תוכן? טינופת

מבוא

לפני כחצי שנה ישבנו בהופעה של שלום גד. בחיוך מריר משהו פתח גד את ההופעה במשפט הבא (אני מצטט מהזיכרון): "מישהי אמרה לי השבוע שמוזיקה היום זה חבילת תוכן, אז הנה חבילת התוכן שלנו, אני מקווה שתהנו."

כן, פעם היו כאן מוזיקאים, עיתונאים, עורכים, תסריטאים, היום כולם "אנשי תוכן".

ממש כמו שפעם היו כאן זמרים, שחקנים, מגישים והיום כולם "טאלנטים".

אני שונא את המהפך הלשוני הזה, אני שונא אותו ופוחד ממנו, כי משהו רע מאוד מסתתר מאחוריו.

אתנחתא קצרה וקשורה חלקית

בערוץ 3 של הוט רצה כבר כמה שבועות תכנית לייט נייט חדשה עם אפקטים ממכרים תחת השם ההולם בהחלט "טינופת". "טינופת" נראית כמו גלגול חדש ומהודק יותר של תכניות הלייט נייט המגומגמות של ערוץ 2 בסוף שנות התשעים. מצד אחד היה אז רצון ליצור ג'יי לנו או דייויד לטרמן ישראליים, מצד שני היחידים שהיו מעודכנים מספיק כדי להתגייס למשימה ויחד עם זאת גם זוטרים מספיק כדי שיסכימו להידחק לשעות מאוחרות היו צעירים שגדלו על גלי צה"ל של "מה יש?" ורצו לעשות מהפכה. אז קיבלנו תכניות מבולבלות שזיגזגו על הגבול שבין תכנית אירוח משוחררת וקלילה לבין שיחת סלון בדירת שותפים תל אביבית על סקס ועל סמים. מתישהו נקטעה שרשרת הניסויים הזאת.

"טינופת" חוזר לימים ההם, בלי התרוץ הקלוש של תכנית אירוח. ממש כך, בלי שום נושא מקשר או מרואיינים, אנחנו נכנסים לשיחת סלון כזו. ומי בסלון? טוב, כיוון ש"טינופת" היא במוצהר ניסיון לייצר תכנית אנטי-טלוויזיונית גם הפאנל שמנהל את השיחה הוא מהפכני משהו. כן, במקום להושיב "טאלנטים" נוצצים ויפים הוחלט לתת את הבמה לאנשים שמאחורי הקלעים על פי רוב, יש שם תסריטאים, עיתונאים, מוזיקאים, מפיקים ומעצבים, נו, כן, הבנתם "אנשי תוכן".

חזרה לעיקר

אין כמו טינופת להמחיש את המצב העגום של התרבות הישראלית, ולא בגלל שהשיחה שם נחותה, בגלל העיסוק בטריוויאלי או בגלל הומור שחוצה כל מיני קווים, את כל אלה אני דווקא מקבל בברכה. מה שעגום בטינופת, מה שעגום כל כך בכרטיסי הביקור של אנשים רציניים וטובים שמתנאים בתואר כמו "XXXX, שרותי תוכן" הוא החשיפה הגאה של מנגנונים ציניים שעומדים בבסיסה של תעשיית התרבות שלנו.

מאחורי תארים כמו "טאלנט", "פרזנטור" או "איש תוכן" מסתתרת ההנחה, שתרבות, גם תרבות, היא עוד מוצר, אולי המוצר החשוב ביותר שקיים היום. ההנחה הזו מיתרגמת מהר מאוד להבנה שאין משמעות (הילה) ליצירה התרבותית, ושכל מי שפועל בתחום הזה ממלא פונקציה ברורה ומוכתבת מראש. לכן עצם היותו של מישהו "טאלנט" הוא מה שמכשיר אותו לדלג בין מסע פרסום של בנק, הגשת שעשועון טלוויזיוני או הנחיה של משדר חדשות מרכזי, לכן גם לא ממש חשוב מי יוצר או אפילו מה הוא יוצר, כל עוד היצירה הזו יכולה לשמש כ"תוכן", כזה שימלא זמן שידור, שיאפשר לאגד אותו לתוך "חבילות תוכן", למקם בתוכו הפסקות פרסומות, למכור באמצעותו מנויים או מכשירי דור 3.

העובדה שאנשים טובים, גם כאלה שמקלדתם מפיקה טקסטים ביקורתיים נוקבים בוחרים להציג את עצמם כ"אנשי תוכן" היא, לטעמי, סימן לכניעה ללא תנאי, של מה שפעם כונה תרבות והיום הוא בסך הכל תוכן.

46 תגובות ל“תוכן? טינופת”

  1. כאשת תוכן מזה 15 שנה, אני נאלצת למחות מעט על ההכללות שלך. יש עוד כמה מאיתנו שחושבים שתרבות, ערכים ועברית (סתם כדוגמא) הם דברים חשובים.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. רויטל: האם לפני 15 שנה הגדרת את עצמך כ"אשת תוכן"? או שאז חשבת שהגדרת התפקיד שלך אמורה להיות מעט יותר מפורטת ולהגיד משהו קצת יותר קונקרטי על מה בדיוק את עושה? הבעיה שלי היא עם המחיקה של הגבולות בין סוגים שונים של יצירת תוכן והכללתם בתואר אחד שמודיע שלא ממש חשוב מה התוכן המיוצר כל עוד הוא ממלא את תפקידו.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. שחר: לפני 15 שנה ראיתי את השם שלי בדפוס לראשונה, במגזין "ים". אפשר להגיד שהייתי כתבת ועורכת, לצורך הדיון. מאז למדתי המון דברים וצברתי ניסיון בהרבה תחומים. אני כותבת, עורכת, מתרגמת, מדריכה אנשים במחשבים ובאינטרנט, בונה אתרי אינטרנט ומנהלת בלוגים שלי ושל אחרים. אני גם מצלמת. ועושה את כל זה גם להנאתי וגם לפרנסתי.

    איך היית מגדיר את המקצוע שלי? וזו לא שאלה צינית, אלא ממש שאלה כזו. עם סימן שאלה בסוף.

    [להגיב לתגובה זו]

  4. רויטל: אני חושב שהגדרת את המקצוע שלך היטב בפחות משתי שורות קצרות, שגם אותן עוד אפשר להדק מעט לצורך הדפסה על כרטיס ביקור. אני בהחלט מבין את הצורך בתיוג קצר יותר, אבל לתחושתי האישית ההכרזה על עצמך כ"אשת תוכן" במקום להתמקד בשאלה מה את עושה מתמקד בשאלה החשובה לא פחות כמובן, איזו פונקציה את תמלאי עבור המעסיקים הפוטנציאליים שלך. איכשהו, ואולי מסיבות אנכרוניסטיות ומיותרות, התפישה הזו חורה לי כשמדובר בעיסוקים יצירתיים.

    [להגיב לתגובה זו]

  5. הפוסט יפה, אבל עם כל החלחלה מ"תוכן", המכה האמיתית היא כמובן ב"עולמות תוכן".

    [להגיב לתגובה זו]

  6. שחר: אני מייצרת תוכן וגם עורכת אותו. אני מייעצת לאנשים שרוצים לייצר תוכן ולא יודעים איך. תוכן הוא לא מילת גנאי, הוא מתאר בתמציתיות שלל דברים ופעולות שניתן לעשות עם טקסטים, תמונות, סרטוני וידיאו, לינקים ועוד. אני מסכימה איתך שיש תעשייה וברנז'ה שיוצרים למילה הזו תדמית שלילית ו"נטולת תוכן" (חה חה), אבל ההכללה צורמת לי, שכן יש כאן גם לא מעט אנשים שעוסקים ב"תוכן", מבינים מה הם עושים, ועושים באמת ולא רק מדברים. אחד מהם אפילו הגיב כאן.

    וכן, מה לעשות, בכרטיס ביקור צריך להכניס הכל ב-3-4 מילים. ניהול תוכן הוא אולי מושג כוללני, ולא מתאר יפה את כל מה שאני עושה, אבל הוא הכי יעיל שמצאתי בינתיים. והוא בהחלט דורש ביאורים והרחבה. מה לעשות. "עורך" – כולם מבינים. "כותב" – כולם מבינים. "מדריך" – כולם מבינים. אבל מה לעשות ואני נוגעת בכל התחומים האלה ועוד?

    [להגיב לתגובה זו]

  7. רויטל וגדי: אני חושב שהתגובות שלכם הצליחו לחדד עבורי מעט את הבעייתיות. אני כצרכן תרבות לא מעוניין ב"תוכן", אני מעוניין בחדשות או במוזיקה או בביקורת ספרות. מצד שני ברור לי שיש אנשים שמעוניינים בתוכן שימלא עבורם איזושהי פונקציה.
    מכעיסה אותי ההבאה של המנגנון הזה לקדמת הבמה. אני יכול להבין למה בתעשיית הטלוויזיה צמח מושג הטאלנט והפך לשימושי מאוד, אבל אני זוכר את התסכול שלי כאשר הוא הפך שגור בפי כל. המהפך ההוא, כמו זה שאנחנו חווים היום עם מושג התוכן הופך את צריכת התרבות שלנו לצינית מאוד.
    אני יכול לקבל את העובדה שבדיונים פנימיים של הוט ידברו על "חבילות תוכן" ושבנענע10 יהזו על "עולמות תוכן", אבל כשאותם מונחים משמשים גם כדי לפנות לקהל הרחב אני מוצא בזה טעם לפגם, כאילו אני כצרכן כבר מאמץ את תפישת העולם של ספקי התרבות שלי, על כל הציניות המובנית לתוכה.

    [להגיב לתגובה זו]

  8. שחר: הציניות היא בעיני המתבונן, לעניות דעתי. וכאמור, העובדה שיש המשתמשים במונחים מפוצצים ובמילים חסרות משמעות, אינה מעידה על כל העוסקים בתחום או על התחום בכלל.

    [להגיב לתגובה זו]

  9. רויטל: אנסה לחדד. כשמדור התרבות של ynet כותב על שלל הטאלנטים שנכחו באירוע כזה או אחר הוא כופה עליי שותפות לשיח מקצועי ברנז'אי פנימי שבו יש משמעות למילה הזו, הוא גם מוביל אותי להתמצאות בנבכי המציאות הזו שלא מעניינת אותי כהוא זה, והוא בעיקר מכשיר את הקרקע למציאות שבה נינט וגדי סוקניק שניהם טאלנטים לפני כל דבר אחר, וככאלה הם ניתנים (כמעט) להחלפה אחד בשנייה.
    את התהליך הזה שקרה עם האנשים הנוצצים שבחזית אני רואה עכשיו מתרחש עם האנשים היצירתיים שברקע, ואני לא אוהב את השפה השלטת כאן שכופה עליי להיות חלק מהתהליך הזה.

    [להגיב לתגובה זו]

  10. שחר: אתה יכול גם לבחור ולהרחיק את עצמך מהשפה שנראית לך מאוסה ומהשיח שמגעיל אותך. אני, למשל, מתעבת את ההתנהגות הברנז'אית באשר היא, בכל תחום. ולכן, גם אם כולם משתמשים במונח X כי הוא מאוד פופולרי, מגניב וברנז'אי, אני אמנע ממנו ככל האפשר, וכן אמנע ממגע עם האוכלוסיות שלדעתי מוציאות שם רע לתחום בו אני עוסקת.

    בגלל זה אני גם לא רואה טלוויזיה – כי אני לא יכולה לסבול את זה. זה מעצבן אותי. החיסרון: המנעותי מטלוויזיה גורמת לכך שאני לא מתמצאת בנבכי השיח, השפה והדמויות שמככבים במדיום הזה. היתרון: אני מתרחקת ממה שגורם לי אי נחת ומנתקת עצמי מה"תרבות" הפגומה הזו. ויש עוד הרבה שעושים כמוני.

    לגבי נינט וסוקניק – תגיד לי אתה מה ההבדל ביניהם, כי אני בטח לא מצליחה למצוא כזה. :mrgreen:

    [להגיב לתגובה זו]

  11. רויטל: גם אני משתדל להימנע משימוש במונחים שכאלה, וזו פחות או יותר הנקודה שלי בפוסט הנוכחי. לא רוצה להידחק למציאות שבה אני נאלץ להשתמש במונח כמו "אנשי תוכן" או "עולמות תוכן".
    נדמה לי שפעם, לא כל כך מזמן, היו הבדלים ברורים בין סוקניק לבין נינט, ואני משוכנע שחלק ניכר מטשטוש ההבדלים האלה נובע בדיוק מהרגע שבו הקהל הרחב אימץ את ההשקפה לפיה שניהם "טאלנטים". אני חושש מאוד מהרגע שבו גם הקווים שמפרידים בין עמוס עוז (לצורך הדוגמא הדמגוגית) לבין אחרון התסריטאים של "חשופים" (אם כבר דמגוגיה) יימחקו כי שניהם "אנשי תוכן".

    [להגיב לתגובה זו]

  12. שחר: אני חושבת שבחירת המסלול המקצועי של ה"טאלנטים" אותם אתה מתאר הוא זה שגרם לכך שההבדלים ביניהם נעלמו כמעט לחלוטין. מה שהם עושים ומייצרים (אם אפשר לקרוא לזה בכלל ייצור) זה מה שמעיד עליהם יותר מהכל, ובמקרה של סוקניק זו לא מחמאה בשום צורה. האם השפה וההגדרות בלבד הם אלה שטישטשו את הגבולות? לא לדעתי.

    אני חושבת שעמוס עוז הוא סופר (טוב, רע, איכותי – לא רלוונטי כרגע) ושהגדרתו ברורה. תסריטאי גם נהנה מהגדרת מקצוע ברורה. הם, לצורך הדיון, מומחים בתחומם. זה העיסוק שלהם. למומחים אין בעיה – לכולם ברור מה הם עושים ובמה הם עוסקים. אבל הפילוסופים, כמוני, שעוסקים במגוון תחומים, נזקקים לתיאורים כוללניים ולא מספקים כדי להסביר מה אנחנו עושים.

    על ההבדלים בין המומחה לפילוסוף כתבתי לפני חמש שנים (ועוד בשם בדוי!):

    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=5460&blogcode=102533

    [להגיב לתגובה זו]

  13. רויטל: אבל לפני לא כל כך הרבה שנים גם סוקניק היה מומחה. אף אחד, בטח שלא סוקניק עצמו, לא יכול היה להעלות על הדעת שמסלול הקידום שלו יעבור דרך התחנות האחרונות שראינו, ומי יודע מה מחכה בהמשך? נינט אמנם לא היתה אז, אבל אילו היתה גם היא היתה נחשבת למומחית. זה לא שהשניים הפכו לפילוסופים לפי הגדרתך, אלא שהם הוכרזו כ"טאלנטים" ומשם קצרה הדרך.
    אז כן, עמוס עוז היה דמגוגיה, כי סופרים, לעת עתה לפחות, הם מחוץ למשחק הזה. אבל הגבולות שבין עיתונאי, תסריטאי, יחצ"ן, דובר, איש שיווק ועוד כל מיני משלחי יד הולך ונמחק לנגד עינינו. אולי השפה ועליית המונח של "אנשי תוכן" הם סימפטום ולא הגורם, אני נוטה להאמין שבמקרה הזה לשפה יש גם חלק בקביעת המציאות.

    [להגיב לתגובה זו]

  14. רויטל, אני תוהה אם זה היה נראה לך סביר באותה מידה לכלול טבחים, מלצרים, פועלים בסנפרוסט, חקלאים וקופאיות בסופרמרקט תחת הכותרת "אנשי אוכל".

    [להגיב לתגובה זו]

  15. iod, התשובה היא לא. קופאית זה מקצוע ברור. כך גם חקלאי. וכך גם סופר, כמו שציינתי בתגובתי הקודמת. אבל אני חוזרת ומסבירה, שיש אנשים שמקצועם ותחומי ההתמחות שלהם אינם מוגדרים בצורה מושלמת באמצעות השפה, ולמרות שהבחירה אולי אינה אידיאלית, היא ודאי אינה מזוויעה, מזעזעת או לא קשורה.

    הדוגמא שלך כוללת אנשים המוכרים מזון, מייצרים אותו בדרכים שונות ומגישים אותו. מה היה קורה לו היית נדרש להגדיר אדם המבצע את כל הפעולות גם יחד? שמא היית מכנה אותו "אדם המתמחה במזון"? או "איש תעשיית המזון"? לשפה יש מגבלות, ואני מסכימה שהשיח מייצר מציאות (שיעור בסיסי לכל מי שלמד תקשורת), אבל בין זה ובין הכללה גורפת שטוענת בין השורות שהיוצרים בתחום התוכן הם שטחיים ולא רציניים – המרחק גדול מאוד לטעמי.

    שחר: אני חושבת שהחרדה לגורל האיכות והתרבות משותפת לשנינו. אותי מדאיגים דברים מעט שונים (כמו העובדה שילדים לא קוראים ספרים, למשל) ואתה רואה זאת מזווית שונה. אני מסכימה גם שיש יותר מדי דאווין ורוח בתחום שבו אני עוסקת, ומעט מדי עבודה , לכלוך ידיים ותוצאות בשטח. טוב שהעלית את הנושא לדיון, למרות שאנחנו לא מסכימים על כל שורה ואות. :)

    [להגיב לתגובה זו]

  16. רויטל: רק כדי להבהיר עוד נקודה אחרונה – לא היתה לי כל כוונה למתוח ביקורת על עבודתם של "אנשי תוכן" כאלה או אחרים. חלקם, כפי שאת מעידה ויודעת טוב ממני,מן הסתם, מלאי רוח ודאווין. אבל אני נטה להאמין שאנשים שעוסקים בתרבות הם גם תרבותיים יותר באופן כללי ולפיכך גם חרדים יותר לגורל התרבות.

    [להגיב לתגובה זו]

  17. מאת דודי קינג:

    אני דווקא מאוד מרוצה מכניסת המילים "תוכן" ו"טאלנט" לשיח הציבורי. ככה, הרבה יותר קל לי להבחין בין מה שהוא בטוח זבל (טאלנטים שמייצגים תוכן), ובין מה שיש לו סיכוי להיות טוב, אמיתי, עמוק ובעל משמעות. בתור אחד שגם פעיל בתחום בתקשורת, זה גם עוזר לי להבחין בין אנשים שאני חפץ בחברתם, ובין כאלו שעדיף להתרחק מהם כמו מאש (תנחשו איזה…). אני עוד זוכר את הזעזוע שפקד אותי לפני כמה שנים, בעודי בוגר טרי של לימודי קולנוע, כשעל סט צילומים מקצועי המפיקה בפועל צווחה "מהר, תביאו מים לטאלנט!", כאילו השכינה נגעה באותו שחקן, וראוי להשקות אותו לפני כל שאר אנשי הצוות העמלים.

    פעם, היה קשה לדעת את ההבדל בין תסריטאי גרוע לבין תסריטאי מוכשר, בין שחקן מזויף לבין שחקן אמיתי. כולם רצו להקרא "תסריטאים" או "שחקנים", הטובים כמו הגרועים. בימינו, הגרועים מביניהם עוזרים לנו לזהות אותם באמצעות השיח הקלוקל שלהם.

    [להגיב לתגובה זו]

  18. רויטל: העניין הוא שהמילה "תוכן" מצליחה להיות אוקסימורון של מילה אחת: מצד אחד היא מתייחסת, לכאורה, למה שמהותי וחשוב, ומצד שני עצם העובדה שמדברים על ה"תוכן" בצורה כללית כזו, ברור שמה שחשוב זה המעטפת, והתוכן שם רק כי אין ברירה וצריך משהו למלא את הכלי. אם מה שאת עובדת בו הוא "לייצר תוכן כדי למלא כל מיני כלים", אז יש לי בעיה עם העבודה שלך. האם באמת את מגדירה את עצמך כך?

    [להגיב לתגובה זו]

  19. iod, אני חושבת שברור לחלוטין איך אני מגדירה את עצמי ואת עבודתי, ויותר מכך – אפשר לראות דוגמאות ברורות ופשוטות למה שאני מייצרת – אני לא חושבת שאני צריכה להתחיל לפרט את רשימת עבודותי ויצירותי בתגובה בבלוג.

    אני מייחסת משמעות גדולה הרבה יותר ממה שאתה מייחס למילה "תוכן". אני חיה טקסטים מגיל מאוד צעיר, אבל העולם כבר לא בנוי רק על המילה הכתובה. לכן, אנחנו נעזרים במילה השנואה עליכם – "תוכן".

    כדאי לזכור שעם הזמן הדברים משתנים – ונוצרים מקצועות ומושגים חדשים. החלטת שהמינוח "תוכן" מוקצה בעיניך – אין בעיה. אתה יכול לקרוא לי עורכת, מתרגמת, כותבת, חיית אינטרנט, מולטי בלוגרית, פריקית מחשבים, בונת אתרים, אספנית מידע וכל תואר אחר שיעלה בדעתך. רק מה – אף אחד מהם בנפרד אינו מתאר את מגוון השירותים שאני נותנת או יכולה לתת ללקוחות שלי, ולכן יש להשתמש במונחים כוללניים יותר, אשר גם אם אינם נושאים חן בעיני כמה אנשים, עדיין עושים את העבודה. לא באופן מושלם, אבל עובדים.

    [להגיב לתגובה זו]

  20. אבל המושג "מנהלת/אשת תוכן" עדיין לא מסביר מה את אשכרה עושה.
    אמנם, אני מניח שראש תאגיד מדיה לא צריך לדעת כמה כתבים\ציירים\אנשי הגהה וסופרים יש לו ברשימת מקבלי המשכורת, הוא יכול לקרוא לכולם אנשי תוכן, כמו שאני יכול לקרוא לכלל עורכי הדין בארץ "משפטנים", בלי להתעסק בהבדל בין עו"ד לעריכת חוזים, עו"דים פליליים, ציבורים וכו'. אבל כשאני צורך "תוכן" אני כן מעוניין לדעת מה אני מקבל: תסריט, תמונה, כתבה, בדיחה, רכילות.

    גם המעביד הישיר, ככל הנראה מעוניין בעובדים עם התמחות מסויימת, גם אם ההתמחות היא 'איסוף מידע והצלבת מקורות מאתרים שונים' וגם אם ההתמחות היא בניהול פורום טלוויזיה בנענע. לכתוב "איש תוכן" בכרטיס ביקור לא מתאר שום דבר מאלה.

    [להגיב לתגובה זו]

  21. אני לא סתם איש תוכן כמו רויטל – אני איש רנסנס מודרני.
    טוב. לא באמת. לא רנסנס ולא תוכן.
    אני חושב שבחינה סטטיסטית של מה באמת עושים רוב אלו שמתהדרים בתואר 'איש תוכן' תוכל להבהיר האם המושג 'תוכן' הוא חלול וריק או שיש בו משהו. כמובן שאין לי שום נתונים על זה, ובתור מישהו שלא ממש בברנז'ה אין לי אפילו ניחוש מושכל. אבל יש לי ניסיון מועט עם אנשים עם כותרות מנופחות או כוללניות ואני יודע שבד"כ זו תופעת אבו-נפחא.

    [להגיב לתגובה זו]

  22. רויטל, זה בטח יהמם אותך לחלוטין, אבל אין לי מושג מי את. כלומר, כן, זכור לי שראיתי את השם שלך פה ושם בבלוגים, אבל באמת שאין לי מושג מה את עושה או על מה את אחראית. אבל יפה לך שגעון גדלות.

    [להגיב לתגובה זו]

  23. הבהרה מנהלתית: מאז ומעולם היתה לי רתיעה מפתילים ארוכים של תגובות. לא ממש ידעתי להסביר את הרתיעה הזו לעצמי. בשביל מה אני כותב אם לא בשביל לעורר דיון? ובכל זאת, כשהתחיל להסתמן פינג פונג מילולי בתגובות תמיד נטיתי לנסות ולקטוע אותו, לסכם את מוקדי ההסכמה והאי-הסכמה שבין הצדדים ולעצור שם.
    כן, היה בתוך הפוסט המקורי כאן למעלה משהו שיכול היה להתפרש כעלבון אישי למי שמגדירים עצמם כ"אנשי תוכן" גם אם לא לכך כיוונתי, וגם אם ניסיתי להיות מעודן, ואני משער שהזמנתי תגובות רגשיות.
    מעולם לא מחקתי תגובה שלא היתה ספאם מוחלט (אלא אם המגיב עצמו ביקש), ואני לא מתכוון לעשות את זה עכשיו. אבל הייתי שמח מאוד לראות את הדיון כאן ממשיך (אם ימשיך) בלי לגלוש לעיסוק בכישורים או באישיות של אי מי מהמגיבים.

    [להגיב לתגובה זו]

  24. iod, לא חשבתי שאתה מכיר אותי, אבל כשאנשים שואלים מה עשיתי, יש לי איך להראות להם. זה נורא קל. יש דברים מוחשיים באמצעותם ניתן להדגים את מה שאני מייצרת. כשרציתי לדעת מי אתה ומה אתה עושה, כי מאוד מעניין אותי לדעת מי משוחח איתי, פשוט הקלקתי על ה-URL שמעטר את הכינוי שלך כאן. למשל.

    לזה היתה הכוונה שלי. אם רצונך לראות בכך שגעון גדלות, היה ברוך. מעבר לכך, אותי מעניין הדיון עצמו ולא ענייני אישיות כאלה ואחרים.

    ובני, מה לעשות ולא ניתן להסביר ב-2 מילים מה אני אשכרה באורגינל עושה? במקרים מסוימים אני "סתם" עורכת. לפעמים אני כותבת טקסטים. לפעמים מקימה אתר. וכו'. פירטתי על כך רבות בתגובות הקודמות. העובדה שיש מילה שהאסוציאציות שלך ממנה אינן ברורות היא בעיה, אני מסכימה, אבל השפה היא דבר דינמי, חי ומתעדכן. אני מאמינה שהמושגים החדשים והמקצועות החדשים יתבססו בצורה כזו או אחרת בסופו של דבר.

    [להגיב לתגובה זו]

  25. שחר, למרות שאני שמחה לספק לך טראפיק ושמחה בבלוג, נראה לי שאכן הדיון מיצה את עצמו ברמה העקרונית.

    יאללה, איפה הפוסט הבא? :)

    [להגיב לתגובה זו]

  26. רויטל: שאלה אחרונה לסיום.
    ב'כוכב נולד 5' היה קטע מהסוג שצביקה הדר נהנה למתוח ולמחזר שוב ושוב שבו נראה אחד הצעירים בעלי החלומות ומטולי המודעות העצמית שהתייצב באודישנים עונה לשאלה מה הן השאיפות שלו בתשובה המחרידה לטעמי "אני רוצה להיות טאלנט".
    נניח לרגע לעובדה שצביקה הדר וטמירה ירדני הם בין האחראים המרכזיים לעצם האפשרות של תשובה כזו בכלל ולצביעות הנוראית שבהשמת התשובה הזו ללעג ולקלס דווקא בפיהם, ונתרכז בתשובה עצמה. מישהו חשב שהוא נראה טוב, שיש לו יכולת להופיע מול קהל, ולכן מה שהוא חולם זה "להיות טאלנט".
    אני מבין שעבורך, כמו גם עבור מעסיקים פוטנציאליים שלך "תוכן" הוא שם קוד לכל מיני דברים, וכמו שאמרתי, אין לי ממש בעיה עם שימוש ב"תוכן" כחלק מז'רגון מקצועי פנימי.
    אבל השאלה היא האם את רוצה מציאות שבה הילדים המוכשרים והיצירתיים בכיתה, לכשיישאלו מה החלום שלהם יענו "אני רוצה להיות איש תוכן"?

    [להגיב לתגובה זו]

  27. העניין הוא שהמושג תוכן כבר מכיל בתוכו את החלק השני שלו – המסחר. גם את המלחמה העיקשת בין תוכן למסחר וגם את האופציה לייצר את בין הכלאיים מרובה הקרניים – התוכן השיווקי.
    אני לגמרי מסכימה עם ההנחה שההכללה עם המושג תוכן בעייתית וגם עם טאלנטים ומסכימה עם הקשר בין הדברים, מחד.
    מאידך, יש את העניין שבו רבים מאיתנו עוסקים היום ברוחב הדברים ולא מתמחים בתחום מסויים. מכרה הפליאה להגדיר זאת – אשת הרנסאנס של שנות ה-2000. אני מרגישה שההתמחות שלי היא ברוחביות של התחומים שבהם אני עוסקת ואיך הם נושקים זה לזה. (מעולם לא הייתי אשת תוכן או כתבת או עורכת, אני מסיפור אחר)

    [להגיב לתגובה זו]

  28. שחר, אני מסכימה שיש משהו מאוד רדוד וכוללני בהגדרה שהשתמש בה אותו משתתף. מצד שני, עצם העובדה (בעיניי) שבכלל התייצב לאודישנים בכוכב נולד, מעידה עליו הרבה יותר מהכל.

    אני חושבת שהבעיה עמוקה יותר – היום, כשאתה שואל ילד "מה מעניין אותך" או "מה אתה רוצה להיות", ברוב המקרים תקבל את התשובה "כלום". כלומר, קודם כל שיתעניינו במשהו, שיפתחו תחביבים ועיסוקים מעבר לבהייה בטלוויזיה, ואז נוכל לריב על אם "איש תוכן" זה עיסוק ראוי (אגב, אני משתמשת במושג "מנהלת תוכן", אם כבר).

    מקצועות רחבי יריעה לא נוצרים כך פתאום. פעם עסקתי רק בעריכה, אז היה לי קל לענות על השאלה "מה את עושה". אבל עיסוקים נצברים ומתחברים זה לזה, ופתאום אתה מוצא את עצמך בטריטוריה חדשה ולא ברורה, ואז גם נוצר הצורך במילים והגדרות חדשות. אני לא חושבת שילד יגיד שהוא רוצה להיות איש תוכן, כמו שהוא לא יגיד שהוא רוצה להיות איש מחשבים. הוא יתחיל ככתב או עורך, וייתכן שכעבור זמן מה יהפוך למנהל תוכן, או אולי יועץ תוכן או כל פונקציה אחרת.

    טליה, גדול עליי להגדיר עצמי כאשת רנסנס. אני מבינה שהמילה "תוכן" כבר מתחברת בצורות שליליות בתודעה של אנשים, אבל אני עדיין רואה בה תכונות חיוביות ועבורי היא מייצגת עולם רחב וגדול באמת.

    [להגיב לתגובה זו]

  29. רויטל, שלא תביני אותי לא נכון. גם עבורי המילה תוכן מייצגת הרבה וגם לאחרונה אני מתעסקת בחשיבות שלה בחיים שלי. גם אנשים הם תוכן מבחינתי, כל שיחה היא תוכן חיי וכל מפגש עם מראה מלבב ברחוב. הרי החיים מכילים כתשתית כל דבר שהוא תוכן. ברור שהמילה עצמה היא חיובית להפליא וגם המשמעות שלה. אני חושבת שהדיון כאן הוא יותר על העניין של המשמעות שנוצרה למילה במכבסת המילים של השנים האחרונות.
    ובאופן עקיף נוצר כאן דיון מעניין על אנשי המקצוע של היום ועל המקצועות עצמם.

    [להגיב לתגובה זו]

  30. רויטל – המצב הוא עוד יותר גרוע.

    כתבת: "- היום, כשאתה שואל ילד “מה מעניין אותך” או “מה אתה רוצה להיות”, ברוב המקרים תקבל את התשובה “כלום”. כלומר, קודם כל שיתעניינו במשהו, שיפתחו תחביבים ועיסוקים מעבר לבהייה בטלוויזיה"

    הבעייה היא שהתשובה שתקבלי היום לשאלה "מה את/ה רוצה להיות?" היא "מפורסמ/ת".

    וזהו.

    מילא שלא כבאי, אסטרונאטית, או ממציאה. אפילו לא "רקדן", "זמרת" או "סופר".
    פשוט "מפורסם" – כי זו חזית הכל. וככה הופכים להיות "טאלנטים" כדי להשאר עוד קצת זמן "מפורסמים".

    [להגיב לתגובה זו]

  31. מאת דודי קינג:

    כל הדיון בקשר למקצועות בימינו הוא מרתק, אבל אין לו יותר מדי קשר למונח "איש תוכן". גם בעבר הרחוק היו אנשים שעסקו בכמה דברים במקביל, אך למרבה הפלא, הם עדיין מצאו לעצמם עיסוק עיקרי שתחת הגדרתו יכלו להכניס את כל השאר.

    המצאת "איש התוכן" נובעת משינוי ערכי בתרבות של ימינו, שהפכה את התואר "אמן" לתואר ראוי לגנאי, תואר שמדיף ריח של זלזול ועליבות. באותה המידה, בתרבות של ימינו המקצועות "סופר", "תסריטאי", "כתב", "שחקן" וכו', נשמעים כולם עלובים וחסרי תועלת. אלו תארים שמתקשרים בראש ובראשונה בדחף היצירה לשם היצירה, לשם הביטוי העצמי, לא למען פרסום, לא למען כסף, לא למען הופעה בתכנית אירוח. בתרבות של ימינו, זה כמעט בלתי נסלח. לכאורה, למקצועות מביכים אלו אין סקס-אפיל.

    הסקס-אפיל שמור לאנשי תוכן ולטאנלנטים, כמובן. תארים שמסתירים מקצועות שעצם קיומם הוא למען המולך המסחרי. מקצועות ששכרם הוא התקווה לזכות בכמה גרושים מהגביר, ועוד יותר מזה, בכמה שניות של תהילה מזוייפת מההמון. בתרבות שמקדשת את השורה התחתונה בבנק ואת אחוזי הרייטינג בפריים-טיים, אין מקום ליוצרים שיוצרים במחשבה על האינדיווידואל או על העתיד, שמנסים לבטא את רחשי ליבם ולא את רחשי ליבו של ההמון.

    זה ההבדל בין היוצרים האמיתיים, אלו שלא מפחדים מהגדרה ברורה של מקצועם ותחום יצירתם, ובין אלו שמפחדים להתחייב, ומעדיפים את אשליית ההצלחה שלכאורה טמונה בתואר נוצץ מפלסטיק: "איש תוכן" ו"טאלנט".

    נ.ב. – אין לי כוונה לעלוב אישית באף איש תוכן או טאלנט שהם, אלא רק בתואר המפוקפק שבחרו לעצמם. אני בטוח שבחלקם מסתתר כשרון לא מבוטל, וסבור לכולם יכול להיות עתיד יצירתי מזהיר, אם רק יחליפו את התואר במשהו ארצי יותר.

    [להגיב לתגובה זו]

  32. מאת דודי קינג:

    נ.ב.ב. – בקריאה שנייה, יצאתי קצת יותר מדי זועם וממורמר, למרות שבאמת אין כוונה לעלוב באף אחד. זה רק השיח המתפשט בתחום התקשורת, שכולנו קורבנותיו ברמה זו או אחרת, שמעורר את חמתי.

    [להגיב לתגובה זו]

  33. אני לא אוהבת כשמתלוננים על הילדים של היום שרק רוצים להיות מפורסמים, ולדעתי מי שרצו להיות זמרים או שחקנים או שדרנים או אפילו סופרים לפני שלושים שנה כיוונו בעצם לאותה מטרה. וגם מי שהתבגרו בתקופות אחרות, כמו גדי סוקניק או עמנואל הלפרין, בסך הכל רוצים להיות מפורסמים. ולמרות שיש להם מקצוע ואפילו יוקרה מקצועית, הם מוכנים למכור את כל אלה תמורת עוד זמן מסך. אז יכול להיות שהיום יש יותר לגיטימציה ויותר מודעות לזה, ולכן אפשר לשמוע ילדים שמצהירים בכנות על רצונם להיות מפורסמים. בעיניי זה לא אומר שמדובר בשאיפה חדשה שמסמלת את התמוטטות הציוויליזציה.
    ובלי קשר – לקח לי יומיים להבין מה רע במושג "אנשי תוכן". תוכן היא בסה"כ מילה חיובית, ובניגוד לטאלנט, היא אפילו מילה עברית. הבנתי למה התכוונת רק כששאלתי את עצמי "תוכן של מה".

    [להגיב לתגובה זו]

  34. עידית: גם אני לא ממהר להצטרף למקונני "הנוער של היום", להפך, במידה רבה אני מאמין שהנוער הזה גדל עם חשיפה ומודעות לכל המנגנונים שמנסים להפעיל עליו מניפולציות ולכן גם יידע להתעלם ולהתחמק מהם.
    ואולי דווקא כחלק מהתהליך הזה, שיש לו צדדים חיוביים, אנחנו מקבלים צעירים מוכשרים שיודעים שכל הדיבורים על אמנות ויצירתיות הם רק כיסוי דק לפרסום ולכן מצהירים מראש שהם רוצים להיות טאלנטים.
    אה, כן, גם לי לקח כמה שנים טובות להבין כמה ציני ומתוחכם השימוש הזה ב"תוכן", כשצצו "אתרי תוכן" חשבתי שזה דווקא נחמד, וגם ל"תוכן גולשים" התייחסתי באהדה. אבל כשה"תוכן" המסתורי הזה התחיל להשתרבב לכל מקום שמתי לב שבעצם אנחנו מאמצים את תפישת העולם של מי שמבחינתו יש כאן כלי קיבול שצריך למכור וכדי לעשות את זה חייבים למלא אותו במשהו, ולא ממש משנה מה.

    [להגיב לתגובה זו]

  35. מגיע באיחור אופנתי.

    הבעיה עם ה"תוכן" היא כמובן תלוית הקשר. עבור רויטל ההקשר הוא אישי / תעסוקתי, ולכן בעל ערך. נראה לי ששחר מדבר על ההקשר הנפוץ יותר, זה המתבוסס במי האפסיים של המסחריות.

    כמו שכבר נאמר פה לרוב, בשימושו הנפוץ כיום ה"תוכן" הוא משהו שמוכרים לנו כדי שנשלם. אין בכך לערער על העובדה שבין האנשים שתפקידם למלא את אותו חלל של "תוכן" יש אנשים טובים ומוכשרים וכאלה שאפילו אכפת להם ורוצים לתקן את העולם. אבל הם (מי זה הם? לעזאזל, כולנו באותה סירה טובעת) לא יכולים להסתיר את הריח הבאוש שעולה מהאריזה כולה.

    תרבות היא תולדה של יצירה.
    תוכן הוא תולדה של מוצר.

    [להגיב לתגובה זו]

  36. בשיטוטי ברשת נתקלתי בזה – למכירה דירה של סלב:
    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=19129&blogcode=9701967

    ואפרופו מסחריות ויומרות אומנותיות, נזכרתי בפתגם של חבר רוסי (ברוסית, כמובן) שאומר משהו כמו "גם דוסטוייבסקי בסך הכל רצה זיון", כך שלפני שאנחנו משפילים את איש התוכן עד עפר (בצדק, כן?!) ומרוממים את הסופר, המוזיקאי או השחקן – צריך לזכור שחדוות היצירה אולי בערה בהם אבל גם הרצון להצליח, להתפרסם או לפחות להשיג איזה פרטנר ללילה.

    [להגיב לתגובה זו]

  37. אורן: לא יודע מה רצה דוסטויבסקי להשיג, אבל ברור לי שחלק ניכר ממניעיו היו אנושיים וקטנוניים להפליא, ככה זה עם בני אדם, דגולים ככל שיהיו.
    הבעיה שלי, כמו שניסיתי להגיד כמה פעמים, היא לא עם אנשי התוכן עצמם, רובם נראים לי אחלה אנשים, אלא עם האימוץ המלא של ז'רגון שמעמיד את היצירה במקום משני ומתייחס לתפקיד המסחרי שלה בתור הדרך להגדיר אותה.

    [להגיב לתגובה זו]

  38. מאת הכל טוב ויפה -טינופת כאן הנושא?:

    אך אתם חברייה סוטים מהנושא-
    אבל מה דעתכם על התכנית הזו טינופת?
    זה מענין ? מרתק?
    זה מגעיל? שאביא לכם שקית הקאה?
    מי בולט לכם שם מהאנשים האלו.?
    מי בוטה מי חמודבמיוחד וחביב לאללה ?
    מי מעצבן אתכם
    ומי הייתם זורקים לפח האשפה בגלל הטינופת היוצאת מפיו הדלוח?

    [להגיב לתגובה זו]

  39. הכל טוב ויפה: נו, טוב, אין הרבה סיכוי שתקרא את התגובה המאוחרת שלי, אבל נדמה לי שהפוסט הבהיר היטב שטינופת אינה הנושא.
    בכל מקרה אם כבר שאלת – יש לי חיבה בעיקר למאיה בצלאל, איתי רייכר, ניסן שור ואיתי ולדמן.

    [להגיב לתגובה זו]

  40. מאת גם בעניין טינופת:

    מתמוגגת במיוחד מהשילוב של יובל מנדלסון וניסן שור ומעדיפה לצידם את מאיה בצלאל, אסף תלמודי, איתי רייכר ואמיר בן סירה.

    התוכנית ממכרת לחלוטין.

    [להגיב לתגובה זו]

  41. שחר, אני לא מאמינה שממש יש לך חיבה למישהו שם (או שאתה מעמיד פנים כי היחצנית שלהם מתעקשת לחקור אותך בטוקבקים)

    [להגיב לתגובה זו]

  42. בקצרה:
    א. זו גם החתימה שלי, למרבה הבושה.
    ב. אתה צודק לגמרי.
    ג. אבל כאשר אתה "איש תוכן" עצמאי, אתה מחפש כל עבודה שאתה יכול לעשות. "תוכן" הוא פשוט קטגוריה מספיק כללית כדי להשאיר את האפשרויות פתוחות. זה לא כבוד גדול, זה לא הגיוני מדי, אבל זה ככה.
    ד. וכל זה בעצם תירוץ לכך שבעצם לא ממש חשבתי כשבחרתי את החתימה שלי, פשוט העתקתי אותה מחבר.

    [להגיב לתגובה זו]

  43. […] כתוב אלא כמה תנועת גולשים הוא מייצר. ה”תרבות” הפכה ל”תוכן” שכל מטרתו לייצר מצע […]

  44. […] המשכו של התהליך שהפך תרבות ויצירה ל”תוכן”. כעת המוצר הופך למהונדס יותר, אוטומטי יותר ואנושי […]

  45. "חבילת תוכן"- מה זה בעצם בא להגיד? זה משהו, שיש בו משהו. זה בעצם גוש של משהו. ולמה נצרכים לביטוי חדש שיגיד על משהו שהוא משהו שיש בו משהו? אחד- מפני שזה בא על רקע תרבותי כללי של אי-דברים, כלומר רק דברים טכניים אופרטיביים, וזה כל כך חריג להגיד משהו שיש לו משמעות, או שיש בו בכלל משהו, שצריך לסמן את זה במיוחד, ושתיים- שהוא דומה לאחד- בכדי לסמן ולהבדיל את היש הגושי הזה משאר האין, ולשים עליו תוית ומחיר (בעיקר). הביטוי מפיל את עצמו בגלל שהוא מייצג את הנובורישיות של התוכן. המגע הסינתטי והמעוצב להחריד של ה"מותג" יחד עם העילגות השחצנית הזו בלהעיד על עיסתך בחוסר מודעות עצמית כל כך בולט, הם שמסגירים את אנשי השיווק המתקראים "אנשי תוכן". כלומר, העובדה שאתה אדם שצריך לשים שלט על תוכן כדי להגיד שהוא תוכן, מראה את הרקע התרבותי שלך, וזה לעוכריך. הנובורישים ימשיכו לנפנף במרכולתם המנצנצת בטעמה הרע, ואנשי החוויה האותנטית ימשיכו ליהנות ממנה, להיגעל מהמילה "תוכן" ולהיות רגישים לסירחון.

    [להגיב לתגובה זו]

  46. […] יצרני המידע הזה (AKA ספקי התוכן) לא אוהבים את הקלות הזו של השכפול והשיתוף (יש להם סיבות […]

השארת תגובה

Subscribe without commenting