se désinscrire

מתישהו ב-2007 פורסמה בשבועון הבלגי Le Vif כתבה על קרוב משפחה שלי. אני יודע כי סבתא שלי, שבדיוק החליטה להתחבר לאינטרנט אז, היתה נחושה לקרוא את הכתבה, אבל מהר מאוד התברר שכדי לקרוא אותה חייבים להירשם לאתר של השבועון.

מצוייד בשרידים חלודים של צרפתית שגם ברגעי השיא של בחינת הבגרות היתה רחוקה מלהרשים ובמיומנויות רשת שלא כל כך אכפת להן באיזו שפה כתוב המלל שמסביב, הצלחתי לצלוח את תהליך ההרשמה וסבתא זכתה לקרוא את הכתבה ולהדפיס אותה.

הרבה שנים עברו מאז, קרוב המשפחה ההוא נפטר בינתיים בשיבה טובה. אבל הרישום לאתר נשאר.

אחת לשבוע פחות או יותר הייתי מקבל מהם מייל עם כותרות הגליון ולינקים לכתבות, לפעמים ניסיתי להיכנס, לראות אם אני מצליח לקרוא משהו. המיילים האלה טבעו בזרם הבלתי פוסק של אחיהם מעוד עשרות אתרים שנרשמתי אליהם לאורך השנים.

כמעט בלי ששמתי לב הם הלכו והתרבו, הלכו והתפצלו, מייל של כותרות הבוקר, מייל לסיכום היום, מייל שבועי בנושאי רכב, מייל שבועי על קולינריה, מייל לסוף השבוע, אולי עוד כמה.

אבל למדתי להתעלם מהם, בדיוק כמו מכל קידומי המכירות של דה מרקר, מהדילים היומיים של גרופון, מהניוזלטר של אלה ומהכותרות החשובות של ההם.

ואז הגיע חוק הספאם.

הרבה מאוד נפלו, כמעט כל אלה שהגיעו בעברית.

ואז בג’ימייל החליטו לפצל את המייל הנכנס ללשוניות.

ופתאום כמעט כולם נעלמו. המיילים מ-Le Vif נשארו כמעט לבד בלשונית הראשית. אולי כי לאלגוריתם היה קשה עם הצרפתית, אולי כי לא ממש מדובר כאן בתוכן שיווקי. לא יודע למה, אבל הם נשארו שם לבד.

בשלב הזה כבר קשה היה להתעלם מהריבוי שלהם, מהעובדה שכבר שנים אפילו לא טרחתי להציץ באף אחד מהם. אז החלטתי שזהו.

על שרידי השרידים החלודים של אותה צרפתית גללתי לתחתית המייל ומצאתי את מה שחייב היה להיות האפשרות להסרה מרשימת התפוצה.

sedesinscrire

משם נשלחתי למסך שביקש ממני לאשר את ההסרה, ואחרי רגע קיבלתי אישור סופי.

לרגע הרגשתי צביטת חרטה. אני לא אוהב לעשות את הצעד הזה של הסרה מרשימת תפוצה. אני לא ממש יכול להצדיק את זה כמובן, אבל איכשהו נדמה לי שכל המיילים המיותרים האלה הם גם סוג של קשר לעבר, קשר לגירסה קודמת שלי, למשהו שפעם אולי עניין אותי, קשר להחלטות שעשיתי לאורך חיי ברשת. לא נעים לי לנתק את הקשרים האלה.

חשבתי לכתוב פוסט מהורהר ומעט עצוב על הרגע הזה.

אבל אחרי כמה שעות קיבלתי מהם מייל נוסף.

ואז למחרת עוד שניים.

אני משער שבימים הקרובים יבואו עוד כמה, ובכל אחד מהם אקיש שוב על אותו קישור. מתישהו לאורך הדרך, כך מסתבר, הם החליט לייצר קרוב לעשר רשימות דיוור שונות, ולהוסיף אותי לכולן, ועכשיו, עכשיו אני צריך לחכות למייל הבא, ולזה שאחריו, להסיר אותי מכולן בזו אחר זו.

וכך, מה שהיה לרגע תוגת רשת רומנטית קלה הצליח להפוך לזעם צרכני קטנוני. ועל זה כבר באמת קשה לי לסלוח.

2 תגובות ל“se désinscrire”

  1. אז לא רק לינקדאין בעניין ריבוי המיילים? הו.

    ואני לא מאמין שלא שילבת פה בשום שלב pardon my french. :(

    [להגיב לתגובה זו]

  2. בכל פעם שאתה מסיר את עצמך מרשימת תפוצה, פיה מקבלת 0.0000063 ג'יגה נוספים בג'ימייל.

    (כמו כן, תגובה כי אני בדיאקטיבייט, ומוזר שאי אפשר פשוט לעשות לייק ולסכם בזה את כל העניין)

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting