רעיונות ב(אימ)פוטנציה 1 – הצבא מקליד על קיבתו

לארכיון המדור
להסבר כללי על המדור

הרקע
כל מי שאי פעם היה חייל בצבא הפרולטריון של ההיי-טק מכיר את הרחש הזה. הוא מתחיל חרישי, בזמן שהמשרדים הולכים ומתמלאים, כוסות קפה מתמלאות ומתרוקנות. בנקוף השעות הוא גובר עד שהוא נעשה מחריש אוזניים בסביבות השעה אחת עשרה. אנשים עוברים ממשרד למשרד במבט נבוך, מבולבל, ממלמלים. טלפונים מצלצלים הלוך ושוב בין שני קצות המסדרון. את כולם מטרידות השאלות הגדולות של היום (לפחות של המחצית הראשונה שלו) – "מה אוכלים לצהריים?", "מאיפה מזמינים?", "יוצאים החוצה?".

כשנחתכים הגורלות, איש איש פונה לדרכו ומתחילה הציפייה הדרוכה לזמזום של השליח בדלת או לשעת היעד, כי כמו שאמרנו מדובר בצבא, והצבא, צריך לזכור, צועד (או מקליד) על קיבתו.

אחר כך שוכך הרחש, החלפת חוויות, המלצות נרפות על מנה או מסעדה כזו או אחרת, הכל מתויק ומתויג, מוכן לשליפה בבוקר המחרת כששוב יאפוף הרחש האהוב והמוכר את המשרד.

הרעיון
הגיע הזמן להביט למציאות הזו בעיניים ולעשות את הצעד המתבקש, הגיע הזמן להעלות את הרחש דרגה, להוציא אותו אל מחוץ למסדרונות, לשתף בו עולם ומלואו. בקיצור, הגיע הזמן להעלות את הרחש לאינטרנט. נכון להיום חלק ניכר מארוחות הצהריים האלה מוזמן ומשולם באמצעות כרטיסים של חברות משלוחים בעלות אתרי אינטרנט יעודיים (אני מכיר את 10bis ואת Cibus אבל יש עוד כמה). כל שנדרש כדי להשלים את עליית המדרגה הוא כתיבה של תוספים פשוטים לאקספלורר ולשועל, כאלה שיעקבו אחרי ההזמנות המבוצעות וישלחו אותן לבסיס נתונים. שעתיים או שלוש אחרי ההזמנה הם יתעוררו ויבקשו מהמזמינים, אם יש להם כוח, לתת ציון למנות שהזמינו.

מודל עסקי, עלק
זהו, לא עוד שיחות עם אותם פרצופים מוכרים. עם המתכנת שכבר שנים מזמין את אותו המבורגר מאותה מסעדה, עם המהנדסת שנעה בין פסטה לסושי בהתאם לאיזו תדירות תהודה פנימית, עם המנהל חובב השווארמה. עולם שלם של מזמינים נפתח בפניך. מידי בוקר המסך מציג את מצעד המסעדות והמנות הפופולריות של יום האתמול. גרפים מנתחים טרנדים צפויים (נטייה חזקה למנות דיאטטיות ביום ראשון) ומפתיעים (סינכרוניזציה מופלאה בין התפרצויות כתמי שמש לבין דחף גואה לשניצלים). מרגע שתצטבר מסה קריטית של כמה מאות עובדים באזור תעסוקה יחיד, כמות שתאפשר להציג נתונים משמעותיים ביחס לרשימת המסעדות הרלוונטיות, מובטחת למי שיישם את הרעיון תעבורה ערה מאוד של קהל יעד מוגדר ומפולח להפליא, ואין לי ספק שאלפים ינהרו ויצטרפו לשרות.

עדכון מאוחר: תודה לענר שהתגובה שלו הזכירה לי נדבך חשוב ומשמעותי במודל העסקי: שרותי פרימיום בתשלום. במקור חשבתי על שרות מיוחד לבלעלי מסעדות שיאפשר להם לנתח את דפוסי הצריכה ולהתאים תפריט ומבצעים לחברות/עובדים – פיצה מן הסתם תלך מצויין אצל מתכנתים בערב, אבל מי יודע אילו הפתעות נוספות מחכות לנו. התגובה של ענר העלתה אפשרות נוספת – שרות פרימיום למעסיקים. לכשתתגלה ירידה חדה בתפוקה אחרי עסקית חומוס עם ביצה (והרי ירידה כזו אכן תתגלה) אפשר יהיה לחסום הזמנות מסויימות ולעודד אחרות.
ועד אז מה?

טוב, עד שמישהו ירים את הכפפה אני מצהיר על פתיחת מדור חדש נוסף – עסקית היי-טק ובו אחרף את נפשי ואסקר עבורכם מבחר מגוון ומזדמן מהעסקיות המוצעות לעובדי ההיי-טק של מתחם רמת החי"ל וקרית עתידים. חכו בקוצר רוח למדור הראשון על השווארמה של 'שיפודי פינת השלושה'.


2 תגובות ל“רעיונות ב(אימ)פוטנציה 1 – הצבא מקליד על קיבתו”

  1. מצוין! במיוחד המתאמים המפתיעים. אני יכול לחשוב על עוד כמה (אנשי מכירות אוכלים יותר צ'יפס ושותים יותר קולה ממהנדסים, נשות שווק בכלל לא אוכלות צהרים אלא סלט בסביבות שלוש) אבל כך או כך יש כאן פריקונומיקס נוסף בפוטנציה. שאר בנפשך שיתברר שאכילה מרוכזת באבו חסן מעלה את הפוריות וששתיית מוקצ'ינו מעלה את שיעור הנעדרים מחמת מחלה?

    [להגיב לתגובה זו]

  2. […] כשכתבתי את הפוסט הזה, לא החלטתי עוד כמה ברצינות אני מתכוון להחלטה שבסופו. מצד אחד מדור ביקורת על עסקיות היי-טק נשמע לי קצת מנוגד ל”רוח הבלוג” אם יש דבר כזה, מצד שני זה הבלוג שלי ואני אבכה אם אני רוצה, ומצד שלישי שיקום מי שלא רצה אף פעם להיות מבקר מסעדות. […]

השארת תגובה

Subscribe without commenting