עולמות מעוקרים, או לקראת פייסבוקיזציה של הפאנפיקשן

גילוי נאות: אני לא איש של פאנפיקשן. אם להודות על האמת, אני חושד שקראתי רק פאנפיק אחד בימי חיי (משהו על סקס סוער בין באפי לספייק שנכתב במהלך עונה 3). אני לא איש של פאנפיקשן, אבל היי, אני זכר, זה ככל הנראה חלק מרכזי מהעניין. מה שכן, קראתי קצת יותר על הפאנפיקים כתופעה תרבותית, ואני יודע להעריך ולהעריץ אותה ככזו, כזירה ייחודית ויצירתית שפגשה את האינטרנט והתפרצה במלוא עוזה.

אני לא איש של פאנפיקשן, ובכל זאת אני כועס על אמזון והצעד המרתיח שלה בתחום.

סרינה ואן דר וודסן יצאה מהחדר בחלחלה ומיהרה אל הדלת, כמעט ושכחה לקחת את הלואי-ויטון שלה שנתלה ברישול על משענת הכסא בסך הכל עשר דקות קודם לכן.

היא טרקה את הדלת בזעם ומיהרה לרוץ במורד חמש המדרגות, מקללת את השמלה הקצרצרה וההדוקה של דונה קארן ואת העקבים הבלתי אפשריים של פנדי שכמעט גרמו לה להשתטח על המדרכה המזוהמת של ברוקלין. אבל יותר מהכל קיללה את עצמה ואותו, הבטיחה לעצמה שזו הפעם האחרונה בה היא נופלת בקסמו הכוזב של התום הברוקלינאי המזוייף שתלתליו וחיוכו ממשיכים לשדר אחרי כל כך הרבה שנים.

“קח אותי רחוק מכאן, הכי רחוק שאפשר” התחננה בפני נהג המונית, “לא חשוב כמה זה יעלה”.

“אני יודע בדיוק לאן את צריכה” הוא חייך אליה חיוך מסתורי “על בון טמפ, לואיזיאנה שמעת פעם?”

בחדרו שננטש בסערה ממשיך דן האמפרי להקליד בלי הפסקה מול מסך האיימק שלו, הוא מדלג על תיאורי נוף ועצירות בתחנות דלק בדרך דרומה, ממהר לרגע שבו סוקי סטקהאוס תקלף בעדינות בוטחת את השמלה מקימורי גופה של סרינה למבטו המשתאה של אריק נורת’מן.

ממש בקרוב, הוא יודע, תצפצף ההתראה במכשיר האייפון של כולם. בדיוק כשסרינה תחשוב שהצליחה לברוח ממנו ומהתכנית הזדונית והמבריקה שלו הם יפתחו את הקינדל שלהם ויקראו כיצד היא מפקירה את צווארה בתשוקה לניביו של אריק ומניחה לסוקי לענג אותה.

מתוך “ערפד שיודע”, פאנפיק בכתובים

true blood

ביום שישי האחרון קיבלתי מייל עדכון מאמזון. כמו שקורה לא אחת בימינו עתירי הסמארטפונים, המייל הזה נחת אצלי בעת שהייתי עסוק במסע קניות, העפתי בו מבט, רשמתי לעצמי שיש כאן משהו מעניין ושאולי כדאי לחזור ולעיין בו אחר כך, ואז חזרתי לבחור גבינות וממרחים מול הדוכן.

לקח לי עוד כמה ימים להיזכר בו ולהבין שאמזון השיקה את Kindle Worlds, פלטפורמה מרתקת שמעניקה כסות חוקית לעצם קיומו של הפאנפיק, ומציעה לכל אחד מכם לפרסם את הפאנפיק שלו (מייד לאחר שיעבור ביקורת שתבדוק עמידה בתנאי הפרסום) היישר לאגף החדש שנפתח במיוחד עבורו בחנות הקינדל של אמזון.

הפאנפיק, יצירה ספרותית שכולה הפרה בוטה של זכויות יוצרים, יצירה שמושתתת על שימוש חופשי למדי בדמויות קיימות של סדרת טלוויזיה\סדרת ספרים\סרט קולנוע\משהו אחר ועל עקירה חלקית של אותן דמויות מן ההקשר המקורי תוך כדי מתן כבוד וזלזול בוטה בו-זמניים כלפי אותו הקשר, בעודה שולחת את הדמויות לעולם הפנטזיה האישית שלך, הגיע למיינסטרים.

וזה אומר שהגיע הזמן למשטר אותו, ועל הדרך גם לעשות ממנו כסף (או שאולי זה הפוך).

אז כן, את התלונות הבסיסיות על המיזם החדש של אמזון כבר השמיעו בכמה וכמה מקומות, אפילו בעברית, עוד לפני שנחשפתי לעצם קיומו. זה לא ימנע ממני לחזור עליהן.

אפשר, לכאורה לפחות, לטעון שהכל שטויות. מי שרוצה לעשות קצת כסף על הפאנפיקים שלו יפנה לערוצים החדשים והמוסדרים (היי, כבר יש מתחרים לאמזון), מי שזה לא מעניין אותו ימשיך להתקיים בשוליים הרחבים של האינטרנט, ליהנות מאור הדמדומים (אתם רואים מה עשיתי כאן?) העמום של זירות הפאנפיק המוכרות.

אבל את אותו דבר בדיוק אפשר היה לומר על פייסבוק לפני שנים אחדות. מי שרוצה ייכנס, מי שרוצה יסתפק באפלולית, באנונימיות ובמסתורין שעודם קיימים בכל כך הרבה מקומות באינטרנט.

לכבוד דן האמפרי

שמחנו מאוד לקבל את יצירת הפאנפיק שלך, “ערפד שיודע”. לצערנו עלינו להודיעך שהיא מפרה, באופן בוטה למדי כמה וכמה סעיפים של התקנון שלנו, כפי שיפורט להלן:

1. תיאורי המין המפורשים לאורך הסיפור מהווים הפרה של איסור הפורנוגרפיה.

2. יחסי המין עם ערפדים, לרבות נשיכות והקזת דם, שחוזרים לאורך הסיפור כולו מהווים הפרה של האיסור על תוכן אלים.

3. השימוש בתוכן שנשאב מן העולם העלילתי של “דם אמיתי”, מהווה הפרה של זכויות יוצרים כיוון שמדובר בעולם תוכן שאינו נכלל ברשיון הנוכחי של עולמות קינדל.

4. האזכור החוזר ונשנה של מותגי אופנה ומוצרי צריכה מהווה הפרה של האיסור המפורש בסעיף 5 של התקנון.

5. גם לו היה העולם העלילתי של “דם אמיתי” נכלל ברשיון הנוכחי של עולמות קינדל עדיין מדובר בהפרה של האיסור על יצירות קרוסאובר.

נשמח לקבל ממך נוסח מתוקן של הסיפור שיימנע מן ההפרות שפורטו לעיל. ברצוננו להזכיר לך שפרסום הסיפור הזה במתכונתו הנוכחית בכל במה אחרת יחשוף אותך לתביעות מצד כל הגורמים המעורבים, לרבות בעלי הזכויות על עולמות התוכן של “אחת שיודעת” ושל “דם אמיתי”.

וכך, ממש כשם שפייסבוק הפכה עבור יותר מידי אנשים לחזות האינטרנט עלולים העולמות המעוקרים של קינדל, באופן מינורי הרבה יותר, אבל כואב לא פחות, להפוך לחזות היחידה של הפאנפיקשן עבור הרבה יותר מידי אנשים. וכל האיסורים האלה, איסורים שהיו פוסלים לפרסום כמעט כל יצירת פאנפיקשן שנכתבה אי-פעם עלולים להפוך לנורמה שמכתיבה את גבולות הז’אנר.

מארק צוקרברג התקשה למחות את החיוך הטיפשי שנמרח על פניו. אצבעותיו נשלחו לפרוע את שיערו המקליש של ג’ף בזוס על הטיפות שכבר הספיקו להיקרש בו.

“נו, עכשיו אתה מבין את הקסם שיש בכניעה מוחלטת?” צחקק לעברו.

“נדמה לי שגם אני יכול ללמד אותך שיעור או שניים בנושא” לחש בזוס ושלח מבט ממזרי אל מתחת לשמיכה.

מתוך “שניים שיודעים”, עוד פאנפיק בכתובים.

5 תגובות ל“עולמות מעוקרים, או לקראת פייסבוקיזציה של הפאנפיקשן”

  1. נחמד לדעת שעוד אנשים מוטרדים, אבל אין סיבה.

    הסיבה לכך שפאנפיקשן לא מושטר וגם לא ימושטר נעוצה בכך שמדובר בזירת כתיבה דמוקרטית ו-כן, נשית. כלומר, שיתוף הפעולה שמאפשר אותה לא תלוי בגורמים שניתן לפרק ולתרגם משדה סטאטוס לשדה סטאטוס (וכך, בסופו של דבר, להפוך להון פיננסי).

    כל זמן שנשים תוספנה להישאר מיעוט סוציולוגי, הן תוספנה להזדקק לאמצעי ביטוי אלטרנטיביים, ויתירה על כך: כאלה שלא ניתן לנכס על ידי עיקור מהקונטקסט המקורי.

    ואנסה להסביר: מה שעושה הפאנפיקשן הוא תהליך מנוגד להלך המחשבה הקפיטליסטי: במקום לאפשר צבירת הון באמצעות ניכוסו על ידי ציבור אחד ומניעתו מציבור אחר, פאנפיקשן מתרגם או אפילו "מלאים" את הדרמה על המסך לעשרות ומאות מימים/tropes שמנגישים אותו לציבור הכותבות. היצירה אולי חד פעמית, אבל איברי היצירה (הדמויות, עולם המערכה, כל העזרים שמשמשים לבניית סיפור אינדיבידואלי) ניתנים לשכפול ולהרכבה מחדש.

