תודעה כוזבת

אתה מתעורר באיחור.

סחרחרת התגובות של הלילה מתנקמת בך, השגרה הבהולה תופסת פיקוד, אתה עובר למצב חירום.

אתה ממהר להשליך פיתה קפואה למיקרו, שתי לחיצות חפוזות על המקש מסובבות אותה בפנים לדקה, פרוסת גבינה צהובה נשלפת מהמקרר.

אתה צועק על אורי שיזדרז, רץ למייבש ושולף ממנו גרביים וחולצת התעמלות.

הזמן אוזל.

את ההסעה כבר פספסתם.

אתה פותח את הארון ושולף ממנו חטיף בריאות, מחפש את הטלפון כדי להזמין מונית מ-GetTaxi.

“אל תשכח לצחצח שיניים”, אתה צועק ואז מבחין בהצעות החברות מהלילה, עוד אחת הצטרפה אליהן בינתיים.

במונית אתה בוהה בהן בחשש.

לצידן אתה רואה גם לייקים שנבזקו בנדיבות על התגובות שלך מהלילה, הודעה על תגובות חדשות בדיון, שניים אפילו mentioned you in a comment, לא שאתה שאתה לגמרי מבין איך זה עובד.

עכשיו כשאדי האלכוהול והגראס המתפוגגים מצטרפים למחסור הקיצוני בשעות שינה אתה מתקשה לזכור את הפרטים המדוייקים, מתקשה להבין מה משך אותך פנימה בעוצמה כזו לפני שעות אחדות. אתה מתבעת לנוכח המחשבה על כניסה מחודשת לדיון, פוחד לקרוא שוב את התגובות שהשארת שם בלילה חמוש בבטחון עצמי מופרז, אתה מבוהל מהרעיון של הצעות החברות האלה.

אין לך חברים בפייסבוק כמעט, רק כמה קרובי משפחה וחברי ילדות, עוד כמה עמיתים מהעבודה ועכשיו שלושה זרים, כמעט מוחלטים, מרחפים מולך, מחכים שתאשר אותם.

“תחכה כאן”, אתה מבקש מהנהג ורץ עם אורי לשער בית הספר, מצליח להקדים את הצלצול בכמה שניות גורליות.

“ועכשיו לרכבת” אתה מחייך בנצחון לעבר הנהג כשאתה נכנס, מנתק אותו מהאייפון שלו.

בלחי צמודה לחלון אתה חוזר להצעות החברות שלך, הן עדיין שם, גם התגובות החדשות שהצטברו מתחת לתמונה של שרון.

“מי אלה?” אתה מסמס לה, מוסיף את שמות מציעי החברות, “אפשר לסמוך עליהם?”

“נחשים אחד אחד!” היא עונה לך כעבור כמה דקות “ברגע שתהיה להם הזדמנות הם יתקעו לך סכין בגב! תיזהר מהם!”

אבל עוד לפני שאתה מצליח להבין מה לעזאזל היא רצתה להגיד הטלפון מצלצל.

“מה קרה טמבל? הם ביקשו חברות בפייסבוק?”

“כן, פחות או יותר.”

“וזה הכל?”

“אהממ, כן, נראה לי.”

“כולה חברות בפייסבוק, אם בא לך תשים אותם בהייד, אם בא לך תאנפרנד אותם מחר, אם התמונת פרופיל שלהם נראית לך קריפית או משהו אז אל תאשר, אפילו תבלוק, אבל מה קשור לסמוך עליהם?”

“אוקיי, תודה, הבנתי. נראה לי”, אתה ממלמל לטלפון.

“אה, והיה ממש כיף אתמול, אנחנו צריכים לעשות את זה יותר, זה ממש כמו פעם. רק בלי ארומה בפעם הבאה אם אפשר. אוי, אני נכנסת למעלית”, היא ממהרת לנתק.

“לאנפרנד”, אתה מגלגל את הפועל המלאכותי הזה על הלשון, “לשים בהייד, לבלוק”, אתה מנסה לדמיין את זה קורה, “mentioned you in a comment”, אתה חוזר על ההברות שוב ושוב, עד שהן מאבדות את מעט המשמעות שעוד הצלחת לייחס להן במקור, כמו לחש קדום שנקרא מתוך מגילה מכושפת.

“אני שם את הדרקון בהייד ומאנפרנד אותו” אתה אומר ל-DM.

“אתה מתכוון שאתה מנסה”, הוא מציץ אליך מעבר למסך הבריסטול, “בוא תגלגל שתי קוביות עשרים ונראה איך הולך לך.”

שלוש שעות אחר כך הטלפון שלך לא מפסיק לרטוט באמצע פגישה.

ארבע שיחות שלא נענו, הודעת סמס, משוכפלת גם לווטסאפ, “מה קורה לך, נהיית סנוב?”

אתה מתקשר אליה.

“כל הבוקר הם שואלים עליך, מנסים להבין אם נעלבת מהם או משהו, מה הבעיה שלך? תאשר כבר את הצעות החברות האלה לעזאזל!”

“בסדר”, אתה מתרצה, מעז סוף סוף להציץ שוב בדיון מהלילה, מופתע לטובה, היית בסדר, כמעט בלי שגיאות כתיב של שכרות, פה ושם אפילו  הברקת באמת.

“אה”, היא מוסיפה ברגע האחרון, “ובחיאת, תעדכן את הריליישנשיפ סטטוס שלך, דנית קצת התבאסה לשמוע שאתה נשוי.”

Strength, Intelligence, Wisdom, Relationship Status, Dexterity, Constitution, Charisma, Unfriend, THAC0, Like, XP, Mention, HP, Block.

עשרים שנים כמעט מאז הפעם האחרונה, אבל אתה שוב במגרש הביתי שלך.

המשך יבוא