Or at least a Voice. Of a Generation

תסתכלו על צילום המסך הזה. כך נראות, נכון לעכשיו לפחות, תוצאות חיפוש של קטעים שכתבה לינה דנהאם בניו יורקר.

lena dunham search

אחד מהם, המוקדם בין הארבעה, פורסם ב-28 ביוני 2012 בבלוג התרבות של הניו יורקר, שבוע וחצי אחרי סיום העונה הראשונה של Girls, הסדרה שהפכה את דנהאם לקול של בנות הדור האבוד בארצות הברית.

שלושת הקטעים האחרים הם רשימות אוטוביוגרפיות קצרות למדי שפורסמו במגזין עצמו במהלך קצת יותר משנה, על מישהו שהיא יצאה איתו בקולג’, על הכלב שהיה לה כילדה, על ארוחות הטטיק אוויי של ילדותה.

עבור האנה, הדמות שדנהאם מגלמת בסדרה שיצרה, ארבע תוצאות החיפוש האלה, צנועות ככל שתהיינה, הן בגדר הגשמת החלום הגדול שלה. דנהאם עצמה קוטפת אותן באגביות יחסית אחרי שהשיגה את החלום בגירסתו המעודכנת. עכשיו, כשהיא אחראית לתופעה תרבותית וטלוויזיונית, באים אנשי הניו יורקר אחת לכמה חודשים ומבקשים ממנה, אם זה מתאים, שתתרום להם טור קצר, משהו אישי אבל מייצג, משהו שידבר לבני הדור שלה.

האנה היא לא דנהאם, ראוי להזכיר. קל להתבלבל, הבחירה של דנהאם ללהק את עצמה לתפקיד הראשי והידיעה שלא מעט סיפורים שם מבוססים על נסיונה האישי בדייטים כושלים בהחלט דוחפות לכיוון הזה. אבל האנה מגיעה לניו יורק ממישיגן, עם הורים שמתקשים לתמוך בה ולא ממש יכולים לעזור לה עם החלום הגדול והמעט מיושן שלה או אפילו להבין אותו. דנהאם גדלה בניו יורק, ההורים שלה הם אמנים עם קשרים במקומות הנכונים ועם הרבה יותר יכולת לעזור ולהבין את השאיפות שלה*.

ואף על פי כן אין ספק שדנהאם מזדהה עם דמותה של דנהאם. היא צעדה בנתיב אחר אל אותו מימוש עצמי ואל אותה תהילה שהאנה מחפשת, במובנים מסויימים, אני מנחש, היא חושבת שיש משהו אנכרוניסטי ונאיבי בחלום הכתיבה של האנה. אלא שבבואה לכתוב את הדמות זה בכל זאת היה החלום שהיא בחרה לתת לה. אולי כי למרות הכל זה החלום הבסיסי, זה שכל השאר הם גרסאות דהויות או מתפשרות או ממוסחרות שלו.

ואולי בעצם אני כופה עליה את הפרשנות האישית שלי.

אז כן, כל זה היה בסך הכל הקדמה ארוכה ומפותלת כדי לספר למי שעוד לא יודע שסיפור פרי עטי נכלל באסופת המד”ב הדיגיטלית שערך אלכס אפשטיין עבור בוקסילה. הקובץ כולל שישה סיפורים וניתן לרכוש אותו כאן ב-12 ש”ח.

אחרי כמעט שבע שנים של כתיבה כאן אני אולי לא אמור להתרגש מזה, עוד סיפור בסך הכל, והכסף שארוויח ממנו לא באמת ישנה משהו בחיי, אבל לנימוקים שכאלה אין באמת כוח או משמעות ברגע שבו חלום כזה מתגשם.

c8cover

 

* אין בדברים האלה כדי להקל ראש בהצלחה האישית של דנהאם או להפחית מערכה של Girls.

תגובה אחת ל“Or at least a Voice. Of a Generation”

  1. מזל טוב!
    גם השכנים נאים בעיניי.

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting