודכנו כמה פעמים מאז פרסומן המקורי נקבל סדרה בדידה של תחנות שהוקפאו ברגע נתון. היא תספק לנו אפשרות של חילוץ חלקי מההווה המתמשך.

זהו זה. נראה לי שזה הפוסט האחרון בסדרה, אבל לכו תדעו, זה יכול להשתנות, ככה זה באינטרנט.

4 תגובות ל“על אפליקציית האייפד של ידיעות אחרונות (4)–שובה של המהדורה”

  1. יש משהו מעניין באמירה "אף אחד כבר לא מתיישב מול הטלוויזיה בערב כדי להיות מופתע מידיעה חדשותית שתפתח את המהדורה בלי ששמע עליה קודם". בסביבתי המיידית יש, ככל הנראה, מספר דו-ספרתי של אנשים שהאמירה הזו אינה נכונה לגביהם. טווח הגילאים שלהם, אגב, הוא 30-65. ההנחה הזו, שכל צריכת האקטואליה נעשית היום באינטרנט מניחה שלכולם יש נגישות לאינטרנט במהלך יום העבודה (וכמובן, שלכולם יש נגישות לאינטרנט בבית). אני לא אומר שההנחה הזו מנותקת מהמציאות כמו ההנחה שפיד הטוויטר שלי משקף את ההעדפות הפוליטיות של הציבור הישראלי, אבל עדיין – זו הנחה שאני לא בטוח עד כמה היא תקפה.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. […] כפי שסיפרתי, מהדורת האייפד של ידיעות היא מהחודש בתשלום. אין לי מילה להגיד על המהדורה, כי לא דגמתי אותה. כן, הייתה לי הזדמנות, אך פספסתי אותה. הנה ביקורת של תודעה כוזבת. […]

  3. בגדול ניראה לי שכל הדיון המלומד מיותר, מפני שניראה לי שמטרת האפליקציה היא בכלל לפרוט על מיתרי הרגש של ישראלים בחו"ל המתגעגעים לתחושת העיתון הישראלי בבוקר…

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    בהחלט סביר שזה המודל העסקי שלה. אבל המאפיינים שתיארתי בסדרה הזו הם לא באמת ייחודיים לידיעות אחרונות, אלא משותפים ללא מעט אפליקציות דומות בעולם.

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting