יהיה לך את זה ט’–קווים

מרגע שנחצה הקו אתה מתקשה להיזכר מה בדיוק היה מאיים בו מלכתחילה, מה גרם לך להתלבט מולו ולחשוש מפניו.

והם נחצים, בזה אחר זה, המסע שלך ממשיך.

אתה מגחך כשאתה נזכר בחרדת הקודש שייחסת לסטטוס הראשון שתפרסם או לתמונה הראשונה שתעלה. יומיים אחר כך הם כבר הפכו להרגל. בארוחת הצהריים כבר היה מי שהתלונן שאתה מציף לו את הפיד. חייכת בסיפוק ואישרת לו לאנפרנד אותך.

למדת להפסיק לחשוש מהצעות חברות, למדת להפסיק לפחד מעוקבים, למדת להפסיק לדאוג אם #היהכבר? למדת להפסיק להתבייש ולהוסיף #סליחה.

יש עוד הרבה קווים לאורך הדרך, אתה יודע, ואת כולם תצטרך לחצות, מרגע שעשית את הצעד הראשון כבר קיבלת את ההחלטות, גם אם ייקח לך זמן לממש אותן.

אבל יש דברים שאתה לא מבין.

יש קווים שאין טעם לחצות, קווים ששום דבר לא מחכה מצידם השני.

יש לי חמישה עשר חברים שעשו לייק לישראל הי!ם.

אתה יכולים לנסות להסביר את עצמכם?

שאלת פעם, קצת בתום לב, קצת בהתגרות.

“חשבתי שגמרנו עם הדיון הזה בימים הראשונים של קפה דה-מרקר. אנחנו לא באמת חברים שלך ואנחנו גם לא באמת אוהבים את מי שעשינו לייק. אפשר להמשיך?

הבנת אותו. ידעת שהוא צודק, חלקית לפחות. למדת לזהות את הלייקים האירוניים, את אלה הדווקאיים, גילית את אלה שחשוב להם לשמוע גם קולות אחרים, למדת לקבל אותם.

אבל לא השתכנעת.

מפעם לפעם, ביוזמתך, אתה נכנס לעמוד של לפיד, יודע בבטחון שיימצא שם משהו להיאחז בו. גם לאלה של נתניהו, של בנט, של בוז’י, אפילו של ישראל היום. בכל ביקור כזה אתה מסתכל על מספרי הלייקים שלהם, רואה לידם כמה פרצופים מוכרים ונחרד מהאפשרות שגם אתה תצטרף אליהם, מהקלות הבלתי-נתפשת שבה זה יכול להתרחש.

אתה מקלל את עצמך על ההחלטה הזו לפעמים, על הדבקות התמוהה שלך במשמעות השחוקה והמדוללת של מלים. אתה כועס על עצמך כשכולם סוערים סביב איזה סטטוס של מירי רגב שלא ראית בזמן אמת. אתה יודע שהיית יכול להשתלב מוקדם, אולי אפילו להוביל את הגל הזה.

יש דברים שאין טעם לעשות, יש קווים שאין טעם לחצות.

זה לא שהם פסולים מוסרית, כמובן, זכותו של כל אחד לעשות לייק לכל עמוד, שום דבר משמעותי לא עומד מאחורי זה, יש לזה אפילו יתרונות לפעמים. אתה פשוט לא רוצה לעשות את זה, זה מיותר, זה הכל.

אתה לא רוצה להיות הפרצוף שנדחף לפיד של כל מיני חברים, מזמין אותם להצטרף אליך. רובם יבינו מה עומד מאחורי לייק כזה, רובם יקבלו אותו, מישהו אולי ישאל קצת בתום לב וקצת בהתגרות אם אתה יכול לנסות להסביר את עצמך.

אתה לא רוצה להיות זה שיצטרך לענות בציניות, להסביר שזה לייק אירוני, לקשט בהערה סרקסטית.

זה לא אתה, זה פשוט לא מתאים לך. באמת, זה הכל, זה עניין של העדפה אישית. קצת מגוחכת אם להודות על האמת, אבל בכל זאת.

אתה מנסה בקטן, אחרי הכל זה הפיך, לחיצה אחת והכל חוזר לאחור, בכלל לא בטוח שמישהו ישים לב, וגם אם כן, זה הרי לא יפריע לאף אחד. בסך הכל עוד לייק אחד, נבלע בתוך תשעים אלף הקיימים, לאיילת שקד.

שעתיים אחר כך אתה בין הראשונים שתופסים אותה.

“תבואו!”, אתה כותב, מדביק קישור לשרשור, “אני מטריל את איילת שקד”.

עשר תגובות אחר כך אתה כבר נחסם מלהגיב בעמוד.

אבל יש לך עוד עשרים הצעות חברות ועוד שמונה עוקבים.

ויש כל כך הרבה עמודים שיכולים להיות תחליף הולם.

troll-2

מרגע שנחצה הקו אתה מתקשה להיזכר מה בדיוק היה מאיים בו מלכתחילה, מה גרם לך להתלבט מולו ולחשוש מפניו.

4 תגובות ל“יהיה לך את זה ט’–קווים”

  1. זו תורת יחסים מצומצמת הן מבחינת האנשים והן מבחינת הכמות.
    זה לא הנושא הישיר של הפוסט שלך אבל בכל זאת…ברגע שהפלטפורמה עוברת סף קריטי מסויים התוספת של כל משתמש גורמת לגריעת חוויית החיברות מהפלטפורמה. כנראה שבכל זאת, כמות החומר ה"שווה" בפייסבוק ישאר כמעט קבוע האבל היחס שלו יפחת לעומת הסך הכולל

    כדאי לקרוא על תחושת הבדידות והחיפוש אחרי הקלה מהתחושה זו שרק מגבירה את הלבד.

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    אני קצת חשדן לגבי התגובה הזו, אני חייב להודות ולגבי המניעים מאחוריה.
    אבל כיוון שהיא מדברת לעניין החלטתי לאשר אותה מחמת הספק.
    ואם כבר אישרתי אז אני חייב להגיב: יש בסיפורי הרשת שלי (לפחות בחלקם) מוטיב משמעותי של ביקורת על חוויית הרשת כפי שאני מכיר אותה וכפי שיצא לי לא אחת להשתעבד אליה. אבל הביקורת הזו נכתבת מתוך הרבה מאוד אהבה לחוויית הרשת ולא מתוך רצון לודיטי לקום ולנפץ שרתים כדי לחזור לקיום אותנטי יותר.

    [להגיב לתגובה זו]

    חיים Reply:

    גם זה חלק מחוויית הרשת. אני מניח….
    יתכן ובאמת הפלטפורמה הנכונה היא בפייסבוק, שם לכאורה אין מטרות מחשידות.. אבל ההבדל בין מטרות למגיעים יכול להיות נושא לפוסט אחר שלך או שלי…

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    מתנצל על החשד.
    פעם, בימי הזוהר של הבלוגים, רווחה אופנה של תגובות שכל מטרתן פיזור של קישורים. זה משהו שכבר כמעט לא קורה (בעצם תגובות בבלוגים זה משהו שכבר כמעט לא קורה).
    בכל מקרה, שוב סליחה.

השארת תגובה

Subscribe without commenting