זרות

(אמור להיות שורוק בו"ו של הכותרת אבל אין לי מושג איך להכניס אותו לשם)

שלוש שעות ישבתי מולו אתמול. צעיר בן 23 בתחילת הדוקטורט שלו מהפיליפינים. חלקנו ארוחה חגיגית של ארבע מנות, דיברנו הרבה. קצת על כסף (הוא מרוויח 500 דולר בחודש, לא רע בשביל הפיליפינים, ארוחה במקדונלד'ס עולה שם שלושה דולרים), קצת על מדע (נושא התזה שלו משיק בלא מעט נקודות למחקרים ישנים של המנחה שלי), קצת על דת (רשמית הוא קתולי, אבל לא ממש), קצת על אוכל (הוא מאוד מאוכזב מארוחת הבוקר במלון שלנו), קצת על עניינים אישיים (הוא גר עם ההורים, לפני חודש נפרד מהחברה שלו אחרי שלוש שנים).

אחרי שלוש שעות סגרו את מועדון האוניברסיטה, חזרנו ביחד למלון.

בבוקר הוא הגיע לארוחת בוקר בבגדים אחרים. לא זיהיתי אותו.

6 תגובות ל“זרות”

  1. זרוּת
    ללחוץ על קאפס, ואז שיפט ופלוס (שבמקלדת הראשית, לא במקלדת המספרים).
    עדיף להימנע מזה בכותרות – אתה אף פעם לא יודע איך אמצעים שונים יציגו אותן.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. הו, תוֹדה רבּה.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. מאת אלעד-וו:

    אל תרגיש רע, קורה. מאד קשה לסהות אנשים מתרבויות אחרות, וסטח מגזעים אחרים (לא יודעים מה לחפש). זה בטח לא עושה אותך גס רוח או רע, רק קצת עוואר. :)

    [להגיב לתגובה זו]

  4. אלעד: כן, אני משער שלו היה מדובר בסטודנט אירופאי היה לי יותר קל לזהות אותו בבוקר שלמחרת.

    [להגיב לתגובה זו]

  5. אני גרוע בלזכור פרצופים. אני תמיד עושה את הטעות, כשאני נמצא עם אנשים חדשים, לציין לעצמי פרטים כדי לזכור אותם, אבל כאלו שהם לחלוטין לא שימושיים, כמו צבע החולצה או זה שהוא לובש ז'אקט או משהו. ואז בפעם הבאה אין לי מושג קלוש מי זה האיש הזה שאומר לי שלום ומאיפה אני אמור להכיר אותו.

    [להגיב לתגובה זו]

  6. מאת אלעד-וו:

    iod: כן, זה קורה לי כל הזמן. בישראל לא כל כך מפריע לי להגיד למישהו "סליחה, שכחתי את שמך בפעם השלישית, תזכיר לי שוב". אבל בארה"ב באמת לא נעים.

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting