את זה!

בוקר אחד, כשהקצת מתוך חלומות טרופים, ראית את עצמך והנה יש לך את זה!

למכירה זה!, מעולם לא מומש.

פרסמת בלוח של המקומון, ולמרות זאת:

כשהתעוררת, הזה! עדיין היה שם.

מבולבל וחסר-בטחון ניסית להמשיך בדרכך, למתוח את החיים, כאילו כלום.

האיש האחרון עם זה! ישב לבדו בחדר, לפתע נשמעה דפיקה בדלת.

כל מי שיש לו את זה!

עזרה בדרך!

הסתכלת עליה בגינה, מטפסת על סולם אינסופי, כזה שאמור להימצא הרחק מעבר לגבולות יכולתה. אבל היא צלחה אותו באין מפריע, קראה אליך בצהלה מראשו.

“אבא! אני למעלה!”, היא צעקה בהצהרה.

“יופי…”, מלמלת, מתיק מבט לרגע מהפיד המתרענן על מסך הטלפון, “מה את רוצה עכשיו?”, שאלת, בלי לדעת מה אתה מקווה לשמוע.

“את זה!” היא קראה בשמחה נחרצת, מצביעה לכיוון ערטילאי.

“יש לך את זה!”, השבת בלאות וחזרת אל המסך.

דממה דקה ל“את זה!”

עדיין אין תגובות

השארת תגובה

Subscribe without commenting