המדיום הוא הפילטר

לפני כמה שנים יצא לי לקרוא (אני די בטוח שזה היה במוסף החינוך של הגרדיאן) פרוייקט מיוחד על “מצב השפה האנגלית” או משהו כזה. היתה שם כתבה מתבקשת על ילדי ה-SMS ועל השפה המוזרה שהם פיתחו לעצמם. לזכותה של הכתבה ייאמר שהיא לא היתה דידקטית והיסטרית, לצד נביאי זעם שדיברו על מות השפה היו כאלה שקיבלו את השינוי הזה כטבעי, אפילו כאלה שמצאו בו קסם.

מה שבאמת מדהים בכתבה הזו, בדיעבד לפחות, הוא מועד הפרסום שלה. זה היה ביולי 2008. קצת יותר משנה אחרי שסטיב ג’ובס המציא את הלחם הפרוס הציג לעולם את האייפון הראשון. שנה אחרי ובגרדיאן עדיין האמינו, באמת ובתמים שמקלדת הספרות של הטלפונים הישנים היא כוח שישפיע ברצינות על עתידה של השפה האנגלית.

פחחחחחחח!!!!!1111 (-;

זוכרים את הילדים האלה שאצבעותיהם דילגו במהירות בלתי נתפשת על מקשי הספרות, יודעים בעל פה בדיוק כיצד לרקד ביניהן. אני תוהה אם מישהו מהם עוד מסוגל לשחזר את הטריק הזה היום.

texting

אני זוכר את תקופת הכתיבה הראשונה שלי כאן בבלוג, כתבתי אז כמעט כל יום, ואני זוכר איך בתוך כמה שבועות התחלתי לגלגל בראש פוסטים, לפרק ולעכל כמעט כל דבר שנתקלתי בו במשך היום, לבדוק אם הוא יכול להפוך לפוסט. בסופו של דבר, כשהייתי מוצא את הזמן להתיישב ולכתוב זה היה קורה מהר, מהר מאוד. הפוסט הסתבר, כבר היה כתוב. התרגלתי לחשוב בבלוגית, כולל הניסוחים והמבנה, אפילו הקישורים כבר היו מוכנים לי בראש.

מאז ידעה התודעה שלי כמה וכמה שינויים (זה נשמע קצת ניו אייג’י אני יודע, אבל אתם מבינים למה אני מתכוון), ובכל פעם התלוותה אליהם ההרגשה שהמוח שלי חווט מחדש.

לפני שנה, למשל, כל דבר כמעט עבר עיבוד כמעט מיידי למם (במובן הצר והנוכחי של המילה) בתבנית טקסט עליון – תמונה – טקסט תחתון. כל ידיעה חדשותית קצרה ברדיו התגבשה מיידית לשורת מלות מפתח לחיפוש התמונה המתאימה והמושלמת בגוגל, אפשרויות שונות לחלוקה של הטקסט נשקלו ונבחנו, חיפשתי את האיזון הנכון בין הטקסט העליון לתחתון, את המטא-טוויסט שיוסיף עוד רובד. ניסיתי לדחוס פנימה רפרורים ענפים, לשחק בין אינטרטקסטואליות סינכרונית לאינטרטקסטואליות דיאכרונית.

irtul2

זה לא היה המקרה היחיד כאמור. אני זוכר את עצמי עושה parsing של המציאות לפיסות קצרצרות של 140 תווים לכל היותר. אני יכול, בקלות, לדמיין את העין שלי ממסגרת פיסות מציאות שיישבו נכון בחשבון האינסטגרם ההיפותטי שלי.

אם יש ביניכם מישהו שלא מכיר אותי גם בפייסבוק ראוי להזכיר עכשיו שזה למעלה מחודש אני בחופשת פייסבוק. יצאתי אליה מכל מיני סיבות. כבר אחרי יום או יומיים הרגשתי שינוי (וגם אתם, אם אתם מנויים על עדכוני הבלוג). באופן כמעט מיידי חזרתי לחשוב בפוסטים ולא בסטטוסים (או בממים).

לא זו היתה הסיבה לחופשה הזו, זו תוצאה מפתיעה שלה, תוצאה שמשמחת אותי מעט, למרות שאפשר לקבוע בפסקנות שבהרבה מאוד מונחים אובייקטיביים מדובר במקח טעות. חלק מהמחשבות שהבשילו לכדי פוסטים כאן בחודש וקצת האלה היו מוצאות את דרכן לפייסבוק מן הסתם, בפורמט מצומצם יותר, הרבה יותר אנשים היו נחשפים לדברים האלה, חלקם היו מעוררים דיון שיכול היה להתפרש על פני עשרות תגובות (שלא לדבר על הלייקים שהייתי מקבל! I could have been sombody).

אבל השינוי הזה משמח אותי בכל זאת. אני שמח לגלות מחדש את היכולת לחשוב באופן נינוח יותר, לגלגל מחשבות ולשחק איתן לפני שאני רץ לפרסם. אני שמח להוכיח לעצמי שהחיווט מחדש של המוח הוא הפיך, שהפילטר דרכו אנחנו מפענחים ומתווכים את המציאות ניתן להחלפה, ואפילו די בקלות. בדיוק כמו ילדי ה-SMS מהגרדיאן ב-2008 שכבר לא מאיימים עתיד האנגלית או ממציאים אותה מחדש, לפחות לא בדרכים עליהן חשבו אז.

15 תגובות ל“המדיום הוא הפילטר”

  1. מאת יחזקאל:

    לייק!

    אכן, כששמתי לב שחזרת לכתוב בקצב, זה בדיוק מה שחשבתי עליו: איזה יופי לגלות שאנחנו יכולים לשחזר את המיומנויות הישנות. מעודד מאוד.

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    לייק אצלך, פברוט אצל יובל.
    אני רואה מה עשיתם כאן.

    מחכה לאיזה 1

    [להגיב לתגובה זו]

  2. לטוויטר לא הגעתי ובפייסבוק אני פסיבי, אבל תמיד הרגשתי שגם בכתיבת רשומות לבלוג יש משהו מגביל ומיידי מדי. יש כותב רומאנים בקהל?

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    אני מבין את ההסתייגות אבל חשוב לי לומר שאין לי בעיה עקרונית או ערכית עם מיידיות שכזו. אני חושב שיש גם להן מקום.

    [להגיב לתגובה זו]

    נ' Reply:

    מקום וודאי שיש. רק שלא ישתלטו; כבר נכשלתי בקורסים באוניברסיטה כי כתבתי פוסטים ולא עבודות.

    [להגיב לתגובה זו]

    חנן כהן Reply:

    חפש בגוגל Long Form. יש דיונים על זה, בייחוד על עיתונות.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. מעניין.
    לגבי חופשת הפייסבוק והשפעותיה: אין ספק שהשפעותיה מבורכות (לך, לא לנו…) בכל מיני היבטים. אבל אפשר גם וגם. הרבה פעמים סטטוסים (שנכתבו או לא) הבשילו לפוסטים. דווקא כי מדובר ב"עיבוד תודעתי" אחר. כמו שאי אפשר לומר הכול ב-140 תווים בטוויטר. לא בטוחה שמדובר בחיווט אחד בלבד שאפשרי, ייתכנו כמה "חיווטים" בה בעת.

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    אני בטוח שייתכנו כמה חיווטים בו זמנית. אולי זה משהו במבנה האישיות שלי, אבל אני מגלה שהפילטר הראשי (כלומר זה שנכפה על-ידי המדיום המרכזי שלי ברגע נתון) משתלט באופן מוחלט כמעט על הדרך שבה אני מנסח לעצמי תגובות ומחשבות. אני שמח שאני יכול לנוע בין הפילטרים האלה ושאין כאן שינוי בלתי הפיך מהסוג שבו מאיימים עלינו כל הזמן (הו לא! הם לא יוכלו לקרוא שום דבר ארוך יותר מסטטוס!!! שלא לדבר על לכתוב משהו!!!!! האימה!!!!!!).

    [להגיב לתגובה זו]

    משה Reply:

    ניטפוק לפוסט – somebody.

    אבל ייתכן ויש הבדל בין חזרה למיומנויות קודמות ובין פיתוח מיומנויות חדשות.

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    סביר להניח שיש הבדל, אבל אני עדיין חושב שאפשר להסיק שהפילטר הפייסבוקי דרכו, לכאורה, כל הצעירים רואים את העולם הוא לא תופעה בלתי הפיכה.

  4. פברוט.

    כפי שאמרתי לך כבר: אני ממש מזדהה. אנחנו מתרגלים לעבד את המציאות גם דרך המדיומים שבהם אנחנו מתבטאים.

    [להגיב לתגובה זו]

  5. […] הזה הוא גם מחווה לפוסט של שחר המדיום הוא הפילטר. מאד ממליץ לקרוא […]

  6. מכיוון שאני ממש מקנא בך על זה שהחיית את הבלוג, אני מתחיל לשקול ברצינות חופשת פייסבוק וטוויטר. אולי זה מה שיגרום לי לכתוב פייסבוק.

    ואגב – אני פשוט לא מאמין שלא הזכרת כאן את מה שאתה קראת לו 'שירת T9', ואנחנו קראנו לו 'שחר_0 השתגע'!

    [להגיב לתגובה זו]

  7. קח גם את הלינק הזה – יש מצב שהוא יסדר/יסביר לך עוד כמה דברים בראש…
    http://www.youtube.com/watch?v=cKaWJ72x1rI

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    תודה.
    קראתי לא מזמן את הלם ההוה של דאגלס ראשקוף (ואפילו כתבתי שני פוסטים ברוחו).
    אני מזדהה מאוד עם הסנטימנט הזה, אבל חשוב לי להגיד שאני לא לחלוטין מקבל אותו. אני לא חושב שצריך למהר ולהכריז על קץ התרבות (או אפילו קץ האנושות בסרטון), והפוסט הזה מנסה, בדרכו, להגיד שאנחנו דווקא רחוקים מאוד מאפוקליפסה.

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting