אשליות הבלוגוספירה: על שיוויון מדומה

מצד אחד הבלוג הזה מתקרב ליום הולדתו הראשון ואני מוצא את עצמי חוזר קצת לעיסוק הרפלקסיבי הזה בשורש ב.ל.ג על כל נגזרותיו. מצד שני הפוסט הקודם שלי הזכיר לי עד כמה מחניק העיסוק הזה, במיוחד כשהוא מתחיל לדשדש בביצה המקומית, על סף הרכילות. מצד שלישי הפוסט הזה מחכה להיכתב כבר יותר משנה, מה גם שערן זרק לחלל האוויר לא מזמן את ההתנגדות שלו למושג התודעה הכוזבת, כך שיש בפוסט הזה גם התחלה חלקית של דבר ההגנה.

מלקולם גלדוול הוא אחד הכותבים המוכשרים, המוערכים והנחשבים ביותר באחד המגזינים היוקרתיים, המוערכים והנחשבים ביותר שיש, הוא אחראי לשני רבי מכר בתחום הלוהט שמערב קצת מדע, קצת עיתונות וקצת עסקים. אה, כן, הוא גם בלוגר.

ניל גיימן הוא האיש שהצליח בין שנות השמונים לשנות התשעים לשנות לחלוטין את התפיסה הציבורית של אמנות הקומיקס, הוא סופר מוכשר עם מגע זהב ויכולת לייצר להיטים, הוא מהאנשים שהגיעו למעמד שבו הם יכולים לעשות מה שבא להם ולקבל על זה הרבה מאוד כסף. אה כן, וגם הוא בלוגר.

גם כריס אנדרסון (כאן). גם מרק קובן (כאן). גם אני.

יש שתי נקודות שחשוב לי לציין לגבי הרשימה החלקית הזו לפני שאחתוך בחדות לכיוון שונה לחלוטין.

1. זו כמובן רשימה חלקית ומצומצמת מאוד, אבל הקווים שהנחו אותי היו לבחור רק אנשים שזכו להצלחה מרשימה עוד לפני, ובלי קשר, לבלוג שלהם, ושיחד עם זאת עושים שימוש אמיתי בפלטפורמה של הבלוג כדי לנהל אינטרקציה אמיתית עם קהל הקוראים שלהם.

2. בכוונה לא גלשתי לתחומי הבלוגוספירה הישראלית, גם מהסיבות שציינתי לעיל, וגם כיוון שהפערים בארץ הם קטנים בהרבה.

ובמעבר חד.

בשנה הראשונה לחייה של תמר מצאנו את עצמנו כחלק מקבוצה חברתית מתגבשת שהתרכזה סביב גינת משחקים קטנה ונעימה במיוחד. כיוון שהגינה כללה מתקנים שיועדו, כמעט אך ורק, לתינוקות, הורכבה הקבוצה מהורים לילד ראשון, כיוון שגרנו ברמת אביב נטו ההורים האלה להיות אקדמאים באיזור גיל שלושים. מעת לעת היינו נתקלים זה בזה גם במקומות אחרים, התור בסופרמרקט או איזו חנות לבגדי ילדים. פה ושם הופטרה אולי איזו הערה צדקנית על מחירו המופקע של סט מצעים יפה למיטת תינוק שמישהו קנה, אבל זו, כך נדמה, נבעה בעיקר מפערי גישה וחינוך. בסך הכל היינו כולנו, למראית עין לפחות, באותו סטטוס.

אחר כך בא החורף, וכיוון שהקבוצה כבר התגבשה היה מי שהעלה את הרעיון שנמשיך להיפגש, אחת לשבוע לפחות, בכל פעם בבית אחר. וכך היה. סדקים ראשונים החלו להיפער באשליית השיוויון, הנה דירה אחת קטנה וצפופה, אחת מוזנחת עם חדר ילדים מינימליסטי שבו מגובבים רהיטים וצעצועים ישנים, והנה דירה אחרת מרווחת ומשופצת, עם חדר ילדים בוהק ומושקע. ואף על פי כן, נשמרה האשליה, בסך הכל היו הדירות דומות למדי אחת לשנייה, כמעט תמיד שלושה חדרים, כמעט אף פעם לא ראוותניות, כמעט אף פעם לא עלובות.

מתוך The Goody-Naughty Book

רק שאז התחילו, אצל חלק מאיתנו תכניות הילד השני, כרסי הריון תפחו, אחרים גמרו סוף סוף את המחוייבויות האקדמיות שלהם. פתאום התברר שזוג אחד נוטש את הדירה השכורה וחוזר לקיבוץ, אחרים, כך הסתבר חיים בדירה ששייכת לאיזה קרוב משפחה שהסכים לתת להם להשתמש בה בתקופת הלימודים, יש מי שרק התחיל לשלם את המשכנתא על הדירה שבה נפגשנו, אחרים חושבים על בית צמוד קרקע מחוץ לעיר, ויש גם מי שבינתיים כבר קנה דירה נוספת גדולה ומרווחת יותר בשכונה תל אביבית אחרת, או מי שכבר שכר ארכיטקט והשיג אישורים להרחבת הדירה.

אבל כל זה לא התקיים בגינה הקטנה, שהיתה הפלטפורמה הראשונית לקשר בינינו, בגינה ההיא שרר איזה שיוויון מדומה.

נו, כן, אז אני יכול לטרקבק לכריס אנדרסון.

6 תגובות ל“אשליות הבלוגוספירה: על שיוויון מדומה”

  1. מאת דרור שניר:

    יפה מאוד.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. זה לא שונה בהרבה מאשליית השוויון בחיים, לא? אני יכול לפגוש את אהוד יתום, או את ישראל אומן, בתור במכולת. או לשבת במסעדה ליד צביקה הדר. ושנינו בסיטואציה שווה, כרגע, אבל בשאר החיים שלנו, טוב, יש הבדל. באינטרנט הכל קל יותר, נגיש יותר, אבל לא שונה.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. לא ממש ניחמת אותנו. אבל, אפשר לשלוח טראקבאק לכריס אנדרסן. אולי מישהו יודע במקרה באיזה גינת משחקים הוא מסתובב, כריס ? היום ב 5 ליד הנדנדה האדומה .

    [להגיב לתגובה זו]

  4. דרור: תודה
    אורן: קודם כל, וכפי שבעצם כתבתי, אשליות שיוויון אינן מוגבלות לאינטרנט ולבלוגוספירה, אבל דוגמאות התיאטרון והמכולת חוטאות לאמת לטעמי. הבלוגים, בדיוק כמו הגינה שדיברתי עליה, מספקים איזו פלטפורמה שמחזקת את האשליה. כשאתה כותב בלוג, תמצא את עצמך לא אחת מגיב ומטרקבק לתוכן של בלוג כמו זה של כריס אנדרסון, ובאיזשהו אופן תתחזק אצלך האשליה שאתם משתתפים כאן באיזה רב שיח מעמדה שקולה, מה שהוא כמובן הבל מוחלט, והבל מוחלט הרבה יותר אם את שלך אתה עוד כותב בעברית.
    יובל: אנדרסון, לפי הבלוג שלו, הרבה יותר בקטע של הטסת מטוסים מיניאטוריים ולא של גני משחקים. אבל לזכותו ייאמר שהוא גם משיב לתגובות בבלוג שלו, ומתייחס למיילים אם הם אכן נוגעים לתחומי העניין שלו כמו שהופתעתי לגלות.

    [להגיב לתגובה זו]

  5. זה לא יפה כי היה רשום שם סקס

    [להגיב לתגובה זו]

  6. […] את אשליית הפתיחות והשוויון של הרשת. אני יודע שזו אשליה, כתבתי על זה ממש מזמן. אבל אני עדיין מתרגש מהרעיון שכל אחד (כמעט) […]

השארת תגובה

Subscribe without commenting