המדיום הוא הפילטר 2

מפה לשם יצא איכשהו שהתחלתי לכתוב בערוץ התרבות של מאקו (נו, כן, מהרעים והכל, זה דיון שאולי יחכה לפעם אחרת), היום התפרסמה הרשימה הראשונה שלי שם – ביקורת על הגליון הראשון של גרנטה ישראל, המהדורה המקומית של כתב העת הספרותי הבריטי, שמצטרפת לעוד כעשר מהדורות בינלאומיות במדינות שונות.

בשלב מסויים של העבודה על הביקורת נדמה היה שהיא תתפרסם לבסוף כפוסט בבלוג. הטקסט שלהלן הוא מה שהייתי מפרסם במקרה כזה. הוא שונה מאוד ממה שהתפרסם במאקו בסופו של דבר. חלק מההבדלים האלה הם תוצאה של משטור עצמי שלי, הידיעה שאנשים מחפשים ביקורת אינפורמטיבית על ספר שהם שוקלים לרכוש ולא משל חמקמק על ספרות, גלובליזציה, מותגים והילה היסטורית, אחרים נולדו תוך כדי העריכה של הטקסט.

GLENGRANTA

בשוליו של כפר סקוטי קטן וציורי נובע מעיין קטן שמימיו זכים, כבר למעלה ממאה שנים שהמים האלה הם המרכיב הסודי, החשוב מכל, בוויסקי המובחר שמיוצר במזקקה המקומית ונושא את שמו של אותו מעיין. כל כך מובחר ומשובח הוויסקי המקומי עד ששמו יצא לתהילה בכל העולם, ויש מי שרוצים לשתות ממנו מבלי שייאלצו להרחיק עד לכפר. וכך, עם השנים נוספו לכפר עוד כמה מזקקות משוכפלות כדי לספק את הביקוש, המים נשאבים עכשיו גם מן המעיינות הסמוכים. והאמריקאים, כך מסתבר, נרתעים מהמראה העכור והמעונן של הוויסקי המסורתי, כך שצריך היה גם לשנות מעט את תהליך הייצור. השם על הבקבוקים, כמובן, נותר ללא שינוי.

בעיבורה של עיר אוניברסיטאית עתיקה זורם נהר פסטורלי, לפני למעלה ממאה שנים התכנסה חבורה של סטודנטים בהיכלות הידע המפעימים של אותה אוניברסיטה במטרה לייסד כתב עת לספרות. הם בחרו לקרוא לו גרנטה, על שם אותו נהר, לנכס לו בכך משהו מההילה ההיסטורית של העיר. כל כך מובחר ואיכותי היה כתב העת הזה עד ששמו יצא לתהילה בכל העולם, ויש מי שרוצים לקרוא בו גם בשפת אמם. וכך, בזו אחר זו הושקו מהדורות חדשות של כתב העת, בשפות שונות ובמדינות שונות, ואם הישראלים למשל אוהבים את הסיפורים הקצרים שלהם קצרצרים ואווירתיים יותר אז אפשר לשנות מעט את מדיניות העריכה המסורתית. השם על הכריכה, כמובן, נותר ללא שינוי.

בסופו של התהליך הזה יכול לשבת אדם בתל אביב, ללגום במתינות מכוס וויסקי סקוטי משובח ולקרוא בנחת בגליון המקומי של GRANTA, להרגיש, בין אזעקה לאזעקה, כאילו הוא מתחבר למסורות בריטיות אפופות הילה היסטורית.

ואולי לא זה הסיפור הנכון בכלל.

GRANTAxIsrael

השנה היא 1984, תהליכי הגלובליזציה עוד נמצאים בחיתוליהם, גם ההתפתחויות הטכנולוגיות שיובילו למהפכת המידע עוד רחוקים מעין הציבור. אבל שני צעירים בעלי חושים חדים מרגישים משהו, הם יוזמים כנס של הרצאות קצרות עם נושא משותף אמורפי וגמיש למדי, מוסיפים לא את הסיסמא היומרנית Ideas Worth Spreading. החל מ-1990 הכנס נערך מדי שנה, הוא מצליח למשוך את מיטב הדוברים בעולם, הוא הופך למותג נחשק בשוק הרעיונות העולמי. כשמגיעה רשת האינטרנט הוא מתפוצץ בגדול. כל העולם רוצה לקחת בו חלק. מי שעומד בתנאים הקפדניים שמוצבים בפניו מקבל את הזכות לערוך כנס משלו, תחת השם המקורי, פחות או יותר.

השנה היא 1979, תהליכי הגלובליזציה אפילו יותר בחיתוליהם, אבל קבוצה של סטודנטים צעירים בקיימברידג' מרגישה משהו. הם לוקחים את הגוויה של כתב העת הוותיק גרנטה ומפיחים בה רוח חיים, מוסיפים לו את הסיסמא היומרנית A Magazine of New Writing. בצעד נועז ויומרני הם מפרסמים ארבע שנים אחר כך גליון שמבקש למפות את כוכביה הצעירים של הספרות הבריטית ומצליחים להפוך את כתב העת שלהם למותג נחשק בשוק הספרות העולמי. כל העולם רוצה לקחת בו חלק. מי שעומד בתנאים הקפדניים שמוצבים בפניו מקבל את הזכות לערוך מהדורה משלו, תחת השם המקורי פחות או יותר.

בסופו של התהליך הזה יכול אדם לשבת באולם תל אביבי ממוזג, לחכות להרצאות של TEDxTelAviv ולעלעל בינתיים בגליון של GRANTA ישראל, להרגיש מחובר למותגים הנכונים ביותר בעולם האינטלקטואלי.

cover_front_granta_0705_g

ובעצם לא מדוייק מה שאמרתי קודם. בפוסט הייתי מתעכב על עוד כל מיני דברים, על העדויות הברורות למדי לכך שבגרנטה הבריטי לא ממש מתאמצים לקדם את המהדורות הבינלאומיות, שבאתר שלהם מצויין גם היום, חודשיים אחרי ההשקה הרשמית של הגליון ש”בקרוב תושקנה גם מהדורות ביפן ובישראל”, הייתי משקיע מאמץ סיזיפי ומיותר בהוכחה שהאורך הממוצע של סיפורי מקור ישראליים הוא בערך חצי (אולי אפילו פחות) מהאורך הממוצע של סיפורים במגזין המקורי, הייתי טורח להדגיש שבעמודי הפתיחה של הגליון אפשר למצוא את כתובות האתרים של סיפור פשוט ושל רסלינג (שני הגופים שמשתפים פעולה בהוצאת המהדורה המקומית) ואת כתובת האתר השלדי של גרנטה ישראל, אבל לא את הכתובת המתבקשת של מגזין האם.

בסופו של דבר הייתי מגיע למסקנה שיש כאן עסקה נוחה לשני הצדדים, נוחה מדי. המהלך של השקת מהדורות בינלאומיות מספק לגרנטה הבריטי ביצור של מעמדו ככתב עת של אימפריה ספרותית שהשמש לעולם אינה שוקעת בה מבלי שהוא צריך להשקיע בכך מאמץ ניכר, ובאותה עת ממש זוכה כתב עת ספרותי חדש בישראל ליהנות מיידית מהילה איכותית ומיוקרה בינלאומית שבלעדיהן הוא יתקשה לשרוד במציאות הנוכחית של עולם המו”לות (לא שככה מובטח לו משהו).

סביר להניח שהייתי מעיר גם משהו, קצר ושולי, על כך שנהניתי מהקריאה.

אני אוהב את הפוסט הזה שמעולם לא נכתב במלואו, ואני אוהב גם את הביקורת שפורסמה במאקו בסופו של דבר. וגם את ההבדלים ביניהם.

3 תגובות ל“המדיום הוא הפילטר 2”

  1. נהדר. הפוסט הזה מטא על גבי מטא, ואני פה פשוט מתההההההה!!!1!.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. שאלה קטנונית:

    בגרסא שכרגע במאקו מופיעה תת הכותרת:
    "… השילוב של הכתיבה המקומית עם סיפורים מקוריים מהמהדורה העולמית, יוצר תמהיל שירגש *לכל* חובב ספרות"

    האם לא אמור להיות "… שירגש *כל* חובב ספרות" ?

    [להגיב לתגובה זו]

  3. פתאום שמתי לב שאתה כותב מאנדל עם א'. זה תמיד היה כך?!

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting