ההסתדרות החדשה

אהבתי מאוד את פרק הפתיחה של 'מסודרים', גם אהוד אשרי (שבלי שום סיבה החליט להוסיף ה' הידיעה) וגם ברק דיקמן אהבו אותו (ועכשיו גם אריאנה מלמד), את מלאכת הביקורת אפשר להשאיר להם, אני פה בענייני בועות, ו'מסודרים' מספקת לי הזדמנות נהדרת.

  1. אחרי שהמנכ"ל מסיים את נאום התודה המשתפך בפני צוות העובדים של החברה מגיע תורם של שלושת השותפים להודות לעובדי המחלקות שלהם. הבנות ממחלקת השיווק והמעצבים זוכים לגל של תשואות, וכשהמתכנת הראשי מודה לעובדי המחלקה שלו מתברר שהיא כוללת עובד אחד, רוסי, שהתודה שהוא מקבל עוברת בשתיקה רועמת. מאוד יכול להיות שיש כאן ניסיון לאמירה חדה על אופיין של הצלחות הבועה. לי יש הרגשה שעל מזבחו של רגע קומי מוצלח הוקרב כאן לא מעט. מסתבר שההצלחה הדימיונית של ג'ימאלאיה היא תוצאה של עיצוב ושיווק, הפיתוח הוא שולי, כמעט זניח. ברור לי שהסדרה בחרה לעסוק במה שקורה אחרי ההצלחה, דווקא בנסיבות האלה, כשהעיסוק בדינמיקה הפנימית של העבודה כמעט ואינו קיים, הייתי שמח לראות שהיא יוצאת מתוך מודל אחר של הצלחה, כזו שנקנתה בשנים של פיתוח ומעבר סיזיפי על שורות קוד, ולא תודות לאריזה נוצצת ומלאכת שיווק אינטנסיבית. הייתי שמח לגלות את המתכנתים ואנשי האלגוריתמים נישאים על כתפי חבריהם כאנשים שבזכותם הגיעה ההצלחה, במקום לזכות בהתעלמות נבוכה.
  2. כשסמנכ"ל השיווק מכריז בישירות אופיינית לדמותו על הבונוסים שיחולקו לעובדי החברה הוא מודיע על סכום של אלפיים דולר, משתהה לכמה שניות, סוחט פרצופים נדהמים ופגועים מכל העובדים, ורק אז משחרר את ההמשך המרגיע "כפול מספר החודשים שעבדתם בחברה" וזוכה לאנחות רווחה ומחיאות כפיים. המודל הוא כמובן פשטני ולא סביר, אחרי הכל יש היררכיה של עובדים, יש גם כאלה שמן הסתם מחזיקים אופציות, אבל הסכומים, בשורה התחתונה הם די ריאליים. עכשיו אפשר לחשב, עשר שנים של פעילות מיתרגמות לנתון פשוט מאוד, הותיקים שבעובדים, אלה שנמצאים שם מהיום הראשון, יקבלו 240,000 דולר, לפני מס. סכום יפה מאוד, לכל הדעות, נכון להיום הוא מספיק לקנייה של דירה צנועה בתל אביב (לפני המס, כאמור). וכך, על רקע ההצלחה הגדולה של ארבעת השותפים, אנחנו מקבלים תזכורת חשובה לגבי השכירים של חברות הבועה. לא, לא צריך לרחם עליהם, תוספת פתאומית של כמה עשרות או אפילו מאות אלפי דולרים היא תמיד משהו טוב, אבל מצד שני כדאי לזכור שגם שמידת השותפות שלהם בהצלחה היא מצומצמת ממה שנראה לנו בכל פעם שהעיתון מפרסם תמונות מחגיגות האקזיטים המזדמנות. כן, הם יוכלו לסגור את המשכנתא, אולי לעבור לדירה גדולה יותר, לבית עם גינה במושב, להחליף את הרכב בשקט, אבל כדאי להם גם להתחיל להפיץ קורות חיים, רגע לפני שפעילות החברה מועתקת אל מעבר לים.

2 תגובות ל“ההסתדרות החדשה”

  1. נדמה לי שהכותבים לא התעסקו במטאפורות, הם פשוט ניסו לכתוב משהו מצחיק. אתמול זה לא כל כך עבד, אבל שמעתי שזה משתפר. לגבי ההתאמה למציאות – היא אכן תלושה. אם זה יצחק, נחליק להם…

    [להגיב לתגובה זו]

  2. אני, לעומת זאת, מאד לא אהבתי את הפרק הראשון של הסדרה. אני אף מתלבט אם לצפות בפרק השני (אלמלא הייתי "בתעשייה" מן הסתם לא הייתי אפילו מתלבט). אני חייב להודות שאני גם ממש לא מבין את גל הביקורות המפרגנות.

    כן, אסף הראל עובר נחמד. כן, אסי כהן שוב נעים על המסך. הוא כנראה גם מוכשר ונחמד. כן, נחמד לראות שוב את מאור כהן עושה שטויות. אפילו החדש ההוא מארץ נהדרת חביב. אז? בזה פחות או יותר זה נגמר.

    למה? נתחיל מהטלויזיה עצמה. העלילה שטחית להחריד, הדמויות פלקאטיות, עתירות שטאנצים, שטחיות לחלוטין. התסריט צפוי ושבלוני אפילו בסטנדרטים של האחים ברבש. הדמויות מוחזרו עד אבק בואריאציה כזו או אחרת בסרטי נעורים ובקומדיות לכל המשפחה על ידי פס היצור האמריקאי. לזרוק אוטו מצוק זה נחמד, וגם לדחוף קססה למכנסיים, אבל איכשהו באמריקן פאי ודומיו זה עבד יותר טוב (מהם גם צחקתי). הדיאלוגים? נו, באמת. מעורר געגועים למציצים. או לימים של אהבה. שם לפחות הייתה מקוריות.

    וזה עוד החדשות הטובות. במישור המקצועי מדובר בחינטרוש אחד גדול. חברה ללא משקיעים מפתחת מוצרי הדמיה למכוני כושר ונמכרת ב217 מיליון דולר. יה רייט. העובדים (כמה בדיוק? 20? סחתיין על הפוריות) מרוצים מ2,000 דולר בונוס לכל חודש. אין משא ומתן אלא הודעה פומבית. ממש. המנהלים פשוט עוזבים את העבודה והולכים לחגוג חמש דקות לאחר שיחת הטלפון. כאילו אין חודשים של משא ומתן, LOCK OUT, והרבה מאד עבודה אפורה רק לצורך מימוש המכירה עצמה. וחמור מזה. יש כאן הצגה לא נכונה של בני 30 פלוס, גם של המצליחנים ביניהם, באורח סטריאוטיפי להחריד ובאופן שלא משקף בשום דרך שהיא יזם היי טק מצליח.

    אני לא מחפש ריאליזם (למרות שהייתי שמח לראות קצת) אבל גם קומדיה חכמה נשענת על איזשהי מציאות מנותחת ולא על מוטיבציה "אני עוד מעט בן 40 ובא לי להיות מגניב". קשקוש מטומבל שלא שווה את ההייפ.

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting