מדריך מפוכח לתלמידי מחקר – כתוב כשד משחת*

לארכיון המדריך

את הקול הקורא כבר ראיתם?

כבר ציינתי בעבר שהבעיה של מיתוס החודשיים אינה רק במה שחייב לבוא לפני אותם חודשיים אלא גם במה שיגיע לא אחת אחריהם – מלאכת הכתיבה.

בין הדברים הרבים שהתזה שלכם והמאמרים עליהם התבססה לא יהיו אפשר למנות גם יצירת פרוזה משובחת, עשירה בדימויים מחכימים ומנסחת שפה מדעית חדשה. טוב יהיה אם יהיו קריאים עבור קהל היעד המצומצם שלהם (למרבה הצער, במקרים של מאמרים מדעיים רבים קריאות היא בגדר אופציה זניחה כמעט, ועד היום זכור לי לטובה מרצה שפתח את הסמינר שהעביר לנו במשפט המופלא "This talk will be given in the lingua franca of the scientific community – broken English").

זה עצוב, זה עצוב במיוחד למי שרואה את עצמו לא רק כחוקר אלא גם כמחנך ברמה כזו או אחרת, מי שרוצה שעבודת המחקר שלו תהיה נגישה לקהל רחב מעט יותר מקומץ עמיתים ויריבים קרובים. זה עצוב גם למי שרואה את עצמו כאיש ספר, או באופן כללי יותר כאיש המילה הכתובה, ונחרד כשהוא מוצא את עצמו נגרס במכונה עקשנית של ז'רגון מקצועי מצומצם ומנותק. עצוב לגלות איך נפלתם קורבן לקלישאות ניסוח אוטומטיות ולשימוש, כברירת מחדל, במונחים שהם מעורפלים מידי, מצומצמים מידי, ובמקרים רבים גם זה וגם זה. אז זה עצוב, תתגברו.

כן, רצוי לגשת לכתיבה ברצינות ובכבוד הראויים לה, ומומלץ להחזיק איזשהו מדריך סגנון לידכם למקרה הצורך (אין תחרות אמיתית ל-Strunk and White למרות שיש גם מדריכים ממוקדים יותר). אבל חשוב הרבה יותר לדלג מעל המשוכה, לשבת ולהתחיל לכתוב. במוקדם או במאוחר תיאלצו לעשות את זה. במוקדם או במאוחר יהפוך המבנה הצלול כבדולח שבראשכם לאוסף משפטים עקלקלים שמסתבכים עם עצמם כמו טנק על הכביש.

וידוי: הפוסט הזה נכתב גם, אולי בעיקר, עבורי. כבר ציינתי בפוסט הקודם שאני נמצא עכשיו בתהליך כתיבה של מאמר שיהפוך לחלק מרכזי של הדוקטורט שלי. היתה בעיה קטנה בתיאור הזה: שיקרתי. נו, כן, כבר שבועיים שבכל פעם שאני מתפנה למחקר אני חושב שאולי כדאי להריץ עוד איזו סימולציה לפני שאתחיל לכתוב ממש, כי עוד חישוב, בין אם הוא הכרחי להמשך ובין אם לא לחלוטין, מצליח במשימה אחרת, דחייה של רגע הכתיבה.

רגע הכתיבה, כאמור, הוא נורא, זה הרגע שבו הכל צריך להיתרגם למשפטים מדוייקים (רצוי שיהיו גם ברורים) הדיונים המעורפלים והנימוקים שניתנו בנפנופי ידיים מפסיקים להיות תקפים וצריך להבין איך בדיוק מנסחים אותם בצורה קבילה ומכובדת, זה לא פשוט. בעצם חכו רגע, יש עוד מקרה קצה ששכחתי לראותה מה קורה בו, אולי עדיף לעשות עוד חישוב ולחכות לתוצאות?

אז זהו, שלא.

משוררים וסופרים יכולים לספר על חרדתם אל מול דף חלק, ממדענים לא מקובל לשמוע תלונות כגון אלה, ואף על פי כן היכרתי לא מעט סטודנטים שנקטו בכל אמצעי אפשרי, כשר או לא, כדי לדחות את רגע הכתיבה ככל האפשר. מובן מאליו שהדחייה הזו לא הולידה מאמרים טובים יותר, לא מההיבט המדעי, ודאי לא מההיבט הסגנוני. כתיבה שנדחתה משמעותה ניסיון נואש לשחזר את קו המחשבה שהיה פעם ברור, נבירה עיקשת בהררי תוצאות שהקשר ביניהן כבר כוסה בשכבות של אבק מחשבתי, ופירושה גם, כמובן, לוחות זמנים דחוקים יותר, וריצה מטורפת למלא עמודים בעוד ועוד משפטים מוכנים מראש של ניסוח אוטומטי.

לכן, בכל פעם שהשלמתם עוד צעד קטן בדרך, שבו וסכמו אותו, בכתב. לא חייבים לעקוב במדוייק אחרי הקווים המנחים של כתב העת אליו תשלחו מאמר ביום מן הימים, את התיקונים הקטנים תוכלו לעשות גם ברגע האחרון, אבל שבו לכתוב. ככל שתכתבו יותר כך תבינו יותר את נקודות התורפה של המחקר שלכם, ככל שתחשבו יותר על קורא חיצוני שנחשף לכתיבה שלכם כך תתגבש יותר בראשכם תמונה מלאה של המחקר ושל ההגיון שמאחוריו. כל עוד תסתפקו בשיחות במעגל סגור עם המנחה ועם כמה עמיתים לא תבינו מה עוד ניצב בפניכם. אז שבו כבר לכתוב.

גם אני מתיישב היום.

*כותרת הפוסט היא מחווה לשם ספרו של ניר יניב. את הספר אמנם טרם קראתי אבל מהיכרותי עם סיפורים של מר יניב אני משוכנע שהוא מצויין, ובבוא היום גם ייקרא.

3 תגובות ל“מדריך מפוכח לתלמידי מחקר – כתוב כשד משחת*”

  1. מעניין, אתה עוסק בפיזיקה, נכון?

    כי המשפט "רגע הכתיבה, כאמור, הוא נורא, זה הרגע שבו הכל צריך להיתרגם למשפטים מדוייקים (רצוי שיהיו גם ברורים) הדיונים המעורפלים והנימוקים שניתנו בנפנופי ידיים מפסיקים להיות תקפים וצריך להבין איך בדיוק מנסחים אותם בצורה קבילה ומכובדת" מאוד מוזר בעיני. אני לומד מתמטיקה, וציפיתי שבתחום כל כך קרוב למתמטיקה, לא יהיו כל כך הרבה נפנופי ידיים. אצלנו, לשמחתי, שלב הכתיבה (שטרם הגעתי אליו) לא נתפס בעיני כלל כמטלה מסובכת, שכן ממילא בדרך אליו אני מנסח הכל בצורה מדוייקת לחלוטין (בכל זאת, מתמטיקה…)

    [להגיב לתגובה זו]

  2. סוף סוף יש תגובה לפוסט הזה, תודה.
    ל-ש: אין לי כוונה לרפות את ידיך, ואכן היכרתי כמה מתמטיקאים שפרק הכתיבה היה קל וטבעי עבורם. כמו כן ודאי שיש גם פערים בין פיזיקה למתמטיקה, קרובים ככל שיהיו, ובפיזיקה הרבה יותר קל לשכנע את עצמך שהבנת את העקרונות שמאחרוי התופעה שאתה מנתח באיזושהי רמה של "נפנופי ידיים" שאינם אפשריים במתמטיקה.
    אחרי שכל זה נאמר, אני חייב להגיד ששמעתי לא אחת ממתמטיקאים, כמו גם מפיזיקאים, שרק עם תחילת הכתיבה הם גילו כמה נקודות עקרוניות ובעיתיות במה שנדמה היה להם שהוא כבר סגור לחלוטין.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. תוסיף לרשימה שפסקה האחרונה גם סוציולוגים
    :-)

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting