חור בשמיים כחולים, אנפלאגד–דנה ראתה עב”מ

התנצלות: כן, אני יודע שקצת קשה לעקוב אחרי הסיפור בקצב שבו אני מטפטף את הפרקים שלו, אבל קשה לי להבטיח שזה ישתנה בעתיד.

למרת בבוקר ינסו לגשש, ינברו באתרי אקטואליה ובפורומים קונספירטיביים, מישהו יאמר לכולם שראה משהו ברוטר אבל הוא ירד מהאתר חמש דקות אחר כך, לפני שחשב שכדאי לעשות צילום מסך.

הם יישבעו זה לזה שלא דמיינו את הכל, יחזרו על אותם משפטים, מבקשים לחזק את התחושה ולהיאחז בה.

הם יבקשו לשכוח את מבטיהם המשועממים של שני השוטרים שהגיעו אל הגג באמצע הלילה, את העייפות שרק ביקשה שיניחו לה לחזור לניידת ולתחנה, להעביר את הלילה בשקט, בלי קריאות תמוהות שמספרות על הבזק אור עצום בשמים, ממש כאן מעל הגג.

הם יוותרו על ספקנות מדעית ועל פכחון של בגרות רצופת אכזבות. הם יישבעו בכוח עליון שאף פעם לא האמינו בו שזה אכן היה שם, שהתחושה הזו שאפפה אותם ברגע ההוא היתה אמיתית.

ודנה תיזכר בלילה ההוא במדבר יהודה. איך נשארה לשבת ליד המדורה אחרי שיחה של שלוש שעות בה דני הסביר להם שבחברת המופת העתידית לא יהיה שום דבר בזוי או נחות בלהיות מנקה רחובות. איך ביקשה לרוץ ולהעיר את כולם, לגרור אותם מתוך האוהל, ובסוף נשארה נטועה במקום, מניחה לאור בשמיים לשטוף אותה בתקווה.

בבוקר הגיעו אליהם שמועות על אסון גרעיני בצ’רנוביל והיא מיהרה לקשר בין השניים.

אבל הפעם כולם היו שם איתה, מאוחדים תחת האור והתקווה שכבר הספיקה לשכוח ולהדחיק.

רק דני יחשוב כדור אש בשמיים של טקסס, יחשוב עיתונאים ושדרני טלוויזיה שחגגו איתו הישג מדעי כביר וברגע אחד היו מוכנים למכור אותו לקהל שצמא לדמם של האשמים, יחשוב מיקרופון שנותק באמצע ראיון בעקבות טלפון בהול לאולפן מסוכן פדרלי. יחשוב ויבקש את הכוח לצאת מזה בשלום.

תגובה אחת ל“חור בשמיים כחולים, אנפלאגד–דנה ראתה עב”מ”

  1. אני שמח לראות שהסיפור ממשיך.

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting