פטריארכיה, היא בכל מקום
6 ביונ, 2015
בתום שלושה ימים וחצי של עבודה מאומצת בחור נידח שהוא פרבר של עיר רדומה אנחנו מוצאים את עצמנו בלב לבה של ניו יורק.
יוצאים מהמלון ומתחילים לטייל, הטלפון גוסס אחרי שימוש אינטנסיבי ב-GPS. בטיימס סקוור הוא מודיע סופית על מותו הזמני, עד שאחזור לחדר המלון המפנק לכאורה.
הוא חוסך לי התלבטות אם ראוי לצלם את הצעירות העירומות שרק איפור גוף בצבעי הדגל האמריקאי לגופן, שצועקות ססמאות פרסומת לאיזו פיצריה שיושבת על הכיכר. הוא חוסך לי את ההתלבטות אם לצלם את מתחרותיהן/אחיותיהן לצרה שצועקות ססמאות פרסומת למקום אחר כשהן בבגד גוף חושפני באותם צבעים בדיוק. הוא חוסך לי את ההתלבטות אם לצלם את הגברים שממלאים שם תפקיד דומה אבל לבושים מכף רגל עד ראש בתחפושות של דמויות קולנועיות.
אנחנו נרתעים מההמולה, מזדחלים חזרה למלון, עוצרים לבירה בדרך.
בכניסה למלון אני מצטער על מותו הזמני של הטלפון, זה שמונע ממני לצלם צעירות נרגשות שיוצאות מלימוזינות אינסופיות ומדגמנות אחת לעדשת הטלפון של האחרת זוהר הוליוודי כוזב בשמלת ערב חושפנית במידה ובנעלי עקב בלתי אפשריות, לפעמים מתרפקות על בני הזוג הלבושים
בפרשנות צעירה ומגניבה לכאורה של הטוקסידו הקלאסי.
אבל אין ברירה, אתם מבינים, אז אני עולה לחדר ושוכח הכל, מתקשר הביתה לבדוק איך האישה והילדות מסתדרות בבית בינתיים.
