יהיה לך את זה! ט”ו–הכל זורם

מהר מאוד אתה נשאב פנימה. מהר מדי.

הפיד שבחוץ, זה שמילא את הכל עד לפני רגע, זה ששאב את שאריות הזמן הפנוי שלך הולך ודוהה, הופך לרעש רקע טורדני. לכאורה הכל עוד מכוון אליו, הוא עדיין המטרה שצריך לכבוש, אבל אתה הולך ומאבד עניין בו ובכל מה שקשור אליו.

שטף העדכונים מערבב ביניהם באדישות אכזרית, כאילו באמת אין הבדל. בדיוק כמו שערבב קודם בין תמונות הילדים הפוסעים לגן לבין אבחנות פוליטיות מושחזות ארוזות במשפטים קצרים ומדוייקים או בתמונות מעובדות.

הכל זורם.

משהו מוזר קורה שם, הבחנת כבר בתגובה הראשונה שלך.

למעלה, בשורה הכחולה התנוסס השם שלך, עם אותה תמונת פרופיל מתחכמת שהשכלת לבחור לשבוע הדופלגנגר. אבל לצד התגובה שלך הופיע שם אחר, שם שמישהו בחר בשבילך, שם שאולי היית בוחר לעצמך במציאות אחרת, אולי אפילו השתמשת בו כניק פעם בפורום מד”ב ופנטזיה של אורט, steerpike, השם הזה מהדהד בך נשכחות. צמוד אליו, כתמונת פרופיל, האיור המקורי של מרווין פיק, לא השחקן ההוא מהעיבוד הטלוויזיוני של ה-BBC, תודה לאל.

steerpike

“איך אתם עושים את זה?” אתה שולח הודעה אישית להוא שהזמין אותך.

“על מה אתה מדבר?” הוא מיתמם דקה אחר כך.

“נו, די. אני מחובר עם הפרופיל הרגיל שלי, זה מופיע לי באמצע הפיד, איך זה שאני עם שם אחר שם? עם תמונת פרופיל אחרת?”

“אתה לא מרוצה? אנחנו יכולים להחליף את זה”, הוא מתחמק מתשובה.

“עזוב, שיישאר ככה”, אתה מוותר.

אתה לא מאמין לאף מילה שלהם, אתה לא תמים ואתה לא מפגר, אבל זו לא סיבה לא להתייחס אליהם ברצינות. גם אם הם משתמשים בשמות של דמויות ספרותיות גדולות מהחיים, של אמנים פורצי דרך או של מנהיגים רוחניים.

זה משחק, אתה יודע, בדיוק כמו מרוץ הממים היומי ששעבד אותך עד עכשיו. זה משחק מגוחך, אבל הוא מרגש אותך, אתה מוצא את עצמך מנסח תשובות ותגובות, אתה צריך להתקדם.

יש היררכיה להתקדם בה.

זה הדבר הראשון כמעט שאתה מגלה.

אתה לא יכול לפרסם שם כלום.

“אתה רק במעגל החיצוני” זועקת הודעת שגיאה כשאתה מנסה בפעם הראשונה.

“מותר לך להגיב לעשרה פוסטים ביום (אין הגבלה על מספר התגובות לאותו פוסט, אבל הן חייבות להיות ענייניות), עד שתעבור את הבחינה הראשונה שלך”.

“אבל לייקים אתה מוזמן לעשות כמה שאתה רוצה!” קופץ חלון נוסף כשאתה סוגר את הודעת השגיאה.

אתה חייב לנצח במשחק הזה, לא חשוב באיזה מסלול.

בלילות אתה מתחבר מהמחשב שקניתם לילד, מתחיל לחפור בכל פיסת תיעוד של ה-API של פייסבוק שאתה מצליח למצוא, אתה תגלה בדיוק איך הם עושים את זה, תערטל את הילת הסודיות שהם עוטים על עצמם, תחשוף את הפרופילים האמיתיים שלהם. אתה תוהה אם זו עוד מהתלה של ליכטש או של הרטוגזון*.

במשך היום אתה מחובר דרך החשבון שלך, מזנק לעמודי ויקיפדיה ומהם לקישורים חיצוניים, נובר בפיסות ידע עתיקות שמצאו את דרכן לאתרים מנוונים וכעורים שנבנו בשנות התשעים, אתה מנסח תגובות שיודעות לעמוד בכל הכללים, אתה יודע לקבל את הלייקים, אתה נחוש לטפס במעלה ההיררכיה, לשחק מבפנים כאילו אתה קונה את הילת הסודיות שהם עוטים על עצמם.

כך או כך, אתה מתחייב, יהיה לך את זה!

* כן, זה לא ממש מתאים לדמות שזה עתה הגיע לאינטרנטים לחשוד בליכטש או הרטוגזון, אני יודע.

2 תגובות ל“יהיה לך את זה! ט”ו–הכל זורם”

  1. דווקא מסתדר לי פורום מד"ב ופנטזיה של אורט עם ליכטש והרטוגזון. היה פעיל כשהאינטרנט רק פרץ בארץ, אי אז באמצע שנות ה-90, אבל מסלול החיים שלו נתק אותו מזה.

    אבל כל זה לא משנה – כי חברי הקבוצה (Them) מראש ניווטו אותו. הם אלה שהיו מאחורי משחק הטטריס במקום הבחינה בתנ"ך, הם היו אלו שידעו מתי לחבר אותו לאינטרנט ("שילמד על ליכטש והרטוגזון!" הם אמרו "זה יעשה לו טוב.") ומתי לנתק אותו ("אוקיי. עכשיו צריך לבנות אצלו את הרעב. מה אמרתם שכדאי שהוא ילמד?") ומתי שוב להחזיר אותו.

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    אתה יודע יותר מדי.

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting