עתידים גנוזים

ראיתם את המאזדה 6 החדשה? את הקורולה? את המונדאו?

שמתם לב לשינוי הגורף בצורת הפנסים, להבלטה הקלה שלהם?

כמו קליפים של מוזיקה אלקטרונית, כמו תיאורי עולם של ספרי סייברפאנק, כמו מדי צוות של ספינות חלל בסרטי מדע בדיוני, גם עיצוב של מכוניות מתקיים בעולם של ציר זמן אלטרנטיבי, חמקמק ומתפצל. תמיד מנסה לנחש עתיד, ותמיד מחמיץ אותו.

העיפו מבט קצר במכוניות סביבכם, כמעט תמיד הן נמצאות באחד משני מצבים. הדגמים החדשים תמיד משכנעים בחזות העתידנית שלהם, נראים כאילו הקדימו את זמנם בכמה שנים, רומזים באווירודינמיות מצועצעת לימים של כלי רכב אישיים מעופפים, הפנסים משלים את הצופה לחשוב על חללית אישית או על מערכת בינה מלאכותית ששולטת בפעולת הנסיעה. הדגמים הישנים יותר, בני שנתיים או שלוש, הם כבר זכר לעתיד שלא יתממש. באחת, עם יציאת הדגמים החדשים הם הופכים לרטרו נוסטלגי. לעולם יימצא עיצוב המכוניות באחד משני המצבים האלה, אף פעם לא בן זמנו.

8 תגובות ל“עתידים גנוזים”

  1. נדמה לי שזה יחודה של החיפושית (אפילו בגילגולה החדש-יאפי-נוצץ) – היא מביסה את שני המצבים האלו בכל שהיא אפילו לא מנסה להראות עתידנית אלא כל כולה אומרת "אני רטרו מודע ומגניב".
    יש עוד כמה מכוניות כאלה אם כי נפוצות פחות. ציפור הרעם (thunder bird) של פורד, למשל.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. אני חושבת שסובארו אימפרזה מעפנה כמו שלי היא הדוגמא המושלמת לרכב שהוא לא עתידני ולא מיושן. הוא פשוט פונקציונלי ותולולולו.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. [אם רק הייתי זוכר את הציטוט הנכון של וויליאם גיבסון על מכוניות מעופפות משנות החמישים ותחנות דלק עם תותחי קרני מוות]

    אני חושב שהמכונית העתידנית\לא ממומשת הראשונה (אם לא סופרים את הדלוריאן) הייתה הסיטרואן BX – בשנות השמונים היא באמת נראתה כמו חללית אישית, כולה חלונות וזוויות חדות, היום היא מזכירה יותר מהכל שעון מחשב של קסיו מאותה תקופה.

    (אה, והייתה גם הטויוטה פרוויה שהפכה ממיני אנטרפרייז לאוטו של ג'ונו)

    [להגיב לתגובה זו]

  4. אורן: אני מאמין שהגלגול החדש של החיפושית הוא למעשה (בין השאר) משחק משעשע בדיוק על הפער הזה. יש בעיצוב שלה משהו שגורם לה להיראות כמו משהו שלקוח מרימייק של טים ברטון לאיזה זבלון מדע בדיוני משנות הששים.
    אדר: לא יודע אם את צודקת, אני חושב שה-B3 (אימפרזה שתייםאפס אם תרצי) בפרוש לוקח חלק במשחק המתואר, ושמה שאת מתארת היום כפונקציונליות נטו התיימר להיראות עתידני לפני כמה שנים והיום יש לו חזות מסורבלת וגמלונית שגורמת לו להיראות מיושן בהרבה מגילו האמיתי.
    ק-ה: זה הכי קרוב שמצאתי בחיפוש קצר
    while there's a convention in science fiction that one is writing about the future no one can really write about the future and I think that science fiction novels, by and large, reflect the decade that they were created in. You know the fifties SF, you look at it and it's the fifties.
    בכל מקרה, אני חושב שהמכונית הראשונה שגרמה לי להבחין בעניין הזה היתה הרנו-פוואגו.

    [להגיב לתגובה זו]

  5. הו, רנו פוואגו.

    (היא, אופל מנטה ואלפא רומאו ספרינט היו המכוניות שהכי רציתי בימים הרחוקים בהם חשבתי שלנהוג יהיה כיף)

    הציטוט שניסיתי להיזכר בו הוא מתוך סיפור קצר (ומצויין) של גיבסון על צלם שמקבל משימה לצלם כל מיני חתיכות עתיד שלא יתממש:
    Sometimes they'd run old eroded newsreels as filler on the local station. You'd sit there with a peanut butter sandwich and a glass of milk, and a static-ridden Hollywood baritone would tell you that there was A Flying Car in Your Future. And three Detroit engineers would putter around with this big old Nash with wings, and you'd see it rumbling furiously down some deserted Michigan runway. You never actually saw it take off, but it flew away to Dialta Downes's never-never land, true home of a generation of completely uninhibited technophiles. She was talking about those odds and ends of "futuristic" Thirties and Forties architecture you pass daily in American cities without noticing; the movie marquees ribbed to radiate some mysterious energy, the dime stores faced with fluted aluminum, the chrome-tube chairs gathering dust in the lobbies of transient hotels. She saw these things as segments of a dreamworld, abandoned in the uncaring present; she wanted me to photograph them for her.

    יש פה את כולו:
    http://www.lib.ru/GIBSON/r_contin.txt

    [להגיב לתגובה זו]

  6. איזה יופי של קטע. אולי זה היופי בעתיד: אין שום אפשרות לתעד אותו.

    [להגיב לתגובה זו]

  7. דלוריאן!

    [להגיב לתגובה זו]

  8. אוי. כבר אמרו את זה.

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting