מדיום, מסר, דוגמאות

בפוסט הקודם בנושא, זה שכותרתו היתה הרישא של הפוסט הנוכחי, נתתי לעצמי להיסחף (מעט?) בחזונות פנטסטיים ואוטופיים על ספרים מדומיינים ונגני מדיה עתידיים. אני עדיין מאמין שהמימוש של אלה קרוב מכדי שנרצה להודות. אני גם נוטה להאמין שחלק מהסיבות לסרוב ההודאה הזה הן אמונה שהושרשה בנו בדבר עליונותו של האמן היוצר על פני הצרכן. אני, אגב, מאמין קיצוני בעליונות הזו. אבל אני חושב שבהינתן אמצעי ביטוי חדשים ודרכים חדשות לגשת אל אותה יצירת אמנות ולצרוך אותה, ייאלצו האמן וצרכן האמנות כאחת לשנות לא מעט מהדעות הקדומות שלהם.

בכל מקרה, ולו כדי להישמע מעט פחות אשר-עידני, ישבתי וחשבתי על כמה דוגמאות שמימושן אינו מצריך קפיצת דרך טכנולוגית אל תוך ימי הווב 15.15426…

כמו שכתבתי באחת התגובות בפוסט הקודם, אני לא חושב שאנחנו עומדים בפני הסרה של כל האילוצים הקיימים על יצירת אמנות, אבל אני בהחלט מאמין שאחד האילוצים המרכזיים האלה עומד לחלוף מן העולם. אנ מתכוון לאילוץ של צריכה לינארית של יצירת האמנות. קריאה של ספר או האזנה לקטע מוזיקלי בצורתם המוגמרת מההתחלה לסוף תאבד את הרלוונטיות שלה בשנים הקרובות. המחסומים העומדים בפני חלק מאופני הצריכה החדשים הם פסיכולוגיים לא פחות משהם טכנולוגיים, גם מצד היוצרים החוששים מאובדן השליטה המוחלטת שלהם ביצירה, גם מצד המשווקים החוששים מאובדן השליטה בערוצי הצריכה, וגם, אולי לא פחות, מצד הצרכנים שחוששים מיצירות מאתגרות יותר.

דוגמא 1: ה-iCover

בתגובות לפוסט הקודם העליתי את הרעיון של נגן מוזיקה חדש, כזה שיוכל לשנות את הקבצים השמורים בתוכו במקום לנגן אותם במתכונתם המקורית והקשיחה. הדוגמא שבחרתי ושאני מבקש לחזור עליה כאן היא רק אפשרות אחת, וכזו שיכולות העיבוד של ימינו מציבות אותה, להערכתי, בהישג יד, אם לא מחר אז בטווח של שנים אחדות.

תארו לעצמכם נגן ששומר בתוכו שני סוגים של קבצים, הסוג הראשון הוא קבצים מוזיקליים בכל פורמט מוכר שתרצו, כמו האייפוד שלכם. הסוג השני, וכאן מגיע החידוש, הוא קבצים שכוללים את מה שיכונה כאן פרופיל מוזיקלי של מבצעים – ניתוח ספקטרלי של מיתרי הקול של הזמר המבצע, כמו גם של כלי הנגינה וסגנון הנגינה של הלהקה המלווה אותו.

עכשיו תוכלו לגשת לקובץ קיים ולנגן אותו במתכונתו הקיימת אבל תוכלו גם לזווג שיר קיים למבצעים חדשים, הנגן ינתח את השיר הקיים, יפשיט אותו מהמאפיינים הייחודיים של הלהקה המקורית ויחליף אותם במאפיינים של הלהקה החדשה שבחרתם. באמצעות שתי בחירות טריוויאליות על גבי הממשק הידידותי של הנגן תוכלו לקבל את גירסת הכיסוי החלומית שתמיד רציתם לשמוע.

כן, סביר להניח שהנסיונות הראשונים יישמעו מעט עלובים, אבל לא לאורך זמן.

כיוון שההבנה שלי במוזיקה, כמו גם בטכנולוגיות הקיימות היא מצומצמת אעבור מעכשיו לדוגמאות טקסטואליות שאינן מניחות טכנולוגיה מתקדמת יותר מזו הקיימת היום, בין אם על-ידי שימוש ישיר ב-HTML ובין אם על-ידי שימוש בכלים קיימים כמו מערכות ניהול בלוגים.

דוגמא 2: סיפור-עץ

כל מי שלמד מדעי המחשב מכיר את קסמו של העץ כמבנה נתונים, במיוחד בשל הקלות שבה אפשר לסרוק אותו, והואופנים השונים שבהם אפשר לבצע סריקה כזו. עכשיו נסו לדמיין סיפור שנכתב במבנה של עץ.

עמוד הפתיחה של הסיפור יכול לכלול תקציר כמעט ערום ונטול פרטים של העלילה כולה, רק שכל משפט בתקציר הזה מהווה קישור לעמוד נוסף שהוא הרחבה של אותו משפט, יציקה של פרטים נוספים לתוך הסיפור. גם העמוד הזה יורכב מקישורים להרחבות של הסיפור, וכך עוד ועוד רמות של מורכבות הולכת ועולה.

שימו לב, אין כאן אינטראקטיביות במובן הפשוט של המילה, הטקסט נותר ללא שינוי, אבל המחבר מניח בידי הקורא את האפשרות לבחור את אופן הקריאה ואת הסדר בו הוא רוצה להיחשף לפרטי העלילה. כקורא אני יכול לבחור לקרוא את התקציר מתחילתו ועד סופו, ואז לעבור ולקרוא את הגירסא המורחבת יותר, וכן הלאה עוד ועוד רמות אל תוך העץ. אבל אני יכול גם לבחור ולהעמיק לפני שמחשפתי למהלך העלילה הכללי, אני יכול להחליט שבחלקים מסויימים אסתפק בתקציר הראשוני ובאחרים אבחר לנבור. המחבר צריך להביא בחשבון את כל אופני הקריאה האלה, הוא יכול לחשוף במעמקי העץ פרטים שיאירו באור שונה את המשך העלילה, או דווקא את העבר, ואני כקורא איחשף אליהם בזמן שבו בחרתי, אם בכלל, להעמיק באותו כיוון.

דוגמא 3: הערות שוליים להערות שוליים להערות שוליים…

The Mezzanine של ניקולסון בייקר הוא ספרון קטן ודי מופלא שמעולם לא הצלחתי לגמור, אבל הוא מתאר יום שגרתי למדי בחייו של עובד במשרד סתמי. גדולתו של הספר הוא במקום הנרחב שהוא מעניק להערות שוליים דרכן בוחר ניקולסון לדון בכל מיני אספקטים של השגרה הזו. בחלק מהעמודים תופסות הערות השוליים שטח המתחרה בזה של העלילה עצמה. אבל מטבע הדברים, גודל הדף ואפשרויות הקריאה עוצרות את מלוא הפוטנציאל שגלום בהערות שוליים שכאלה. המחסומים הטכנולוגיים כבר הוסרו מזמן, הגיע הזמן לנסות את הכיוון הזה פעם נוספת.

דוגמא 4: סיפור-רשת

אם סיפור-עץ הוא חזרה למידע המנוהל בתבנית היררכית ומסודרת של עץ, הרי שכדאי לזכור שבימינו המידע מפוזר בפורמט הכאוטי בהרבה של הרשת. לקישורים כבר אין היררכיה מובנית, וכך אפשר לזנק באופן אסוציאטיבי מנקודה אחת לשניה.

בדיוק כשם שאפשר להשליך את מבנה העץ על כתיבה של סיפור, כך אפשר לעשות גם לסבך הקישורים של הרשת. עדיין מדובר בטקסט קיים שנכתב במלואו על ידי מחבר יחיד, ועדיין יש מספר מוגבל של אפשרויות לקרוא בו, על בסיס הקישורים ששתל המחבר בטקסט, אבל בידי הקורא נתון כעת החופש לבחור מתי הוא מעדיף להנתק מהדר הכרונולוגי ולתת לקישורים להעביר אותו לסיפור צדדי של דמות אחרת, או לחילופין לדלג קדימה בזמן. מחבר טוב יידע להביא בחשבון את דרכי הקריאה השונות האלה.

דוגמא 5: הבלוגונובלה

את הרעיון הזה העליתי בזמנו בפני מישהו כאפשרות ממשית לתרגיל שננסה לערוך. כיוון שכולנו עסוקים מאוד לא קרם הרעיון אור וסיבים, אבל אולי עוד נתפנה אליו פעם, אולי מישהו אחר יערוך אותו, אולי מישהו עורך אותו ממש עכשיו בלי ידיעתי.

אני מצטט כאן את האימייל המקורי:

אז ככה, יש לי לאחרונה כל מיני רעיונות שונים ומשונים שאני הופך בהם במקום להתרכז בדברים אחרים שאני אמור לגמור כבר. אחד מהם, כך נראה לי, יכול לעניין אותך.
קרא לזה משחקי תפקידים שתייםאפס, או שתקרא לזה בלוגונובלה (אולי טלנובלוגיה) ואולי תחשוב על זה כעל ניסוי בנרטולוגיה אולי אפילו יצירה של ז’אנר ספרותי חדש (בטח אני מגזים ומישהו כבר עשה משהו כזה, אם כן אתה גם ככל הנראה האיש שיש הכי הרבה סיכוי שיידע על זה, אז אשמח לשמוע).
המצרכים:
א. אחד או יותר בי-אמים(בלוג-מסטרים) שתפקידם להתוות את העלילה המרכזית ואת מבנה העולם.
ב. מספר גמיש (ולא גדול מידי),  של בלוגרים שכבר הוכיחו יכולת לכתוב בלוג אישי רהוט ומעניין.
ג. אותו מספר של בלוגים שייפתחו על-ידי אותם בלוגרים מסעיף ב’ (רצוי בפלטפורמה שונה מזו שבה הם פעילים כיום).
ד. מטא-בלוג שינוהל על-ידי קבוצת ה-בי-אמים מסעיף א’ בחשאי.
עמוד האודות של כל בלוג ייכתב על-ידי הבי-אמים וישמש תחליף לדף-הדמות של משחקי תפקידים
אחת לשבוע (סתם כי זה נראה לי הגיוני בשלב ראשון) יקבלו הבלוגרים האישיים תיאור כללי למדי של אירועים מהשבוע החולף עם לוחות זמנים לפרסום פוסטים אודותיהם.
לוחות הזמנים יאפשרו לבי-אמים לשמור על רציפות עלילתית ולתקן סתירות אפשריות בין הבלוגים השונים במידה ואלה תהיינה בלתי סבירות.
בשלב ראשון אף דמות לא תכיר את הבלוגים של הדמויות האחרות, יחד עם זאת, קיימת כמובן האפשרות שהן תיחשפנה אליהם במקרה, גם אם זה לא יקרה מעצמו יש לשלב בעלילה תפניות שיגרמו לדמויות לגלות את הבלוגים של הדמויות האחרות. התקווה היא שקוראי בלוג אחד ייחשפו כך בזמן שהבי-אמים מוצאים אותו מתאים לבלוג אחר שמתאר את אותם אירועים מנקודת מבט שונה. מאותו רגע ישתנה כמובן גם אופי הכתיבה בבלוג לכזה שינהל דיאלוג עם הבלוגים האחרים שכבר התגלו לדמות.
הרעיון הראשוני והדי מעורפל שלי היה לסיפור נדוש למדי של אהבה נכזבת – שתי דמויות חוזרות ממסיבה משעממת של מקום העבודה, שתיהן ניהלו שיחה קולחת ומפתיעה לטובה, למרות שלא הכירו אחת את השנייה קודם (מחלקות שונות, דרגות שונות, משהו) והרגישו צורך לספר למישהו על זה. וכך, בשעת לילה מאוחרת, בבתים שונים כל אחת מהן פותחת בלוג אישי בתיאור המסיבה. לאט לאט אפשר לזרוק לתוך הסיפור עוד דמויות ולסבך את העלילה.
בניגוד לספרים שנכתבו פרק-פרק בבלוג, הפעם יש כאן ניצול שונה לחלוטין של הפורמט כדי ליצור צורה חדשה לכתיבת סיפור, כמו גם ויתור על השליטה באופן ובסדר שבו ייחשפו קוראים לסיפור המלא.

13 תגובות ל“מדיום, מסר, דוגמאות”

  1. זה היה פוסט נהדר.
    גרמת לי לחשוב – וכמעט אף פוסט שאני קוראת לא גורם לי לחשוב. לצורך העניין כמעט שום דבר לא גורם לי לחשוב בימינו.
    אז תודה.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. מעניין להפליא!

    [להגיב לתגובה זו]

  3. ~מה שהם אמרו~

    (בקטגוריית ה"שמעתי על אך טרם\אני מחכה לתרגום לעברית"
    http://en.wikipedia.org/wiki/Rayuela#Structure)

    iCover MK. II
    פירוק והרכבה של להקות קיימות – אדי הייזל מחליף את ג'ימי קאוטי ב KLF, ריי דייויס מצטרף לקראפטוורק, באד פאוול כקלידן בשרלטנס וכו'.

    חצי קשור: קראתי פעם סיפור מדע בדיוני שאני לא זוכר שום פרט עליו, ובו הגיבור עובד בחברת תקליטים עתידנית שמקליטה קטעים חדשים של נגני ג'אז מתים על פי ניתוח של סגנון הנגינה שלהם – הוא נתקל במבוי סתום רק כשהוא מתבקש ליצור קטע חדש של צ'ארלס מינגוס.

    [להגיב לתגובה זו]

  4. "אני גם נוטה להאמין שחלק מהסיבות לסרוב ההודאה הזה הן אמונה שהושרשה בנו בדבר עליונותו של האמן היוצר על פני הצרכן."

    אחת הבעיות היא גם האמונה שלנו בדבר כוחו של האדם (יוצר/צרכן) על פני כוחו של המחשב. אני אתייחס דווקא לדוגמת הסיפור העצי.
    קשה לכתוב סיפור. קשה מאוד לכתוב סיפור טוב – מרתק, קולח וגם רב שכבתי. סופרים משקיעים בזה מאמצים רבים – מנטליים אבל גם ובעיקר זמן. לכתוב סיפור טוב לוקח ה-מ-ו-ן זמן. לפעמים שנים.
    עכשיו, אתה מציע כאן מודל חדש בו בעצם יהיו כמה וכמה עלילות מוכנות בעץ והקורא יוכל לבחור את הענף הבא בעץ הסיפורי. דמיין כמה זמן יידרש כדי לכתוב סיפור טוב ומעמיק בצורת עץ, סיפור שלא יקריב את התוכן על חשבון המדיום החדשני…
    לטעמי זה כמעט ובלתי אפשרי.

    טוב, כמעט ובלתי אפשרי אלא אם נשתמש במחשבים בעלי בינה שיסייעו לנו בכתיבת הסיפורים האלו. אבל, וכאן בא האבל הגדול שלי – א. אנחנו עדיין רחוקים מרחק שנות אור ממחשבים שכאלו, וב. אנחנו גם מנסים להאחז באמונה שהושרשה בנו בדבר מותר האדם, כלומר עליונות היוצר האנושי על המחשב.

    ונסיים באסוציאציה מיידית – גן השבילים המתפצלים, או משהו קצת יותר פופי – דלתות מסתובבות.

    (יש לי עוד הרבה מה להגיד אבל גם כך זה כבר ארוך מדי אז בהזדמנות).

    [להגיב לתגובה זו]

  5. וואו. רעיון הבלוגנובלה פשוט מרתק. כתרגיל יצירתי אישי, וכמשחק במציאות חלופית מהסוג המגניב.

    אהבתי. אם אי אתם אי פעם מרימים כזה פרויקט, שלח לי מייל. אני רוצה! :)

    [להגיב לתגובה זו]

  6. אני חייב להודות שהאסוציאציה הראשונה שלי היה הספרים שהיו כשהיינו ילדים, בסגנון 'אם אתה רוצה לפנות ימינה, עבור לעמוד 16. אם אתה רוצה להרוג את הטרול, עבור לעמוד 25'. לא בדיוק סוגת עלית.

    [להגיב לתגובה זו]

  7. אדר, אורי, ק.ה.: תודה. אגב אני משוכנע שיש עוד כמה נסיונות מעניינים ושאפתניים שנכתבו כספרים מנייר (מילון הכוזרים קופץ לראש מייד), אבל הם היו בעיקר תרגילים ספרותיים. אני בהחלט מאמין שיש כאן פוטנציאל ליותר מזה.
    אורן ודרומי: ממש לא לזה התכוונתי בסיפור-עץ. בהצעה שלי הסיפור הוא קשיח אבל סדר ההתוודעות של הקורא לפרטי העלילה נקבע לפי הסדר והעומק שהוא בוחר לסרוק בהם את העץ. אני חושב על זה קצת כמו הרחבה של פורמט שהיה מקובל פעם, זה שבו בכל ראש פרק הופיע משפט כמו "ובו יסופר איך גיבורנו הנועז עוזב את ביתו", כך שאפשר היה לקרוא תיאור כללי של העלילה רק מעיון בשורות האלה ורק אז להיכנס אל תוך הפרקים. רק שבפורמט החדש תהיינה עוד כמה רמות ביניים והסיפור יוכל להיטען במשמעויות חדשות בהתאם לסדר הקריאה.
    שרון: רשמתי לפניי, חכי, זה עוד יגיע. לא שברור לי איך תצליחי להתמודד עם עוד דמות פיקטיבית שלך אחרי ואנדראוחתוכ וזרש, אבל זו כבר בעיה שלך.

    [להגיב לתגובה זו]

  8. שני הרעינות מעניינים, למרות שהרעיון הראשון מזכיר לי Skill Tree סיפורי (קראת סיפור אחד, חשפת אופציה ל"המשך כרונולוגי", "הדמות החדשה", "מיקוד במקרה ספציפי" ואם יש לך סקיל של "חמש שנים אחר כך" אז יש לך אפשרות ל"מבט לאחור על מה שקרה"). או לחלופין, זה כמו לקרוא את העולם של מארוול דרך תגיות (מתחילים באקס-מן, ולפי קרוסאוברים אפשר לדלג לקריאה על דמויות אחרות).
    הרעיון השני, הבלוגנובלה, נשמע קצת יותר מעניין, והייתי מעוניין לראות אותו יוצא לפועל

    [להגיב לתגובה זו]

  9. שחר, אתה שוכח שאני גם הבלונדינית הסודית, אלמה, וכבר שנים רבות שאני כותבת תחת שם העט וולווט.

    והאמת היא שאני בכלל גבר!

    [להגיב לתגובה זו]

  10. בני: אני נוטה להסכים איתך שאת העולמות של מארוול ושל DC אף אחד לא יכול לקרוא בצורה לינארית, ולכן אנשים אכן נחשפים אליהם כל אחד בסדר שונה ובהתאם גם נוצר אצל כל קורא סיפור-אב אחר בהתאם לקריאה האישית שלו. אני מאמין שאופן הקריאה הזה, אם מביאים אותו בחשבון מראש, יכול ליצור גם אופן כתיבה שונה.
    בכל מקרה, ההצעות שלי הן רק כמה רעיונות ראשוניים שקפצו לי לראש כדי להמחיש את העובדה שמבחינה טכנולוגית קיימות אפשרויות אמיתיות להתנתק מצורת הסיפור הלינארית הישנה, ודאי שהם לא רעיונות מוגמרים, וודאי שיש גם רעיונות אחרים מוצלחים יותר שלא חשבתי עליהם.
    שרון: עכשיו כשאתה מזכיר את זה, אני מאוד אוהב את מה שאתה עושה ב"זה?" ואת הבלוג שלך כצפניה.

    [להגיב לתגובה זו]

  11. טכנולוגית "ווב שתיימפס" אחרת שהשתמשו בה לצורך יצירת נראטיב היא וויקי. לדוגמא:

    http://yellowrhymer.com/wiki/index.php/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99

    הפורמט, אני מניח, דומה למילון הכוזרים, אבל הערכים עצמם נוצרים בשלבים ועל ידי יותר מאדם אחד. די מגניב בסה"כ, אם כותבים אנשים מוכשרים, אבל אני יכול לראות איך זה לא כל-כך יתאים לסוגות שמבוססות יותר על סיפור.

    [להגיב לתגובה זו]

  12. […] (לקריאה נוספת על הכיוונים האפשריים שבהם יצעד הייצור התרבותי: שני פוסטים ותיקים מהבלוג האישי שלי: מדיום, מסר ומדיום, מסר, דוגמאות) […]

  13. […] סיפור בקיום שכולו פרגמנטים רגעיים של הווה מתמשך (מקבץ דוגמאות […]

השארת תגובה

Subscribe without commenting