יהיה לך את זה! ד’–תודה על החברות!
23 באוק, 2014
שלושה חברים חדשים.
זה הכל בינתיים.
אבל פתאום הפייסבוק שלך נראה אחרת לגמרי.
תמונות גנריות של טיולים משפחתיים ושל ילדים שלומדים לזחול או ללכת או את לוח הכפל או לשפצר כומתה.
עד עכשיו ככה נראה הפייסבוק שלך בכל פעם שנכנסת אליו, לא שזה קרה הרבה.
פה ושם היה גם משהו אחר, מישהו ענה על שאלון “איזו דמות ברמזור אתה?”, מישהו אחר שיתף ידיעה מ-ynet על מחיר המילקי בברלין.
אחת לשבוע, לפעמים גם זה לא, נכנסת לרגע, השתעממת ויצאת.
אבל פתאום הכל נראה אחרת.
אין אצלם תמונות משפחתיות, הם לא מסתפקים בהפניות נסערות עמוסות סימני קריאה, הם מוסיפים הערות עוקצניות ומחודדות כלפי הממשלה או כלפי גופי התקשורת שאליהם הם מפנים.
אחד מהם, מעשה קסמים, מציף את המחשב שלך בעוד ועוד תמונות מעובדות. פניהם של נתניהו, לפיד ובנט מודבקות שוב ושוב לתמונות אחרות, לפעמים הוא מסתפק בתמונה מקורית אבל מדביק עליה כיתוב, לפעמים הוא מפרסם תמונה מתוך איזה סרט, פעם זה קיאנו ריבס ופעם זה ניקולס קייג’, וגם אליהן הוא מוסיף כיתובים שמצליחים ללעוג לאירועי הרגע.
אתה מפזר לייקים בנדיבות, אתה מדפדף קצת אחורה בתמונות שלו, מתפעל מהשטף היציריתי האינסופי. כשאתה מתעייף מלגלול את העכבר עוד ועוד למטה אתה מגלה שהרחקת בסך הכל שלושה ימים לאחור.
אתה שוקע לתוך סדרת תגובות בארבעה או חמישה דיונים במקביל, לפעמים אתה מוצא את עצמך מתבלבל לרגע, גולל שוב למעלה במטרה לוודא שאתה זוכר באיזה דיון אתה נמצא.
עוד ועוד זרים מצטרפים למעגל האמורפי של אנשים שמחליפים איתך מהלומות מילוליות. בכל פעם שאתה נוטש לרגע לטובת מענה למייל דחוף או בדיקה של נתונים אתה מוצא את עצמך שולח מבטים תכופים ללשונית של פייסבוק, בודק אם כבר נוסף מספר קטן בסוגריים בראשה.
אתה מתחיל לנהל רשימה בראש, יש כמה שמות שכבר החלטת שתשמח לצרף למעגל החברים שלך, לגבי אחרים אתה עוד מתלבט, אבל אתה עדיין חושש. משהו מטריד אותך, איזו תחושה כאילו פלשת לרגע למסיבה לא לך, כאילו בעוד רגע תיאלץ לארוז הכל ולהסתלק חזרה לקיום החדגוני שלך, אתה עוד לא בטוח שמותר לך להציע להם חברות, עוד לא בטוח שאתה ראוי לזה בכלל.
זה לא מונע ממך לאשר מיידית כל הצעת חברות שנוחתת בתיבה שלך. אתה מתלהב מהן, אתה כבר לא מהסס, לא תוהה אם אפשר לסמוך עליהם, אתה מגחך אל מול הדאגות האלה שליוו אותך בבוקר, אל מול האיש שדאגות כאלה הטרידו אותו.
עד לסוף יום העבודה כבר יש לך עוד ארבעה, והפייסבוק שלך נראה כמו המקום הכי מרתק וסוער בעולם, אתה מתקשה להתנתק מהמסך, חייב לענות למישהו שכתב לך משהו.
בקצב הזה, אתה חושב בבהלה, מהר מאוד יהיו לך יותר מדי חברים. אתה לא מבין איך תוכל לעמוד בקצב, כבר עכשיו אתה מסוחרר, כל רגע גורר איתו גילוי חדש. אתה מגלה שבסך הכל צריך להוסיף @ כדי לתייג מישהו, אתה קורא שוב ושוב אנשים מדברים על “ממים” ומצליח, בהדרגה, להרכיב לעצמך איזו תמונה חלקית בראש.
הטלפון מצפצף תזכורת, ההסעה לרכבת יוצאת בעוד חמש דקות.
רגע לפני שאתה מכבה את המחשב אתה מתבשר שמישהו מהחברים החדשים שלך “כתב לך על הקיר” (אתה צריך לברר מה זה בדיוק ואיך עושים את זה).
תודה על החברות!
כל הדרך לתחנת ההסעה אתה מחייך בהתרגשות, רק אחר כך אתה מתחיל לתהות אם גם אתה היית צריך לכתוב משהו כזה.
המשך יבוא
