משוחררים: The Hero With a Thousand Faces

(זהו הספר הראשון שאני משחרר במסגרת פרויקט משוחררים, הפעם מדובר בשחרור מבוקר עם יעד ידוע מראש. אליו יצטרף בימים הקרובים עוד ספר בדרך לאותו יעד, בנוגע לאופן התנהלותו של המשך הפרויקט אני עדיין לא סגור)

מאי 99 היה חודש טוב לנביאי שקר. יותר מדויק, שלושת הימים שבין ה-17 ל-19 במאי 99 היו ימים מצויינים לנביאי שקר. ב-17 במאי ניצח אהוד ברק את בנימין נתניהו בבחירות לראשות הממשלה, ב-19 במאי יצא, ברוב העולם המערבי, 'אימת הפנטום' להקרנות מסחריות.

אם ההבטחה של ברק התחילה להיפרם כבר בקריאות 'רק לא ש"ס' שהדהדו בכיכר באותו לילה עדיין לקחו לה כמה חודשים להיחשף במלוא עליבותה, ההבטחה של לוקאס התנפצה באכזריות כבר עם ההקרנות הראשונות.

אבל הימים שלפני היו ימים מופלאים לחיות בהם, לדמיין עתיד טוב יותר למדינה שלנו, להתרוצץ בקדחתנות ממקום למקום כדי להביא את הניצחון ההוא, להאמין שאפשר איכשהו להחזיר את המדינה הזו לזמן אחר, למחוק את טעויות העבר ולצאת מחדש לדרך ישנה. ממש במקביל אפשר היה לדמיין איך הטרילוגיה החדשה תוכל להחזיר אותנו לאותו זמן של תמימות, לשחזר את חווית הפה הפעור אל מול השליפה הראשונה של light sabre. בימים הקדחתניים ההם מוללתי בראשי רעיון עוועים, ראיתית את עצמי מותש ועייף מלילות ללא שינה, אפוף באדי הניצחון, ממהר מהכיכר אל שדה התעופה, כדי להספיק ולצפות בסרט ביומו הראשון (אל תיתנו לכתבות הצבע על תורים של אלפי אנשים שישנו על מדרכות להטעות אתכם, אני מכיר אנשים שראו את הסרט באותו יום בלי לחכות יותר מכמה דקות). בסופו של דבר ראיתי את הסרט חודשים מאוחר יותר, אחרי שכבר גלה לאולמות קטנים גם בבתי הקולנוע הישראליים, אז כבר ידעתי שהזמן לא באמת יחזור לאחור, שברק הוא אכזבה ושלוקאס מעולם לא היה צריך להיות הבטחה (בעצם גם להפך).

אבל הימים שקדמו, כאמור, היו ימים מופלאים, ובמסגרת ההתרגשות הכללית חזרו בכל מקום לדון ולדוש בטרילוגיה הישנה, במבצע אנטבה, בלוק סקייווקר, במוחו האנליטי, בנסיכה ליה, בכישורי הפריצה ופרוק השעונים, בהאן סולו, בנגינת הפסנתר, בסיירת מטכ"ל, בג'וזף קמפבל ו-The Hero With a Thousand Faces. מתישהו, במהלך או אחרי הפקת הטרילוגיה הראשונה הסביר לוקאס שהוא הושפע מאוד מספרו של קמפבל, שהטרילוגיה היתה ניסיון לזקק את סיפור הגיבור האוניברסלי כפי שקמפבל מנתח אותו, ולהביא אותו אל הקהל המודרני. ובימים המרגשים ההם די היה באזכור חטוף כזה כדי לשלוח אותי לאמזון ולהזמין את הספר. ההזמנה הגיעה לארץ כמה ימים לפני הבחירות. בלילה ההוא בכיכר סיפרתי למישהו על הספר שקניתי, "חבל על הזמן שלך" היתה התשובה "עדיף לראות עוד פעם את Star Wars". אם להודות על האמת, אין לי מושג אם היה צדק בתשובה ההיא, אבל היא המשיכה לרחף מעל הספר, לדחוק אותו במורד רשימת הקריאה שלי, עד שהוא נעלם ממנה לחלוטין.

ורק אחת לאיזה זמן, במעבר על מדפי הספריה כדי למצוא משהו לקרוא הוא היה צץ מחדש, נועץ בי מבט מאשים ומשפיל, מזכיר לי את התקופה ההיא שבה הלכתי בעיניים עצומות אחרי שני נביאי שקר.

צא דיבוק. צא.

לקריאה נוספת:

שנה. רודוס. קפצתי.

אוטוארכיאולוגיה – הזמנה למשחק

המתרגמות ששברו אותי

תגובה אחת ל“משוחררים: The Hero With a Thousand Faces”

  1. פחחח. עכשיו אני מבינה למה אתה כל כך רוצה להיפטר מהספר הזה! :)

    (אם זה העניין, אז אני מוכנה להעביר לך בתמורה את "האמן ומרגריטה", שלקח לי שנה לסיים, וגם זה אחרי שהכרחתי את עצמי בכוח)

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting