פוסט אורח:henchmen

בעקבות תגובה של מרמיט לפרויקט מהרעים התפתח אצלו מיני-דיון קצרצר סביב הפרויקט הזה. מרמיט העיר, ובצדק, שיש משהו מאוד שיפוטי בעצם קיומו של הפרויקט. להגנתי טענתי שהפוסט המקורי, זה שהוליד את הפרויקט, ניסה להימנע משיפוטיות, ושגם בהמשך ניסיתי להבחין כל הזמן בין להיות רע לבין להיות מהרעים.

בעיתוי מוצלח מאוד תרם אורן מחיבור פוסט אורח נוסף לפרויקט (פורסם במקור אצלו), פוסט שמתאר את הדינמיקה שבה אנשים טובים, מתוך כוונות טובות, יכולים, בקלות, למצוא את עצמם בצד של הרעים.

במאמר מוסגר אני חייב לציין שנדרשתי בעבר לסוגיה שאורן מתאר כאן ואני עדיין עומד מאחורי הטענות שלי אז – לבעלי רקע במדעים מדוייקים קל הרבה יותר למצוא עבודה שהיא מעניינת ומכניסה בלי למצוא את עצמם מוותרים על עקרונותיהם.

עד כאן אני, עכשיו אורן.

בקרב מתמטיקאים, שבוחרים לעבוד בשוק ההיי-טק, יש דילמה קשה – האם להתפשר על עבודה כמתכנת, מה שמקביל, נניח, לתחושת ה sell-out שמקבל בוגר תואר בתקשורת שיוצא לעבוד ביחסי ציבור, או לנסות לחפש עבודה שבה ממש תצטרך לחשוב. מחקר, קוראים לזה, וזו אחת המלים המקודשות יותר בשפה שלנו. ועבודה כזו, כמובן, די קשה למצוא. והנה, חבר ישן שלי, שאיתו אני ביחסי ידידות פושרים יותר בשנים האחרונות, סיפר לי שמצא עבודה חדשה כזו לא מזמן – עבודה שבה באמת יש צורך להפעיל כלים מתמטיים לא טריוויאליים, ושאפשר לתת ליצירתיות שבך להרים ראש, גם אם מעט.

אלא שמטרת המחקר שלו היא פרסום ממוחשב. מחקר סטטיסטי של נתונים שמתקבלים מהעדפות הגלישה שלך – באיזה אתרים אתה גולש, מה קנית, על אילו פרסומות הקלקת, ונסיון להתאים לך פרסומות טובות יותר. הסיוט של הדור שלנו, אם נרצה, רגע לפני שהוא הופך למציאות של הדור הבא.

ואני די מבין אותו. הוא עצמו לא מפרסם, לא בצורה לגיטימית שבסך הכל מכערת לנו את הצד של גוגל, או של הארץ, ובטח לא בעזרת דואר זבל. החברה שלו מוכרת את המחקר לגופים אחרים שעושים זאת. ופרסום באינטרנט, בסך הכל, הוא לא דבר שלילי לגמרי, למרות שאנחנו שוכחים זאת, לפעמים. יש דברים גרועים יותר. בסך הכל, כמו שקראולי מ “בשורות טובות”, אומר, להרבה אנשים נהיה יום רק קצת יותר רע. וכנראה שאחרי כמה זמן בעבודה כזו, אתה שוכח למה בכלל חשבת שזה רע, מלכתחילה. והעיקר – הוא עושה עבודה מעניינת, כן?

2 תגובות ל“פוסט אורח:henchmen”

  1. אני לא יודע למה דווקא הפוסט הזה הזכיר לי את הציטוט הבא מציד המכשפות של ארתור מילר (אולי כי גם אני מהרעים [זה לא חדש] אבל הפוסט הזה נוגע ממש בתחומי המחקר שלי):
    You must understand, sir, that a person is either with this court or he must be counted against it, there be no road between. This is a sharp time, now, a precise time—we live no longer in the dusky afternoon when evil mixed itself with good and befuddled the world. Now, by God's grace, the shining sun is up, and them that fear not light will surely praise it.

    רק שבד"כ אין דבר כזה הפרדה ברורה בין הטובים לרעים זה רק ציד מכשפות. (ההקשר המקורי הוא ההפרדה המקארתיסטית בין אמריקנים לקומוניסטים אחרי ה"בילבול" של מלחמת העולם שם ארה"ב וברית המועצות "התערבבו" ושיתפו פעולה נגד הנאצים).

    [להגיב לתגובה זו]

  2. אהבתי את הפוסט, ובעיקר את הציטוט: "להרבה אנשים נהיה יום רק קצת יותר רע".

    זאת נראית לי אינדיקציה טובה ל"רוע" המדובר כאן: האם העבודה (וגם ההתנהגות, אבל לא על זה מדובר כרגע) שלך עושה לקהל היעד קצת יותר טוב או קצת יותר רע.

    כמובן, אנשים לא תמיד יודעים איך משהו השפיע עליהם. יש בטח אנשים שחושבים שהצפייה ב"מפרץ האהבה" עושה להם (ולילדיהם) טוב, ולא מקשרים את זה בכלל עם זה שהם קצת יותר לא-מרוצים מהגוף שלהם, או שתפיסת הזוגיות שלהם קצת מתעוותת, או שהם רוצים קצת יותר לקנות כל מיני דברים.

    מה שמוביל כמובן לשאלה "אז מי קובע" מה עושה לאנשים רע או טוב, ועל זה אפשר לענות רק "כל מי שעיניו בראשו קובע (את הגבול) בשביל עצמו". כי באמת רק אנשים כמו מקארתי יכולים לחשוב שההבדל בין הטוב והרע ברור לעין. בעולמנו כמעט בלתי אפשרי לעשות משהו בלי לשתף פעולה עם "הרעים". אלא אם כן אתה "איימיש". נשאר לי רק לקבוע כמה רוע אני מוכן לבלוע, ולהתוות את בחירות הקריירה שלי בהתאם. בשבילי למשל, כמתרגם, זה אומר לבדוק מה אני מתרגם ועבור מי. אני עדיין לא לגמרי מבסוט מהמצב הנוכחי, ובמובן מסוים אפשר לייחס גם אותי ל"רעים".

    בשביל זה צריך אבולוציה (של התודעה). זה לא הולך ברבולוציה.
    ותודה על הלינק, שחר (:

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting