הם בכל זמן

“לילה קשה עבר על כוחותינו”

לילה קשה

בהתחלה הוא נכנס לשם אחת לכמה שעות, אחר כך רק פעם ביום, לאט לאט מתרחב הזמן שבין פעם אחת לאחרת, ימים, שבועות, לבסוף חודשים. הוא יודע שזה מיותר, ועדיין חוזר לשם, כמו מוודא שהאויב המר שלו לא חזר לחיים בדמות ערפד או זומבי שישוב לתקוף.

“לילה קשה עבר על כוחותינו”

ציטוט טיפשי אבל חסר משמעות של אחד, דייב ל. נשאר שם ללא שינוי, מצבה מביכה למה שלרגע ביקש להאמין שהוא הארכי-נבל בסיפור האישי שלו. הנמסיס שאמור להפסיד בסופו של קרב אחרון לחיים ולמוות נגוז במפתיע, מותיר אחריו סתמיות עלובה.

והזמן עובר, זה מה שהוא תמיד עושה, בכל מקום, זה מה שהוא יודע לעשות.

במקביל הוא מוצא את עצמו נכנס לחשבון שפתח פעם בפייסבוק. בהתחלה אחת לכמה חודשים, כשהוא מקבל הצעת חברות ממישהו שחלק איתו פעם גורל משותף לרגע – כיתה בתיכון או חדר בקורס צבאי, אחר כך אחת לכמה שבועות, אומרים שאין ברירה, כולם שם עכשיו, רק ככה אפשר להתעדכן, והזמן בין ביקור לביקור הולך ומתקצר, עד שיש לו טאב קבוע בפיירפוקס, אפליקציה טורדנית על הסמארטפון שנרכש במבצע אטרקטיבי.

והוא מנסה לתמרן בפער התודעתי שמנקר בתוכו, לומד את המערכת על שגיונותיה המשתנים, הוא פותח עמוד, ואז עוד אחד, הוא פותח קבוצה וגורר לתוכה חברים, הוא מזמין אנשים לאירועים פיקטיביים ואז שואל “אבל למה זה איוונט ולא עמוד או קבוצה?”

הוא מנסה להרחיב את גבולות האפשרי.

והאפשרי נמתח לבקשתו, אלסטי עד אינסוף, מכיל עוד ועוד לייקים, עוד ועוד תגובות, עוד ועוד הצעות חברות של אלמוניים, עוד ועוד עמודים וקבוצות.

הכל מתערבב מתחת לפס הכחול שבראש המסך.

פחחחחחחחח גיחך אז הפצוע

כל כך נכוןןןןןןן!!!!!! ענה לו החובש

הוא מתקשה להפריד בין זעזוע-אמת של מי שנימי נפשו נפגעים לבין “הפעם הגזמתה!!!!1” שכולו אירוניה ומודעות עצמית, מוצא את עצמו מחדד חיצי שנינה שיפגעו במטרה שספק אם היא קיימת באמת.

חיילות מצטלמות בעירום חלקי ומעלות תמונות לפייסבוק במרחק שלושה חברים ממנו. “התקופה היפה בחייהן” הוא כותב, נגרר לויכוח עקר אל תוך הלילה, מתנצח עם פרופיל פיקטיבי, סחי במכוון ובמתריס, מנסה לחדד ניואנסים ולטשטש הבדלים ממשיים.

“הייתי בא להילחם איתך, אבל אנ’לא יודע בשביל איזה צד” הוא כותב בשלב מסויים של הלילה.

“חחחח” הוא מקבל תשובה.

ואז קופצת התראה על מייל חדש.

צחי, שלום

אנחנו, בטאמבלר, גאים להשיק את שירות ראשוני ומתקדם של פרסום מתוזמן.

לראשונה בדברי ימי הרשת אנחנו מאפשרים למשתמשים שלנו לתזמן פרסום של פוסטים לא רק למועד עתידי שנבחר מראש.

בזכות שיתוף פעולה עם הסטארטאפ החדשני והמהפכני כרונוטופר (chronotopprr) אנחו גאים להיות שירות האינטרנט הראשון שמאפשר למשתמשיו לתזמן פוסטים גם לפרסום בזמן עבר.

עקב מגבלות שנובעות מתורת היחסות הכללית (אין לנו מושג, זה מה שהפיזיקאים של כרונטופר אמרו) תזמון פרסומים לזמן עבר מוגבל לטווח תחום של עד שבעה חודשים בשלב זה, ולמרחק של לא יותר מארבע שנים לאחור.

אנחנו מקווים שתצליחו להפיק את המרב מהשירות החדש והמהפכני שלנו!

בברכה,

צוות טאמבלר

הוא בוהה במסך מבולבל, מנסה להבין אם זו מתיחה מטופשת ומה מסתתר מאחוריה.

אתה יודע שבדרך כלל אני מת על זה שאין לך אלוהים, אבל אני חושב שאם היית מבין את הסיפור שמאחורי “בלדה לחובש” לא היית צוחק עליו ככה!!!

לראשונה מזה שנים הוא נכנס לטאמבלר, לוקח לו שלושה נסיונות להיזכר במה שהיה הסיסמא הקבועה שלו אז.

“לילה קשה עבר על כוחותינו” הוא מקליד, ומתזמן פרסום ל-26.8.2010, תוהה אם זה יעבוד.

4 תגובות ל“הם בכל זמן”

  1. מאת ליאור גימל:

    לא הבנתי :(
    מקווה שזה מחסור בשעות שינה, ולא בקונטקסט.

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    אם אתה לא הבנת אז אני משער שזה באשמתי.
    האמת היא ששקלתי להרחיב קצת או להוסיף רשימת קישורים וויתרתי.
    הרבה מאוד דברים נדחסו לתוך הפוסט הזה, חלקם במרומז וחלקם אפילו זה לא, אבל מה שמסתתר מאחוריו בשורה אחת הוא התחושה, שתקפה אותי לא אחת בשנים האחרונות, שכבר קשה לי להבחין באמת ביני לבין האנשים שמאחורי טאמבל הסחים.

    [להגיב לתגובה זו]

    ליאור גימל Reply:

    לא, עכשיו כשאתה מערטל זה ללא ספק המחסור בשעות שינה.
    חזק מאוד. כמו כן: פאק.

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting