יהיה לך את זה! י”ח–A Hole in the World

ובדיוק כשחשבת שאתה בחוץ הם מושכים אותך שוב פנימה.

היית בטוח שאתה כבר מעל לכל זה, שנחלצת מהמרוץ הקדחתני ומהצורך להגיב לכל סערה רגעית.

אבל זה לא עובד ככה.

צריך לעבור את מחצית הדרך קודם.

גם מסע של אלף ממין מתחיל בצעד אחד קטן.

ועוד לפניה יש את רבע הדרך.

ואת השמינית.

ואת וארנה.

שוב ושוב אתה לוחץ על פליי. שוב ושוב אתה צופה בקטע הקצר הזה מהמטוס.

מעל לכל הספינים הפוליטיים, מעבר לכל הפרשיות מבית ראש הממשלה, מנותק מהמאבקים המשפטיים, יש בו משהו מזוקק. משהו שאתה מתקשה להגדיר, אבל הוא מסרב להרפות ממך.

“תזכרי את המלים שלי, את – לוארנה לא תגיעי!” אתה מגלגל על הלשון, מניח למלים האלה לשחק בתוכך, להרקיד בך דימויים ואסוסיאציות.

מהר מאוד הכל מתנקז לכיוון אחד, בלתי-נמנע. חיפוש התמונה לוקח לך שניות אחדות, אין כמעט צורך בעבודה, רק להדביק את הטקסט.

Odysseus-and-the-sirens-Draper-1909

אתה מרוצה מהתוצאה, אתה מרוצה מעצמך. תיכף יגיעו גם הלייקים, תיכף תבואנה התגובות, עוד מעט יתקבל האישור להוציא את זה “החוצה”.

זה אמור היה להרגיע אותך, לשכך מעט את הדחף, לתת לך לעזוב את הסיפור הזה, הזניח כל כך, במנוחה. אבל הרחש הטורדני מסרב לגווע, דוחף אותך להפוך בו עוד ועוד.

כל סיפורי המסע שקראת אי-פעם, אלה שרק שמעת עליהם ואלה שאיכשהו פעפעו אל שולי תודעתך מתחרים עכשיו ביניהם כדי לפרוץ החוצה, ואז “החוצה”.

ובעצם, כל הסיפורים הם סיפורי מסע.

זה לא השוקולד, אתה יודע, וזה לא “הישראלי המכוער”, ואפילו לא האלימות, זה המסע שלא נותן לך מנוח, לא מאפשר לך להרפות. והאיום הטוטאלי כל כך, על כל הגיחוך וחוסר התוחלת שבו “תזכרי את המלים שלי, את – לוארנה לא תגיעי!”

You Shall Not Pass

gandalf-vs-balrog

אתה שוב מרוצה מעצמך, אתה שוב מחכה.

ואתה נענה בדממה.

משהו מטריד אותך, משהו מתבהר לך.

כל כך הרבה שמות מקיפים אותך, כל כך הרבה דמויות בדיוניות, כל כך הרבה יוצרים עד שכמעט ולא שמת לב. עד עכשיו.

“גודווין! הפסדת!” כותב מישהו בתגובות.

כאילו מישהו מיפה ביסודיות ובדקדקנות את כל עולמך התרבותי, את כל ההשפעות והתחנות שצברת לאורך שנים, את כל מה שרפרורים אליו הפכו לחלק בלתי נפרד מההגדרה העצמית שלך, אסף וריכז הכל במקום אחד, ואז קרע החוצה את הליבה, מותיר חור שחור עצום במרכזו.

“גודווין כפול!” מוסיף מישהו בעוד תגובה.

אין פרודו, אין לגולס, אין גנדלף, אין אפילו פינרוד או פיאנור, אין הורין או טורין (או הואור או טואור), אין זכר לכלום.

אין טולקין!

“ככל שדיון מקוון מתארך, ההסתברות שיתקיים בו רפרור לטולקין ובפרט לעיבוד הקולנועי של פיטר ג’קסון מתקרבת לאחת”, טורח מישהו לצטט ולהפנות אותך לסעיף המתאים בתקנון.

יש אין זועק שהכל בנוי סביבו, A Void, La Disparition.

There's a hole in the world. Feels like you ought to have known.

BAKSHI

6 תגובות ל“יהיה לך את זה! י”ח–A Hole in the World”

  1. הפרק הכי חזק עד כה. אאוץ׳, כמו פטיש בראש.

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    תודה!

    [להגיב לתגובה זו]

  2. שתי הערות קצרות בנוגע לפוסט הזה.
    זה הפוסט הראשון בכל סדרות "את זה" שבמהלך הכתיבה שלו מצאתי את עצמי עובר בלי להתכוון לכתיבה בגוף שלישי. אני לא לגמרי בטוח אם זה אומר משהו.
    בשל בעיה טכנית במבנה של ה-url הוביל הקישור שבפוסט במשך כמה דקות לפוסט 720 בבלוג הזה במקום לפוסט 720 ב"הסיפור האמיתי והמזעזע של". לא הייתי טורח לציין את זה אלמלא צירוף המקרים לפיו הפוסט ההוא נקרא על שם פרק של באפי (והפוסט הנוכחי על שם פרק באיינג'ל).

    [להגיב לתגובה זו]

    תופרת וחופרת Reply:

    הכל זה מלמעלה!

    [להגיב לתגובה זו]

    שחר Reply:

    מלמעלה?
    את בטח מתכוונת מ-The Powers that Be .

    [להגיב לתגובה זו]

    תופרת וחופרת Reply:

    מה היית/י עושה אם היה אסור רפרנסים לבאפי, הא?

השארת תגובה

Subscribe without commenting