יש לך את זה?–רשימת הפרקים והקדמת מטא
לפני הרבה מאוד זמן במונחי אינטרנט כתבתי כאן בבלוג סיפור בשם יש לך את זה!
הסיפור הזה פתח את הדלת לעוד כמה וכמה סיפורים שנכתבו כאן בהמשך. במרכזו עמד, לכאורה לפחות, איזה אושיית רשת מקומית, אחד שממשיך לדשדש ולקפץ בין עבודות מזדמנות ולבזבז זמן וכסף על פרוייקטים טיפשיים ומיותרים כשלפתע הוא מקבל הצעת עבודה מפתה.
מה שעמד מאחורי הסיפור ההוא היה התחושה שלי שהייתי עד לרגע משמעותי בהיסטוריה של הרשת הישראלית, רגע שבו כל מיני אבות מייסדים ומייבשי ביצות דיגיטליות החליט שהגיע הזמן לעשות מזה קצת כסף. היו אז כל מיני חברות שנופפו בבאזוורדס על שיווק ברשתות חברתיות ונדמה היה שהרשת העברית מאבדת משהו מהנאיביות והתום הבתוליים שאפיינו אותה עד לאותו רגע.
אז כתבתי את הסיפור ההוא. כתבתי אותו בגוף שני. שורת הפתיחה שלו היתה מחווה גסה ל-Bright Lights, Big City, והוא נכתב בגוף שני מסיבות דומות, אני מנחש, מנסה לשדר הכך תהליך בלתי נמנע שבו הגיבור מאבד שליטה על חייו ומפקיר אותם להינשא בזרם האירועים.
כשהסיפור ההוא נגמר ידעתי שאחזור לגיבור ההוא.
ניסיתי לחזור אליו ביש לך את זה ! 2 שאמור היה להתפתח לכיוון כזה או אחר שכבר כמעט נשכח ממני (נדמה לי שהוא אמור היה לפתוח אז איזו "מכללה ללימודי רשת") וזנחתי אותו.
חזרתי אליו לסיפור קצרצר אחד שניסה לגעת בקשר שבין המחאה החברתית לבין הרשת וגם שוטט קצת באזור הלגליזציה, קראו לסיפור ההוא יש לך את זה! הארדקור אנפלאגד – צדק חברתי, ובכך הוא התכתב עם סיפור אחר שנכתב כאן בעבר, קלאסה אחרת, אנפלאגד, שפרקיו התבססו על Different Class של פאלפ, האלבום הכי מדוייק שיצא בניינטיז.
ואז מצאתי את עצמי חוזר אליו שוב.
כל מה שהיה לי בהתחלה זה סימן שאלה ומשחק מלים. ידעתי שהפעם אני רוצה שזה יהיה יש לך את זה? שאת סימן הקריאה מהסיפור המקורי יחליף סימן השאלה של מי שמרגיש איך הרשת חומקת לו בין האצבעות, שהוא כבר לא בטוח בכלל שהוא מבין את המדיום ואת המקום שהצמיחו אותו. ידעתי שאני רוצה לשחק עם הרעיון של high frequency trending, על משקל ה-high frequency trading של שוק ההון ושאני רוצה לתת לו פנים מוחשיות, להעמיד מנגנון מאחורי אובדן השליטה הזה והתחושה שאם לא טרחת להיות מעודכן כמה שעות כבר תתקשה להבין מה לעזאזל קורה סביבך.
לא ידעתי אז שהסיפור הזה יתארך כל כך, חשבתי שמספר חד-ספרתי של פרקים יספיק לו.
אז חשבתי.
נכון לעכשיו כבר יש בו 31 פרקים ואני לא לחלוטין בטוח מתי הוא יגיע לסופו. יש בו פרקים שהם תגובה מיידתי למשהו שהסעיר את הרשת ביום הכתיבה ולא בטוח שמישהו יזכור בכלל במה מדובר כיום, יש בו פרקים שהם בגדר פרקי אווירה, מנותקים מעט מהעלילה המרכזית ויש בו גם פרקים שמקדמים את הרעיון הבסיסי של הסיפור ומשחקים איתו.
משהו השתנה ברשת מאז הסיפור הראשון, משהו משמעותי מאוד. על זה הסיפור בעצם. אבל יש לשינוי הזה רמה נוספת (זה עובד בכמה רבדים!). לסיפור הקודם היו די הרבה קוראים, הם הגיעו דרך ה-RSS, הם הגיעו דרך טוויטר. לסיפור הזה יש הרבה פחות קוראים. הבלוגים מתים, אתם יודעים. חלק ניכר מהמעטים שקוראים אותו מגיעים אליו מעמוד הפייסבוק של הבלוג. אבל גם זה לא מה שהיה פעם. בפייסבוק שינו את האלגוריתם, הם רוצים כסף. הם חושבים שאם פתחתי עמוד אז יש לי גם אינטרס לקדם אותו, אינטרס שיעביר אליהם כמה עשרות שקלים.
אני לא אוהב את השיטה הזו. אני אפילו די מתעב אותה. אבל החלטתי, באופן חד-פעמי לנסות אותה.
אז כתבתי מחדש את הטקסט הזה שמקדים את רשימת הפרקים, ואחר כך, כשאקשר אליו מעמוד הפייסבוק של הבלוג אזרוק לפייסבוק את כמה עשרות השקלים האלה ונראה אם זה יעזור למשהו.
השעה שבע בערב, אתה יודע כמה כסף פייסבוק רוצים ממך?
ובכל זאת, לזכר ימים עברו ולמען משתמשי ה-RSS, הטקסט הזה יעלה גם כפוסט מן השורה בבלוג.
פרקי הסיפור עד כה
10 באפריל, 2014 בשעה 19:42
רק רציתי להגיד שזה סיפור מרתק ושאם אני רואה אותו ברשימת הרסס שלי אני מיד זונח את כל שאר העדכונים ורץ אליו קודם כול.
[להגיב לתגובה זו]
שחר Reply:
אפריל 10th, 2014 at 19:50
תודה רבה!
[להגיב לתגובה זו]
אודי ד. Reply:
אפריל 10th, 2014 at 20:41
כנ"ל אצל עדי. בכלל, סיפורים בגוף שני הם דבר ייחודי בעיניי, ונדיר למדי, אז בכלל תענוג לקרוא כותב טוב שכותב בגוף שני.
[להגיב לתגובה זו]
העלמה עפרונית Reply:
אפריל 10th, 2014 at 20:49
ואני נכנסת אחת ליום לבלוג לבדוק אם יש פוסט חדש למה שאין לי רסס ואין לי פייסבוק.
[להגיב לתגובה זו]
שחר Reply:
אפריל 11th, 2014 at 9:28
תודה רבה על המחמאות, זה באמת חשוב לי.
[להגיב לתגובה זו]
10 באפריל, 2014 בשעה 21:43
גם אני אוהב מאוד את הסיפור, אם היה לך ספק.
[להגיב לתגובה זו]
12 באפריל, 2014 בשעה 22:38
נכון שנדמע נדוש ובנאלי, אך גם מסכים עם עדי – הדבר הראשון שמחפש בקורא הRSS
[להגיב לתגובה זו]
13 באפריל, 2014 בשעה 22:28
אני מת על הסיפור הזה. אבל אפילו יותר מזה, אני חושב שעם עוד עבודה הוא יכול להיות מה שגיבסון לא הצליח לעשות ב"זיהוי תבניות".
בדיוק התחלתי לעקוב אחריו בטוויטר ואני מת שהוא יקרא את זה.
[להגיב לתגובה זו]
שחר Reply:
אפריל 14th, 2014 at 8:37
תודה רבה על ההשוואה. מאוד אהבתי את Pattern Recognition, והאמת היא שבימים האחרונים חשבתי על זה שגם העלילה זולגת קצת לכיוונו (רעיונות משותפים היו מלכתחילה כמובן).
[להגיב לתגובה זו]
14 באפריל, 2014 בשעה 2:47
אני מחזק את התגובות החיוביות לסיפור!
אבל!
אני ממש מציע לא לשלם לפייסבוק!
אני לא יודע אם זה מאוחר מדי, אבל אני חושב שכדאי לך לראות את הסרטון המעולה הזה:
youtu.be/oVfHeWTKjag
[להגיב לתגובה זו]
שחר Reply:
אפריל 14th, 2014 at 8:38
ראיתי לא מעט ביקורות על המדיניות המעצבנת של פייסבוק בעניין הזה, וכמובן שאני מזדהה עם כולן. למרות זאת החלטתי לתת לזה הזדמנות חד-פעמית שאכן התגלתה כמיותרת ומאכזבת (ועל כך בהמשך מתישהו).
[להגיב לתגובה זו]
16 באפריל, 2014 בשעה 2:11
גם אני נהנה מהסיפור מאד, ומגיע אליו (ולבלוג בכלל) רק דרך ה-RSS… אפילו לא הכרתי את דף הפייסבוק של הבלוג עד עכשיו!
[להגיב לתגובה זו]
17 באפריל, 2014 בשעה 1:57
גם אני מגיע דרך RSS שאני אמנם בודק רק כל כמה ימים, אבל מאוד מקווה למצוא עדכון. (ואין לי פייסבוק).
[להגיב לתגובה זו]
17 באפריל, 2014 בשעה 2:03
ועוד הערונת – בעיניי אחד הנושאים של הסיפור הזה הוא אותו רעיון מהפוסט (אולי שניים) 'מהרעים' ועל הנקודה החמקמקה והלא מוגדרת בה פרוייקט מעניין או כישרון מבורך הופך לנצלני וחמדני.
[להגיב לתגובה זו]
שחר Reply:
אפריל 17th, 2014 at 10:25
רק מזכיר שיש לך את זה! המקורי אכן שוייך אז גם לקטגוריה של "מהרעים".
[להגיב לתגובה זו]