    וכך גם הקהילות שקוראות ומאפשרות פאנפיקים. תהליך דומה, אגב, אפשר לראות סביב אתרים שמקבצים סביבם קוראות של רומנים רומנטיים וm/m romance באינטרנט.

    בכ"מ, פאנפיקשן הוא תהליך מחתרתי שכנראה ימשיך להיות מחתרתי. העובדה שכמה בנות אולי גם יראו מזה כסף רק מבורכת בעיניי. הדבר שמפחיד אותי הוא הפיכת הרומן הרומנטי לסוגה הספרותית השלטת, אבל על זה כבר צריך לכתוב בנפרד.

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    אני מבין את הטיעון שלך ויכול להזדהות עם חלקים נרחבים ממנו. אבל אני חושש שאת סובלת מהטיה שנובעת מקרבתך לתחום (כלומר, אני מניח גם שאת מיכל שכתבה את הפוסטים שקישרתי אליהם ב"הסיפור").
    אני חושד שיש עוד הרבה מאוד פינות ותת-תרבויות אינטרנטיות שאפשר היה לחשוב שהן חסינות בפני שינויים כאלה, מסיבות דומות למדי, ושהשנים האחרונות ראו אותן נופלות בפני ההאחדה שנכפתה על הרבה מאוד פעילות רשת על-ידי פייסבוק.
    כמו כן, וזה מופיע קצת במרומז בפוסט עצמו, המהלך של אמזון פותח בפני בעלי הזכויות (ולא רק בפני הכותבות), לראשונה, דרך לעשות כסף מהפאנפיקים. זה חשוב כי אם הכסף הזה יהיה משמעותי זה יכול לתמרץ את בעלי הזכויות להילחם משפטית נגד הפאנפיקים הלא חוקיים (שעד היום אמנם היוו הפרה ברורה של זכויות יוצרים אבל היו גם מקור משמעותי לרווח עקיף וליצירת קהילה).

    [להגיב לתגובה זו]

    מיכל Reply:

    אד הומינם הוא סוג של כשל לוגי בפני עצמו. אם אני לא יכולה לנסות ולחזות במידת-מה של דיוק מה עתיד לקרות לסצנת הפאנפיקשן, מי עוד יכול לנסות ולנבא מה יתרחש?

    אבל לדבריך: אני מסכימה, בעקרון, שברגע שבעלי הפרנצ'ייס יבינו שישנן עוד דרכים לעשות כסף מהמותג, הם קרוב לוודאי ינסו לממש אותן (וגם לפעול נגד מי שחותר תחתיהן). זו המשמעות של קפיטליזציה.

    זו לא השאלה.

    השאלה היא אם נוסף לכך תתרחש פייסבוקיזציה, ואת זה אני לא רואה קורה, כי היררכיה של תכנים הורגת את אפשריותו של הפאנפיקשן. פאנפיקשן כתוב בצורה מרוזמת, מפורסם בצורה מרוזמת, ומונגש בצורה מרוזמת. ברגע שתהיה היררכיה, או שהפאנפיקשן יגווע וימות, או שהוא ימשיך להתקיים – באיזשהו פורמט אחר.

    אז נכון שעם מספיק כסף ומאמץ, בעלי המותג יוכלו לאסור על כתיבת פאנפיקים, אבל קודם כל, לשם מה להם? חמישים גוונים הוא לא יותר מפאנפיק בתחפושת. האיכויות שהפכו אותו לרב-מכר נובעות בראש ובראשונה מהיותו פאנפיק.

    שנית, יוצרים שונים ומשונים כבר אסרו על כתיבת פאנפיקשן ליצירתם – וזה לא הפריע לאף אחד להמשיך לשדך בין דמויות מסטאר טרק לדמויות מבאפי. הקונספט אולי יתמוסס ואפילו יעלם מהעולם, אבל אי שם תמיד תהיה ילדה שתכתוב על הגיבור והגיבורה האהובים עליה מזדיינים, תעלה את זה לבלוג ותגרום לעוד עשרים בנות אחרות לעשות כמוה.

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    אנסה להגיב ברצינות בהמשך היום אבל לעניין האד הומינם חשוב לי להתנצל אם זה נתפס כהערה פוגעת. מובן מאליו שאותה קרבה לתחום גם הופכת את הדעה שלך למבוססת הרבה יותר מזו שלי.
    בכל מקרה זו הזדמנות להודות לך על שתי הרשומות ההן.

  2. לא, לא נעלבתי. חס וחלילה. התכוונתי לדברים במובן הטכני ביותר: זה סוג של אד הומינם וככזה, בעייתי בהקשר הספציפי של הדיון.

    ועלאדבר.

    אגב משטור של פאנפיקשן – בעיניי המשטור מתבטא באופן הרבה יותר מהותי בשבירת הקיר הרביעי, דוגמת דמותה של הפאנגירל בקי רוזן בעונה הרביעית (? נדמה לי. אולי החמישית) של SPN, הווינצ'סטר גוספלס וכדומה.

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting