תודעה כוזבת

דרך אורי ברוכין נודע לי שהיום פורסם הדו”ח השנתי בדבר “מגמות באינטרנט” של KPCB.

מדובר במצגת עמוסה למדי (117 שקפים) עם הרבה מאוד מידע סטטסיטי על דפוסי שימוש ברשת (עליית השיתוף והפומביות, החדירה של טאבלטים וסמארטפונים, החדירה המסתמנת של wearables כמו המשקפיים של גוגל וכן הלאה).

לקראת סופו של הדו”ח (לא ממש קראתי בעיון, ראוי להודות) מוקדשים כמה שקפים לנושא הלא לחלוטין קשור של ארצות הברית כחברת מהגרים. ההסבר שמספקים כותבי הדו”ח הוא שלמהגרים משכילים יש תפקיד משמעותי בחדשנות האמריקאית (60% מ-25 החברות הטכנולוגיות המובילות נוסדו על-ידי מהגרים או בני מהגרים לפי שקף 87). השקפים האלה נועדו, אני מנחש, למתוח ביקורת על הקשחת מדיניות ההגירה של ארצות הברית שתפגע במעמדה כמובילה עולמית בתחום.

בפתיחת החלק הזה מופיע השקף הבא שמהווה פילוח של אוכלוסיית ארצות הברית לפי מוצא.

יש לא מעט נתונים מפתיעים (עבורי לפחות) בעמוד הזה. לא הייתי משער, למשל, ש-15% מהאמריקאים מגדירים את עצמם כבעלי מוצא גרמני, לעומת 11%  9% בלבד שמוצאם אנגלי (ראוי לציין שיש עוד 9% 11% אירים). אבל מה שבאמת מפתיע הוא עד כמה מושרשת התפישה של ארצות הברית את עצמה כחברת מהגרים. כמעט 240 שנים לאחר הקמתה והדו”ח עדיין מתייחס אך ורק ל-Native Americans (כלומר אינדיאנים, אבל אסור להגיד ותיכף נחזור לזה) כאל “לא מהגרים”. כל אחד אחר נדרש לפשפש בעברו המשפחתי, גם אם מדובר בעשרה דורות ויותר (עד לאלטלנה של הוואספים) ולהגדיר את מוצאו.

ולמרות כל השנים שבתווך, למרות כל גלי ההגירה ששטפו את חופי ארצות הברית לאורך השנים, מסתבר שעדיין, רק 15% מהתושבים לא מצליחים להגדיר את מוצאם המדוייק. הנתון האמיתי מדהים אפילו יותר כי אותם 15% מורכבים ממהגרים מקנדה, אוסטרליה וניו זילנד בנוסף לאלה שמערבים יותר ממוצא אחד ולכן מתחמקים מהגדרה ברורה.

קשה לי לקבוע מה הנתון הזה מסתיר מאחוריו באמת. אולי יש כאן היררכיה סמויה של מוצאים, כך שמי שיש לו סבא-רבא גרמני אחד (מתוך שמונה) מכריז על עצמו כגרמני ומאיין באחת את שבעת האחרים על סיפורי ההגירה הנפתלים שלהם. אולי יש כאן ביטוי לקיום הסמוי מהעין של גטאות אתניים יציבים ועמידים לאורך זמן, כאלה שקשה לראות אותם במרכזים אורבניים שוקקים, אבל הם בכל זאת מכתיבים איזה ציווי עמוק של בדלנות ליושביהם.

אל מול הגרמנים, האירים האנגלים, האירופאיים האחרים, האסיאתיים וההיספאנים בולטים וזועקים בחריגותם ה-13% של African Americans. כל כך עמוק ומובן מאליו השלטון של הפוליטיקלי קורקט על מנסחי הדו”ח הזה עד שגם כשהם באים לדון במוצא האתני, להרחיק מאה או מאתיים שנים לאחור, הם עדיין לא מעזים לנתק את השתיים (אפריקה ואמריקה) זו מזו, חוששים להכריז שהמוצא של אותם 13% הוא אפריקאי כפשוטו, חרדים שמא יש איזה רמז לגזענות בעצם ההכרה שהיבשת ההיא, המודחקת, קיימת באופן עצמאי.

אפשר כמובן, אם מתעקשים, לנסות ולמתוח הקבלות רופפות לכור ההיותוך המדומיין של ישראל ושל הציונות, אבל עדיף להישאר (אני חושש) עם הערה עוקצנית לגבי השיתוק של הפוליטיקלי קורקט המזוייף של האמריקאים ולא להתמודד עם משהו כזה.