כולנו המוזרים מהאינטרנט

לפני די הרבה זמן מצאתי את עצמי פותח עמוד פייסבוק בשם “המוזרים מהאינטרנט” (הוא לא קיים כרגע, מכל מיני סיבות טכניות). היה לי אפילו מניפסט קצר. שלחתי אותו לאנשים שניסיתי לשכנע להצטלם אליו,אני לא בטוח אם פרסמתי אותו אי-פעם.

"המוזרים מהאינטרנט" הוא מחווה משועשעת ומודעת לעצמה, אבל לא אירונית, לטאמבלר המחאה האמריקאי, אנחנו ה-99%.

הוא נולד כבדיחה פנימית בפורום סגור לנוכח הגל הנוכחי של התעניינות תקשורתית במספר שערוריות רשת, הסערה סביב סקר "מה אשכנזי בעיניך?" של אורטל בן-דיין, הפריחה של הממים האינטרנטיים כמדיום להעברת מסרים פוליטיים ומלחמות הדיווחים לפייסבוק בין שמאל לימין.

למרות שהאינטרנט הוא חלק בלתי-נפרד מהחיים בישראל כבר קרוב ל-20 שנה, למרות שרבים מאיתנו מחוברים לאינטרנט בכל רגע דרך מכשירי הטלפון שלהם, ולמרות שכלי התקשורת המסקרים גם הם, לעתים רבות, אינטרנטיים בלבד, נדמה שסיפורים כאלה ממשיכים להיות מתוייגים כפיקנטריה שולית תחת הגישה "ועכשיו נשמע סיפור מופרך על המוזרים האלה מהאינטרנט".

"המוזרים מהאינטרנט" מבקש לבחון את ההנחה התקשורתית האנכרוניסטית הזו, ובמידה רבה ללעוג לה. הוא מבקש להזכיר שההפרדה בין החיים האמיתיים לבין האינטרנט היטשטשה ונמחקה במהלך שני העשורים האלה, שכל אחד מאיתנו כיום, הוא גם המוזרים מהאינטרנט. יחד עם זאת, "המוזרים מהאינטרנט" מתעקש לחגוג גם את האפשרות של כל אחד מאיתנו לבטא את המוזרות שלו במסגרת הרשת.

אנחנו המוזרים מהאינטרנט.

הרעיון הבסיסי היה פשוט, ביקשתי מאנשים להצטלם עם שלט, כמו בקמפיין ה-99%, או עם טקסט שיתווסף לתמונה בדרך אחרת. הטקסט, בכל מקרה, אמור היה להסביר מה הופך אותם להיות “המוזרים מהאינטרנט”.

משהו כזה

המוזרים

בימים הראשונים היתה היענות מרשימה, כל כך מרשימה שנדרשתי לדלל את קצב הפרסום של תמונות כאלה. אבל מהר מאוד היא גוועה. ככה זה.

אז התחלתי לפרסם תמונות שקראו לאנשים חדשים, כאלה שאני לא בהכרח מכיר, להצטרף. חלקן היו וריאציות על ממים אינטרנטיים מוכרים. כמו זאת למשל.

מוזרים רוסיה

התמונות האחרות ניסו לשחק על הרעיון הבסיסי של העמוד, זה שנשטח במניפסט שצוטט כאן למעלה, הן ניסו להגחיך את האופן שבו המיינסטרים התקשורתי והתרבותי עדיין בוחר להסתכל בו על “האינטרנט” ועל “האנשים האלה מהאינטרנט”. הנה אחת מהן.

shalomasayag

כמו כל דבר שפרסמתי בעמוד, גם מאחורי התמונה הזו היתה מחשבה, היא לא רצתה להיות רק וריאציה מתבקשת על קלישאת הסטנדאפ “יש כאן מישהו מבת-ים?”. היא רצתה לומר שבדיוק כשם שהומור מעמדי או עדתי מהסוג שאפיין את הסטנדאפ של פעם הוא אנכרוניסטי ומטופש כך גם המסגור התקשורתי של “המוזרים מהאינטרנט” הוא אנכרוניסטי ומטופש לא פחות.

לפני יומיים עלה חנוך דאום להופעת סטנדאפ בפני עובדי יפעת ובחר ללכת כמה צעדים הלאה עם הקו המדומיין של שלום אסייג מהתמונה.

רועי רוטמן (גילוי נאות: יש לי היכרות רשת ארוכת-שנים עם רוטמן, נפגשנו כמה פעמים פנים אל פנים ואני בהחלט רואה בו חבר), מסתבר, ישב בקהל ואף הצהיר מראש על כוונתו לנהל לייב טוויטינג עוקצני מהמופע. דאום, מסתבר גם כן, טרח לחפש את שמו בטוויטר, גילה את הצהרת הכוונות של רוטמן והחליט להפוך אותו לפאנץ’ חוזר לאורך הערב.

המוזרים מהאינטרנט, ראוי לציין, מיהרו להתגייס להתקפה חזיתית על “חנוך דאום האפס”, מה שזכה לסיקור תקשורתי באותם מקומות ידועים מראש שאוהבים לסקר, בנימה משועשעת משהו כמובן, את “המוזרים מהאינטרנט”.

הרחק מהמון מתהולל כל זה נראה לי מרתק.

אפשר להתחיל מעצם הבחירה של דאום להתייחס לציוצים של רוטמן ולהצהרת הכוונות שלו לצייץ מהמופע. כאן, באופן מעט מפתיע אולי, אני לגמרי בעד דאום. אני בעד דאום כי ההחלטה הזו היא מימוש מסויים של מניפסט המוזרים מהאינטרנט. ההחלטה הזו אומרת שרוטמן, עם היסטוריה של 160,000 ציוצים, עם כ-3000 עוקבים (חלקם מן הסתם הצטרפו רק עכשיו, בעקבות המהומה) ועם נוכחות רשת מבוססת, הוא דמות סוג של ציבורית. הוא לא יכול ליהנות מהגנת “זו היתה אמירה פרטית בינו לבין חברים” או “כולה ציוץ בטוויטר! לא משהו שמישהו אמור לקחת ברצינות”, כי אמירות כאלה ממשיכות להנציח את אותה תפישה מגוחכת כאילו יש הפרדה חדה וברורה בין מה שקורה ברשת, אצל המוזרים האלה, לבין מה שקורה “בעולם האמיתי”.

אלא שהסימפטיה הבסיסית הזו כלפי ההחלטה של דאום להגיב לציוצים של רוטמן נשרפה לחלוטין אל מול אופי התגובה שלו. כי דאום, האיש שמפעיל פרופיל פייסבוק פופולרי, דאום שהוא חברו האישי של ראש ממשלה שמנהל קמפיין וידאו ויראלי בשבועות האחרונים ומשתמש בפייסבוק כדי לתקוף את ידיעות אחרונות, דאום שגם הוא לחלוטין המוזרים מהאינטרנט, בחר להשתלח ברוטמן משל היינו עדיין בראשית שנות התשעים, והאינטרנט הזה עם כל השטויות שלו הוא נחלתם של גברים נטולי חיים ונטולי כישורים חברתיים.

יש אנשים שאני לא מבין למה הם לא מתאבדים. הולכים לעבודה, בני 50, אין להם משפחה. מה יש להם רוטמן, את טוויטר?

דאום, אני די בטוח, יכול היה לנצל את ההזדמנות הזו לבדיחות מוצלחות יותר, הוא יכול היה להוכיח בקיאות בז’רגון האינטרנטי שרוטמן משתמש בו, לייצר בדיחות שמתבססות על ההבנה שטוויטר ופייסבוק וכל האינטרנט הזה הם חלק בלתי-נפרד מהחיים שלנו, גם האישיים וגם הפוליטיים. במקום זה הוא בחר למחזר סטראוטיפ קלישאתי שלא היה נכון מעולם, לנסות להעמיד חיץ דמיוני בינו לבין המוזרים מהאינטרנט.

חבל. יצא אפס.

kulanumuzarim

ובעצם, כל הפוסט הזה הוא אולי רק תירוץ כדי לפרסם את התמונה הזו שלא היה לי מקום אחר לשים אותה בו.

סוסאחד

11 תגובות ל“כולנו המוזרים מהאינטרנט”

  1. השנקל הטוויטרי שלי היה שבשדה האינטרנטי חנוך דאום הוא נייטרלי (טוב, בדיחה לגיקים).

    הבדיחה של דאום לא הייתה מוצלחת. היא הייתה בדיוק הסטראוטיפ של "יש כאן מישהו מבת ים". התגובה האינטרנטית היתה היסטרית. זה לא היה סתם מם רץ הייתה בו שיטנה ותיעוב לדאום. לא בגלל בדיחה גרועה אלא בגלל מה שהוא מייצג. כלומר את ביבי וההון ומין לקקנות. כל מה שטוויטר*, השמאלני לעילא, שונא. כל מה שטוויטר מפחד ממנו. כל מה שטוויטר העדרי כבר הפנים שינצח שוב בבחירות. והתגובה הייתה בדיוק התגובה של הבדחן היהודי המוכה והחבול מהשטעטעל – הקוזקים מנצחים אבל לפחות צחקנו עליהם. רק שבטוויטר המם הזה היה של עדר שלם ודי מפחיד.

    *אולי זו רק תת בועה בטוויטר אבל זה מה שאני מכיר.

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    אני לא בטוח שאתה צודק.
    קודם כל תגובת-יתר זה מה שהרשת יודעת לעשות הכי טוב, כי ברגע שמשהו תופס כולם חייבים להשתתף בו ואז כבר לא ממש חשוב מה העילה המקורית ועד כמה היא מצדיקה משהו.
    שנית: לפני הרבה זמן יצא למתי שמואלוף להגיד משהו מטומטם במיוחד על ממים ("לא פלא שהשמאל הישראלי בחר בדמות בלונדינית עם עיניים כחולות" או משהו כזה בהתייחסו לשימוש במם ווילי וונקה המתנשא, שהוא כמובן מם בינלאומי מאוד מבוסס וותיק), במשך יום בערך הרפו כל הממיסטים מנתניהו ומלפיד והתרכזו בהתקפה מרוכזת על שמואלוף. למה זה קרה? כי הקהילות האלה (קהילת הממיסטים או בועת טוויטר) נפגעו מהתייחסות מגחכת ומזלזלת כלפיהן. אני ממש לא בטוח שאם דאום היה מצליח להיות שנון וחד יותר לא היינו מקבלים אפילו מרוטמן תוך כדי הלייב טוויטינג הודאה בכך שדאום דווקא יצא בסדר.

    [להגיב לתגובה זו]

    אורן Reply:

    אתה אומר שההתגייסות לא הייתה בגלל הירידה על רוטמן אלא בכלל הירידה על טוויטר. לא חשבתי על זה מהזוית הזו (ולא הבנתי את זה מהפוסט). זה מעניין.

    לא נחשפתי למם ולמתקפות על שמואלוף (מה זה אומר על הפיד שלי או על הצלחת הקמפיין נגדו?).
    נקודת ההתייחסות שלי הייתה שני מקרים מהשבועיים האחרונים: גסות רוח של שרון לוזון (כלפי פירון, שאני ממש לא מחובביו) שעברה בשקט יחסי וגסות רוח ובריונות של מיקי רוזנטל כלפי קלמן ליבסקינד שעברה בשקט יחסי, למעט כמה הערות מנומסות ש"לא ראוי שח"כ יאיים על עיתונאי". ההשוואה הזו משכה אותי ישר לכיוון של ימין-שמאל ושל הסנטימנט השמאלי הדי רדיקלי בטוויטר.

    לעומת זאת, כשברנע (זה היה נחום ברנע, נכון?) ואחרים יצאו נגד המוזרים מהאינטרנט לא נרשמה התגייסות ממיסטית שכזו.

    [להגיב לתגובה זו]

    תופרת וחופרת Reply:

    לדעתי הזווית של טוויטר כבועה שמאלית וחנוך דאום דתי/ימני געוואלד מאד רלוונטית לחריפות של התגובה, אם כי לא לעצם ההתלהבות וההתלהמות. כלומר, אם מישהו מאנשי שלומם היה אומר שטות כזו, היו לועגים קצת יותר בעדינות.
    אני סולדת מלינצ'טרנטים באופן כללי, ההתגייסות העיוורת לעדר השועט לא מוצא חן בעיניי, אבל יש כאלה גרועים יותר וגרועים פחות. בסולם של מ-1 עד נהג מונית שהעיר הערה לא במקום – הייתי נותנת לעליהום הזה ציון 5, ובחרתי להיות בטוויטר עוד פחות מהרגיל עד שזה ידעך.

    שחר Reply:

    גם לי לא כל כך נוח עם לינצ'טרנטים
    http://hahem.co.il/false/archives/1623
    וגם אני החלטתי להיות בטוויטר ובפייסבוק פחות מהרגיל בינתיים.

    שחר Reply:

    לא זוכר מה בדיוק אמר נחום ברנע, אבל רענו שקד דווקא בהחלט חוטף לא מעט אש אינטרנטית כשפעם בכמה זמן הוא מחליט לכתוב עוד טור שמרני נגד המוזרים מהאינטרנט.
    ברור לי שאי אפשר להתכחש לחלוטין לזווית הפוליטית, אבל אני עדיין חושב שדאום יכול היה לצחוק על רוטמן ולא לחטוף את הגל הזה אם הוא היה מתנסח אחרת ומגלה קצת יותר כבוד לרוטמן ולמדיום.

    תופרת וחופרת Reply:

    תכלס, רציתי לכתוב גם על זה אבל כמעט נרדמתי באמצע התגובה אז פרשתי לישון :)

    מצד אחד זה עלול להפתיע שמישהו שלגמרי בתוך המדיה החברתית יתייחס ככה לאושיה אחרת, אבל מצד שני אני חושבת שהסטריאוטיפ הזה טבוע די עמוק בחשיבה שלנו, ולמרות שאנחנו בטוחים ש*אנחנו* לא כאלה, לנו יש חיים חוץ מפייסבוק (אני? מציפה את הפיד? מה פתאום! אני כותבת פוסט רק פעם ב… כמה דקות :( ) כשאנחנו מסתכלים על האחר קל לנו ליפול לתוך הסטריאוטיפ המחשבתי של המוזרים מהאינטרנט, חנונים חסרי חיים שרק יושבים מאחורי המקלדת. למרות שכמובן שזה לא משקף את המציאות.

    מה שחנוך דאום עשה היה טפשי ומכוער, אבל התגובה היתה טפשית ומכוערת לא פחות.

    תופרת וחופרת Reply:

    וכן! שמנו לב שנעלמת מהרשתות החברתיות, הקול שלך חסר לכולם.

    שחר Reply:

    הו!
    נזכרתי פתאום במשהו ישן. ממש ממש ישן.
    מצאתי את התגובה הראשונה שלך כאן בבלוג (הוא היה אז בן שלושה ימים, אתה הכי ארלי אדופטר!). זה היה בפוסט קצרצר שעסק בתגובת היתר של הבלוגוספירה לפוסט גזעני של זרובבלה בישראבלוג.
    למחרת כתבתי פוסט יותר ארוך בנושא, על ההומוגניות המדומה של הבלוגוספירה (וגם בו הגבת), אני חושב שהוא רלוונטי מאוד גם לפרשה הנוכחית.

  2. אני מוזרה גם במציאות

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    כולנו, לא?

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting