חברים של חברים ג’–הולדתה של אומה
2 באוק, 2013
מישהו.
מישהו עשה משהו.
מישהו עשה משהו שלא ייעשה.
מישהו עשה משהו שלא ייעשה בפייסבוק.
הוא לא בדיוק יודע מה, בעצם הוא אפילו לא לגמרי יודע מי, אבל מישהו עשה משהו שלא ייעשה בפייסבוק, זה ברור.
זה ברור כי זה נישא אליו על אדוות הפיד, מוחלש ומדולל ומעוות, ועדיין ברור וזועק.
השם מצלצל מוכר, הוא חייב להודות, פעם או פעמיים התווכחו בתגובות אצל חבר משותף, כבר אז הוא נשמע לו קצת מפוקפק.
אבל עכשיו זה מעבר לזה, עכשיו הוא כבר עשה משהו שלא ייעשה.
ובכל זאת, הוא מנסה להתעלם, בינתיים לפחות, יש לו דברים אחרים על הראש כרגע, יש מצגת שחייבים לסגור ולשייף, אז הוא ממשיך הלאה.
אבל הזרם לא מפסיק, בהדרגה הוא מצליח להבין משהו, משהו מביך ומטריד באמת, משהו שאסור לו שייעשה כאמור.
זה לא שמדובר במקרה יחיד, פייסבוק מלא באנשים שעושים את שלא ראוי להיעשות, אבל האנשים האלה מרוחקים מספיק, כלואים במרווח שבין סטטוסים מצייצים לבין הישימון הגדול שרק בני משפחה רחוקים וחברי ילדות נשכחים מאכלסים אותו. אבל עכשיו זה כאן, הישימון שולח אליו זרועות, מאיים לפלוש.
מישהו.
מישהו צריך לעשות משהו.
כולם עושים משהו.
מהר מאוד הוא מצליח למצוא תמונה מביכה, כזו שכותבת כמעט מעצמה את הכיתוב הלועג, ברגע האחרון הוא מחליט לשנות מעט את הניסוח, לרכך אותו קצת, אולי בעצם לעמעם, חושש שאולי לא הבין בדיוק מה נעשה למרות שאסור היה לו להיעשות.
אחד ועוד אחד הם בונים חומה בצורה, הודפים את הישימון, מצטופפים ומעודדים זה את זה עד שהרוחות נרגעות.
עד הפעם הבאה.
2 באוקטובר, 2013 בשעה 20:33
נהדר
[להגיב לתגובה זו]
3 באוקטובר, 2013 בשעה 8:50
וזו אחת הסיבות העיקריות שעזבתי את פייסבוק.
[להגיב לתגובה זו]