פלאפל, ירח, אובך, מוות – פוסט אישי

כמה מלות אזהרה: אין לי מדיניות ברורה נגד פוסטים אישיים בבלוג הזה, מי שעיין בפוסטים הקודמים יודע שברובם היה אלמנט אישי כזה או אחר, אבל הפרטים האלה נועדו בדרך כלל להאיר מזווית אישית את מה שהוא הנושא החמקמק משהו של הבלוג הזה – הבועות שמקיפות אותנו ושבתוכן אנחנו חיים. הפוסט הזה הוא שונה – הוא אישי לחלוטין. אפשר כמובן להפליג ממנו למסקנות בכיוונים שונים, אבל לא זו מטרתו.

פלאפל: באחד מערבי השבוע שעבר החליטה הבת שלנו (תמר, עוד מעט שלוש) באופן ובנחישות מפתיעים שהיא רוצה פלאפל וטחינה. טחינה תמיד יש בבית, אבל פלאלפל? הניסיון הקודם לייצר פלאפל בבית היה כרוך בשריית גרגרי חומוס ללילה והניב תוצאות מפוקופקות. כבר הייתי נכון לזרוק על עצמי מעיל ולצאת מהבית כשנזכרתי בלחם שבמקפיא. לחם שיפון שחום עם בצל. כמה שניות של הפשרה במיקרו, הסרה זריזה של הקרום, גלגול מהיר בכפות הידיים, ועל הצלחת הונחו אחר כבוד שלושה כדורים קטנים ומעלי אדים, שלולית קטנה של טחינה גולמית השלימה את התמונה. היא קפצה משמחה, ולכמה רגעים אחז בי אושר שקשה לתאר במלים.

ירח: אתמול בערב יצאנו לטייל קצת בחוץ. באמצע השביל היא עצרה והודיעה בחגיגיות שמצאה את הירח, מצביעה אל השמיים. כן זו קלישאה מוחלטת, אבל מייד אחר כך היא פנתה אליי ואמרה "אבא, תוריד לי את הירח." עמדתי שם וכמעט התחלתי לבכות. ניסיתי להסביר לה שהירח גדול ורחוק, שאי אפשר להוריד אותו. ואז נזכרתי בפלאפל. מאוחר יותר גזרתי חצי ירח מבריסטול צהבהב והגשתי לה בגאווה. קשה להגיד שהיא התרגשה.

אובך: היום בבוקר, בדרך לגן, מרב מיכאלי מציגה את הצוות של התכנית על רקע שיר הפתיחה של 'עוץ לי גוץ לי' מה שתמיד גורר קריאות שמחה והפתעה. אחר כך, לרגל האובך הושמע Dust in the Wind. היא אמרה שהיא לא אוהבת את השיר הזה, שהיא רוצה שיר אחר. ניסיתי להגיד שזה שיר יפה, שהוא עוד מעט נגמר, שכבר מגיעים לגן.

מוות: לגן אני מנסה תמיד להיכנס בסערה, לזהות בקולניות מוגזמת את הגננות והילדים שהקדימו להגיע, לקרוא קריאות שמחה, להקל על המעבר, על הפרידה המתקרבת. הגננות ליד הדלת לא שיתפו פעולה היום. כשפיזרנו את החפצים למקומותיהם, תולים את המעיל והמטריה, ניגשה אליי אחת הגננות, בעיניים בורקות. הגננת האהובה, זו שכמעט תמיד קיבלה את פנינו בבוקר נפטרה אתמול. זהו, יום אחד היא תבקש לראות אותה, וכבר אי אפשר יהיה לגלגל חיקוי מלחם, או לגזור דימוי מנייר, לכל היותר להסתכל על תמונות שנשארו.

כשחזרתי למכונית מרב מיכאלי דיברה על מזג האוויר וניגנה שוב את Dust in the Wind.

2 תגובות ל“פלאפל, ירח, אובך, מוות – פוסט אישי”

  1. חפש את הסיפור של ג'יימס תרבר, "הנסיכה והירח" – יזכיר לך משהו.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. תודה, אחפש.

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting