יש לך את זה? י”ט–שיימינג בין הצירים

המונית מחכה לך בשדה, ממהרת לקחת אותך למשרדים.

“יש לנו בעיה” היא מסבירה לך, “זו לא דעיכה, אפילו להפך, אבל כל המודלים שלנו, ותאמין לי שניסינו לשחק עם לא מעט פרמטרים ושיטות, כולם ללא יוצא מן הכלל חוזרים לאותו חיזוי, אנחנו מתקרבים למשהו לא ברור בכלל, אבל הוא מתבטא בצניחה חדה שיכולה להגיע בכל רגע שבין חודש לארבעה חודשים מהיום”.

“מה?” אתה שואל בפיהוק שמבקש למתוח את השינה שהצלחת לחטוף בשעות האחרונות של הטיסה “הקשקוש הזה על צניחה של 80% בשימוש בפייסבוק, זה אמור לקרות רק ב-2017, לא?”

“קודם כל המודלים שלהם מגוחכים, אבל אתה יודע שלא היינו מקפיצים אותך בגלל משהו כזה, גם כי זה לא התחום שלך וגם כי ממש לא מזיז לנו אם לפלטפורמה קוראים פייסבוק, מבחינתנו שימות לגמרי מחר, כל עוד יש לי גישה ל-API של מה שיבוא אחר כך”.

“אז מה הסיפור?” אתה שואל, מרגיש את עצמך נדרך לקראת האתגר, “מאיפה זה מגיע?”

“אז זהו, שאנחנו אפילו לא בטוחים לגמרי. הרצנו כמה אנליזות כבדות אופליין בלילה, עם מערכת צירים כמעט מלאה”.

אתה משחרר קריאת התפעלות קצרה, אתה יודע שזה לא קורה הרבה, שזה כרוך בלא מעט משאבים חריגים, אתה אפילו מבין פחות או יותר את המשמעויות של זה.

“והקטע הוא שזה עדיין מפוזר מאוד, אנחנו לא מצליחים למצוא שום קלאסטרינג סביר. יש שם איזושהי רמה של קורלציה לפוליטיקה, בעיקר פוליטיקה רדיקלית, אבל חוץ מזה כמעט לגמרי אקראי, לפחות ככה זה נראה כרגע”.

“תנו לי כמה דקות לחשוב” אתה מבקש, “ואם יש לכם במקרה את הדו”חות האישיים השבועיים שפספסתי ביפן אני אשמח להציץ בהם בינתיים”.

“בטח, הם מחכים לך על השרת כרגיל” הוא ממהר להתערב בשיחה, “זה משהו שהוא אוהב לעשות פעם בשבוע” הוא מסביר במעין התנצלות לאנשי האלגוריתמים שבחדר “להציץ שוב לתוך הרקמה האנושית שמתחת להכל”.

“חולשה שלי”, אתה מגחך, “תקראו לזה גילטי פלז’ר”.

בחדר אתה עובר על הדו”חות, שני כוכבים שחשבת שהם רק בתחילת הנסיקה שלהם כמעט השתתקו. זה לא סופי ככל הנראה, הם יכולים לחזור, אבל אתה עדיין עצוב לגלות את זה.

אתה ממשיך לדפדף, ומשהו מתחיל להתבהר לך. היית צריך לחשוב על זה לבד. היית צריך לעשות את זה מזמן.

אתה פותח את יומן הפגישות ומזמן את כולם אליך לחדר. נותן להם חצי שעה להתפנות מהעיסוקים שלהם, נותן לעצמך חצי שעה כדי לוודא שאתה לא עושה שטות מוחלטת.

אבל עם כל מבט על הדו”חות האישיים ועם כל הצצה במסמך שקיבלת מהפיתוח אתה משתכנע שזה חייב להיות זה.

“אני רוצה להוסיף ציר חדש למערכת” אתה מודיע לכולם.

“אתה יודע שזו…”

“בקשה חריגה? בטח שאני יודע. אבל אמרנו שזה מצב חירום, לא?”

“כן, נו, בשביל זה החזרנו אותך”.

“אז ככה, אני די משוכנע שמה שקורה עכשיו הוא תוצאה של התקרבות לרוויה של השימוש בפרקטיקות שיימינג. זה מגיע מהכיוון הרדיקלי, כמו שאמרתם, וזה מסתדר לי מצויין עם שני סיפורים אישיים שראיתי בדו”חות. שני כוכבים שעשו צעד מיותר וחטפו עליו. זו גם מגמה שמזמן קיימת ומתעצמת, הפאק שלנו היה שלא חשבנו לאבחן אותה בנפרד”.

אחרי עוד חמש דקות של דיון הם נכנעים לבקשה שלך. זה לא שהיתה להם ברירה.

זה ייקח זמן, אתה יודע, תחת ההדרכה שלך מישהו ירכיב מדגם גדול מספיק כדי לאמן את האלגוריתם, ייקח לזה כמה ימים להתייצב ולעבוד כמו שצריך, אבל בסופו של דבר זה יקרה.

חמישה ימים אחר כך הוא כבר נכנס לאנליזות, נותן בדיוק את התמונה שציפית לקבל. עכשיו צריך רק להבין מה לעזאזל עושים עם זה.

דממה דקה ל“יש לך את זה? י”ט–שיימינג בין הצירים”

עדיין אין תגובות

השארת תגובה

Subscribe without commenting