יהיה לך את זה! ט”ז–התבנית והנוף

אתה מתקדם לא רע בכלל, מסתבר שזה הרבה פחות מסובך ומסתורי ממה שהם היו רוצים שתחשוב שזה, כבר קיבלת כמה טיפים מאוד מוצלחים בפורומים הנכונים, אם רק תתפנה ליומיים שקטים של כתיבת קוד אתה די בטוח שתוכל לייצר משהו כזה בעצמך. קבוצה היפר-סודית עם שמות פיקטיביים שתוכל לחלק. אולי אפילו תזמין לשם אנשים אחרים, תפזר סביבך הילת מסתורין כוזבת, תטווה סיפורים על ידע עתיק שמונחל מדור לדור, יש לך אפילו תזה חצי אפויה על המאבק הנצחי בין גנים לבין ממים. עם קצת ליטוש זה יכול להפוך למניפסט מוצלח.

Memetic-Sloth

אתה דוחה את הרגע הזה פעם אחר פעם. יש לך סיבות טובות, מוצדקות, זה באמת ובתמים זמן שאין לך עכשיו. אורי מפתח משהו, זה כבר ברור, אתה אמנם מצליח לנער את הטלפונים מהגן, מסביר שזה שום דבר ושהוא רק מחפש תשומת לב, אבל אתה יודע שבעוד יומיים לכל היותר זה כבר לא יעבוד. אתה תהיה חייב להישאר איתו בבית, להיגרר איתו לקופת חולים, לקחת אותו איתך לעבודה. באמת שאין לך זמן. יש גירסא חדשה להוציא השבוע.

ובכל זאת אתה משתעשע ברעיונות, יש לך שם לקבוצה החדשה, אתה מרוצה ממנו. Ouvipo – ככה תקרא לה, אולפנת ויראליות פוטנציאלית! (אתה מודה לעינת ליבשיץ על ההברקה התרגומית). את ז’ורז’ פרק תשריין לעצמך, זה ברור, עכשיו אתה תוהה את מי תזמין לשם כשתמצא את הזמן, איך תחלק ביניהם את השמות. מי יהיה הקאלווינו שלך? מי יקבל את קנו? אולי תרחיב מעט את המעטפת.

ובינתיים.

בחזית השנייה קל הרבה יותר להתקדם. אתה נהנה מכל רגע. נדמה כאילו מישהו למד אותך היטב לפני ההזמנה, כאילו הכל נתפר בדיוק לפי מידותיך. הם יודעים ללחוץ על כל הכפתורים הנכונים, ואתה יודע להיענות לכל הלחיצות הללו למרות שאתה יודע בדיוק מה הם עושים.

פסואה! לעזאזל!

אף פעם לא קראת אותו באמת. שלוש פעמים נשברת בערך חמישים עמודים לתוך ספר האי-נחת. ובכל זאת אספת את כל מה שיכולת – האוסף ההוא, הפגום, בתרגום של ברונובסקי, המחווה של סאראמאגו, כל מה שיצא בעברית בשנים האחרונות. כולם עוד מחכים על המדף. על האייפד יש לך את “כל כתבי” בפורטוגזית, יחד עם תכניות ללמוד במיוחד בשבילו את השפה. אז מה אם לא קראת שום דבר באמת.

אתה מחליף תגובות ושנינויות עם חמישה הטרונימים לפחות, חיבה מיוחדת אתה נוטה לאלוורו דה קמפוש, אולי זה רק בזכות הרקע הטכנולוגי המשותף שלכם.

“גם אני למדתי הנדסה”, אתה שולח לו הודעה אישית.

“מגניב”, הוא עונה לך, “איפה?”

“תל אביב”.

“רציני? מי לימד אותך פיזיקה 1?”

והגיבור הנצחי. כל כך הרבה גלגולים שלו ושל בני לוויתו, כאלה שרק נתקלת באזכור אגבי שלהם פעם לצד כאלה שליווית בלב רועד לקראת עוד קרב קוסמי שיכריע את גורל העולמות כולם. ביחד איתם אתה מתלבט איך (אם בכלל) ראוי להגיב לפרשת מחזור הבקבוקים.

The Recycled Bottles at the End of Time

ויש את המעגלים הבאים, את השלבים הבאים בהיררכיה. הם ממעטים להתייחס לקיומך, לכאורה לפחות, אבל אתה יודע שהם שמים לב, רואה איך הם מטמיעים רעיונות שלך, איך דברים שאתה אומר מחלחלים למעלה.

אף אחד עוד לא דיבר איתך על הבחינות במפורש, לא סיפרו לך מה הן כוללות, אפילו לא ברמז, בטח שלא קבעו תאריך יעד, אבל אתה בדרך לשם, אתה בטוח, וזה קרוב מאוד.

מתישהו תגיע ההזמנה, אולי יהיה גם איזה טקס נפוח, ובסופו תיעקר מהמעגל החיצוני, תיאלץ להיפרד מהשם שלך, לעבור לקבוצה המצומצמת יותר. ואז גם הם יודו בקיומך, ישמחו לדבר איתך בגלוי כשגם אתה תישא שם אמיתי. אתה כבר תוהה איזה שם זה יהיה, מחכה לרגע שתוכל לדבר בחופשיות עם פינצ’ון ועם מורקוק ועם פוסטר וולאס. גם עם ז’ורז’ פרק.

4 תגובות ל“יהיה לך את זה! ט”ז–התבנית והנוף”

  1. יה בייבי!
    עלית על גל מאז שהתחלת עם הקבוצה הסודית (גם אני מאוד צפוי).
    מחכה להמשך.

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    תודה!
    אתה לא מגיע לכאן מפייסבוק אז לא יוצא לך לראות את המלים שאני מוסיף לפעמים כשאני מפרסם קישור. לא מזמן התוודיתי על כך שזה התחיל כסיפור של תהליך אישי (ואני חושב שהפרקים הראשונים בהחלט סימנו את הכיוון הזה), אבל אז פתאום הגיעה מערכת הבחירות וחטפה לי אותו. ב"אתה תמיד מתבלבל" שהיה לכאורה קשור מאוד לבחירות התחלתי עם שחשבתי שהוא חזרה למסלול המקורי.
    הבעיה ("בעיה") היא שאני קורא כרגע את הספר הראשון בטרילוגיה חדשה של מייקל מורקוק שמערבבת בין האוטוביוגרפיה שלו לבין פנטזיה שמתרחשת בלונדון אלטרנטיבית, ובדיוק כשחשבתי שאני חוזר לכיוון המקורי פתאום הבנתי שאני רוצה לנסות לשחק כאן באופן דומה.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. גם לי יש ספוילר. אבל לא אגלה לך.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. טוב, נו. תמחק את אחד הספוילרים. ואת זה.

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting