עסקית היי-טק: השווארמה של ‘שיפודי פינת השלושה’

לארכיון המדור 

כשכתבתי את הפוסט הזה, לא החלטתי עוד כמה ברצינות אני מתכוון להחלטה שבסופו. מצד אחד מדור ביקורת על עסקיות היי-טק נשמע לי קצת מנוגד ל"רוח הבלוג" אם יש דבר כזה, מצד שני זה הבלוג שלי ואני אבכה אם אני רוצה, ומצד שלישי שיקום מי שלא רצה אף פעם להיות מבקר מסעדות.

בתזמון מדהים עם הפוסט הקודם שלי נרשמה גם כניסה לבלוג ממישהו שחיפש את "פינת השלושה", בשלב הזה הבנתי שמדובר בגורל.

אז גם למדור הזה שנחנך עכשיו באופן רשמי יש מניפסט מנומק ועקרונות קשיחים שניתן לסכם במשפט אחד. הארוחות שיסוקרו כאן זמינות לעובדי רמת החי"ל וקריית עתידים דרך חברת 10bis, תסוקרנה רק ארוחות שמחירן 35 ש"ח ומטה, (לאחר תחקיר מעמיק שכלל עובדי חברה אחת לגבי גובה השתתפות המעסיק) אם יווצר לחץ בלתי נסבל מצד קהל הקוראים לסקר ארוחה שתחרוג ממחיר הגג שקבעתי תתכנס המערכת לדיון מחודש במדיניות.

מוכנים? מתחילים.

לשיפודי פינת השלושה (להלן שפ"ש) הגעתי בפעם הראשונה אחרי שהצהריים מצאו אותי עם דחף בלתי-נשלט למנת שווארמה. בדיקה קצרה באתר גילתה מסעדה בשם "שו שווארמה" שהובטחה בראול ולנברג 24. למרבה הצער ראול ולנברג 24, למרות המשתמע מהתאור התמים אינו בניין אלא מפלצת תלת ראשית שבמרכזה כיכר וגומחות אפלות היוצאות ממנה לכל כיוון אפשרי. אחרי שלושה סיבובים חסרי תוחלת הגעתי למסקנה ש"שו שווארמה" היא פיקציה (מאז כבר מצאתי את המקום וגם הקבב שלו יבוקר כאן בקרוב). לרגע שקלתי להסתפק במנת פלאפל, אלא שאז היכתה בי ההארה. הרי לא ייתכן שבאזור עם ריכוז המסעדות הגבוה היותר למטר רבוע במזרח התיכון אפשר ללכת יותר מעשר דקות בכיוון כלשהו ולא להיתקל במקום שיציע מנת שווארמה בשעת צהריים מוקדמת. שלוש דקות אחר כך כמו נווה מדבר מרוחק התגלה לעיניי השלט של שפ"ש מבטיח שווארמה ומקיים.

הפעם השנייה שלי בשפ"ש היתה שונה בעליל. הפעם כבר הגעתי לשם אחרי גליון המסעדות הנוצץ של "עכבר הזהב" עם 70 המסעדות הפופולריות שנבחרו על-ידי קוראי עכבר העיר. יש כמובן לא מעט חפיפה בין המסעדות האלה לבין שדרת המסעדות של רחוב הברזל ולוויניו אבל מעט מאוד מהחפיפות האלה גם יציעו עסקית צהריים במחיר הגון (שלא לדבר על מגבלות המדור). זאת לא ממש חכמה לגלות ש"סושי סמבה" עם עסקיות צהריים ב-90 ש"ח היא באמת מסעדה טובה.לגלות שהמקום שבו הרגעתי את קריז השווארמה שלי מפורסם גם במטעמי המטבח הבוכרי שלו זה כבר סיפור אחר לגמרי. וכך מצאתי את עצמי צועד נחושות לעבר המסעדה ומעלה בדימיוני מאפים פיקנטיים ותבשילים ריחניים ומהבילים או איזשהו שילוב אתני דומה.

לרגע קצר עמדתי מול הדלפק, סקרתי את שטח המסעדה, דווקא ראיתי איזה שולחן פנוי לשניים שאוכל להשתלט עליו, אבל אז היכתה בי בעיה מרכזית שתלווה את המדור הזה לכל אורכו. אי אפשר להימלט מההרגשה המגוחכת המתלווה לישיבה בדד במסעדה ההומה רחש קבוצות עובדים בהפסקת צהריים משותפת. אחר כבוד קיפלתי את הזנב, התיישבתי אצל הדלפק והזמנתי, נו טוב, כמובן, שווארמה בלאפה. מה לשתות? שואל אותי הפתיין הממולח, ואני שבאופן עקרוי לעולם לא מזמין שתיה למשרד ממלמל אליו "אשכוליות" ומקפיץ את מחיר הארוחה מ-21 ש"ח ל-29. שימו לב: השתיה אינה חלק מהעסקית ואין שום צורך להזמין אותה למרות האופן האגבי והטבעי בו מופנית אליכם שאלת השתיה כאילו הלאפה והבקבוק ירדו יחדיו אל העולם.

נו, ואחרי כל ההקדמה הזו מה כבר אפשר להגיד על השווארמה עצמה? שווארמה, מה אתם חושבים, עושה את העבודה בדיוק כמו שצריך, לא מתעלה לגבהים של בוטיקי שווארמה כמו "שמש" אבל גם לא מחוללת שמות בבטן כמו שווארמות תעשייתיות. גם הסלטים לא משאירים רושם משמעותי לטוב או לרע, וגם הם עושים את העבודה. בגזרת החמוצים שמוגשים לצד השווארמה נרשמה אכזבה רבתי גם במגוון גם בהיצע וגם באיכות (בעיקר פרוסות רופסות משהו של מלפפונים), חבל, לפעמים צלוחית מוצלחת של חמוצים יכולה להאיר את כל הארוחה באור חדש. בכל מקרה, למי שצריך את השווארמה שלו בצהריים שפ"ש מספקים פתרון מוצלח למדי במרחק הליכה, מה שרק יועיל להוריד מעט את הארוחה בדרך חזרה אל המשרד.

2 תגובות ל“עסקית היי-טק: השווארמה של ‘שיפודי פינת השלושה’”

  1. […] כיוון שמדובר במדור בעל אתיקה נוקשה שירשתי ממבקרי המסעדות של הניו יורק טיימס, החלטתי שיהיה זה לא הגון מצדי לחרוץ את דינה של מסעדה כל כך פופולרית על סמך זכרון עמום, וכך, בשעה מוקדמת יותר היום, שמתי נפשי בכפי ובחרתי להזמין פעם נוספת את אחת מקומבינציות הסושי שלהם. המחירים האטרקטיביים של השבועות הראשונים הוכרזו בדיעבד, ומהר מאוד, כמחירי הכרות, שהוחלפו במחירים גבוהים מעט יותר, ועדיין שפויים. המחירים החדשים ומגבלות התקציב של המדור (לא יותר מ-35 ש”ח להזמנה כזכור) השאירו אותי עם בחירה בין שתי אפשרויות בלבד: קומבינציה קומבינציה 2 הצמחונית וקומבינציה 1 המינימליסטית הכוללת 6 אבוקדו מאקי, 4 סלמון מאקי אינסייד אווט – אבוקדו ומלפפון עטוף בסלמון, 4 קליפורניה מאקי אינסייד אווט – שרימפס ואבוקדו עטוף בסומסום (31 ש”ח), בלי היסוס נפל הפור על קומבינציה 1, המחיר אינו מאפשר כמובן תוספת של סלט או מרק מיסו לארוחה. למזלי מצאנו את עצמנו עם עודפי אוכל מארוע גדול במטבח החברה היום, מה שאפשר לי להסתפק בארוחת צהריים מצומצמת כזו. […]

  2. […] טוב, אחרי ששקלתי להכריז על ‘שו שווארמה’ (להלן ש”ש) כגירסת ההיי-טק של טנלורן או אלדורדו, נחלצה נשמה טובה ובעלת ותק לא מבוטל במסעדות האזור כדי להסגיר באוזניי את סוד מיקומה. חמוש במידע עדכני לא התקשיתי לפצח את התעלומה ולנחות בהצלחה ביעד. […]

השארת תגובה

Subscribe without commenting