זה דווקא פשוט מאוד

במסגרת הפוסט שלו על התנחלות עכו ציטט חנן כהן את דבורה טאנן (מתוך הספר "מעימות להידברות")

נחישותנו לחפש את האמת על ידי קרב בין שני צדדים מובילה אותנו לאמונה שלכל שאלה יש שני צדדים – לא יותר ולא פחות: אם שני הצדדים יקבלו פורום שבו יוכלו להתעמת זה עם זה, כל המידע הנוגע לעניין יוצג, ושני הצדדים יציגו את טיעוניהם המשכנעים ביותר.

האמונה שלכל סיפור יש שני צדדים יכולה לדחוף סופרים או מפיקים [בתקשורת] לחפש ”צד שני“, ונוכלים היוצאים בשקרים בוטים זוכים לבמה בדיונים ציבוריים. זוהי אחת הסיבות לתופעה המשונה של הכחשת השואה. מכחישים, כפי שמראה פרופסור דבורה ליפסטט מאוניברסיטת אמורי, מצליחים לזכות בסיקור טלוויזיוני ובדיווח בעיתוני הקמפוסים כשהם נוטלים לעצמם את תפקיד ”הצד השני בעימות.“

הופעה בדפוס או על מרקע הטלוויזיה נוטה להעניק לגיטימיות, וטענות חסרות ביסוס עוטות הילה של אמת אפשרית. ליפסטט מראה כיצד מכחישי השואה מערערים על עובדות היסטוריות מבוססות, דבר המאפשר לגורמים אחרים, סבירים יותר, להטיל ספק בעובדות מוכחות נוספות.

בערך באותו זמן אפשר היה לאתר על מסך הטלוויזיה, במסגרת השידור החי מבית האח הגדול חבורה קטנה של צעירים ליברליים, באורח-חייהם גם אם לא בהשקפת עולמם, שרועים על מיטותיהם, ומחליטים, כטוב ליבם בשעמום, לשחזר לכמה דקות את הדינמיקה של שיעורי חברה.

"מה דעתכם על המתות חסד?" שאל אחד בחיוך, והאחרים ענו לו בצחוק.

אחר כך הזכירה מישהי את הבחירות הקרבות בארצות הברית ואמרה שאם מקיין ייבחר יהפוך נושא ההפלות לסוגייה מרכזית על סדר היום. מהר מאוד גלש הדיון בכיוון.

"מה דעתך על הפלות?" שאל צעיר ליברלי אחד את משנהו.

בזה אחר זה השיבו הליברלים זה לזה: "זה מורכב", "זה לא פשוט" או "זה תלוי בנסיבות".

אין לי ספק שלו היה מדובר בשאלה קונקרטית הנוגעת לחייהם הם היו שוכחים את המורכבות שעליה דיברו לפני רגע. אין לי ספק גם שאילו היה מישהו מהם מתעורר לרגע ולוחץ על האחרים להבהיר את עמדתם מעט יותר היינו מגלים שהם תומכים ללא סייג בזכות האישה ההרה לבצע הפלה. רק שבאותו רגע, כשהבית עוד אפוף עשן קרבות שניתשו בין הצד הדתי לבין האנטיכריסט עם הקארה והפוני, לכולם היה ברור שאסור לומר את המובן והמתבקש מאליו. חייבים לסייג, להזכיר שיש שני צדדים, שמדובר בעניין מורכב.

אבל לא מדובר בעניין מורכב. ממש לא. ההחלטה האישית יכולה להיות מורכבת או פשוטה, תוצאה של חיבוטי נפש מייסרים או מובנת מאליה, אבל בסוגייה העקרונית יש רק תשובה אחת שאדם נאור יכול לתת. הצורך להפיס מראש את קיומו של צד שני, רגיש, פגיע, ובעיקר חשוך ודורסני הוא שגיאה גסה אבל כמעט בלתי-נמנעת, טבועה מראש לתוך השקפת העולם הנאורה.

כמו תמיד במקרים כאלה נדמה שאני קולע את עצמי לתוך מלכודת, מנסה להתנסח בזהירות שהיא אולי סימפטום לאותה מחלה, אבל מתעקש לומר את הדברים בכל זאת. חשוב להקנות, כחלק מחינוך נאור, לא רק את הספקנות והפתיחות לדעות אחרות, אלא גם את הקביעה שיש נושאים שבהם אסור לגלות פתיחות, יש סוגיות שבהן יש רק דעה אחת מתקבלת, כאלה שעצם ההצהרה על הכרה במורכבותם היא כבר חצי הדרך לכניעה לצד השני, כי לפעמים זה דווקא פשוט מאוד.

10 תגובות ל“זה דווקא פשוט מאוד”

  1. בשורות הראשונות חשבתי שאתה יוצא כנגד הטענה "שלכל שאלה יש שני צדדים – לא פחות ולא יותר" ואומר שלפעמים יש הרבה יותר משני צדדים…

    אין לי מושג מה אומרים/חושבים/עושים סמני הנאורות בבית האח הגדול, אבל כשאתה אומר ש"יש רק תשובה אחת שאדם נאור יכול לתת" לא ברורה לי מה כאן התשובה האחת הזו (או, הנה אני מקים עלי את כולם) – כלומר התשובה היא שברור שמשבוע X מדובר ברצח או שאולי ברור שאין בעיה לעשות הפלה גם בחדר לידה כשההורים המיועדים פתאום מרגישים את גודל האחריות ומבינים שזה גדול עליהם. או שאולי X נתון לדיון.
    למען האמת, אני יכול לחשוב כאן על לפחות חמישה צדדים שאני אמנם לא מסכים עם כולם אבל בהחלט יכול להבין את הטיעון שעומד מאחוריהם. זו לא בדיוק הכחשת שואה.

    אבל הפלות זה רק מקרה פרטי. יש כאן מדרון חלקלק של "אי מוכנות לסבול שום צד שני". אני מוכן לסבול כמה מכחישי שואה ולא להתדרדר לסתימת פיות כללית וצנזורה "נאורה" בשם העיקרון הברור.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. אורן: כן, ידעתי שזה יבוא.
    אין כאן מדרון חלקלק לטעמי כי אין כאן שום יומרה לצנזורה. אני לא מנסה להשתיק אף דעה, אבל אני חושב (וכמו שאמרת הפלות הן רק מקרה פרטי) שצריך להקנות, גם כחלק מחינוך נאור בטחון בצדקתך בנושאים מסויימים, והנושאים בהחלט יכולים להיות שונים בין אדם אחד לאחר. אבל אני לא יכול לקבל את הנכונות להביא בחשבון, מראש, את עמדתו של הצד השני. כמו שחנן אמר, הרי תמיד יימצא צד שני.
    גם אני מוכן לסבול את קיומם של מכחישי שואה, אבל ירתיח אותי לשמוע אנשים נאורים טוענים שנושא קיומה של השואה הוא "מורכב".
    בנוגע להפלות, אני חושב שלכולם ברור פחות או יותר מה הם גבולות הדיון. לכולם ברור שזכותו של מגזר כזה או אחר להחליט שמבחינתו אסורה הפלה בכל שלב של ההריון, ועדיין אני חושב שצריך להיות ברור שהחוק אינו אמור להתערב בהחלטה הזו. כן, ברור לי ששאלת ערכו המדוייק של X היא בעייתית, ועדיין אני חושב שנסיון להיתלות בה הוא התחמקות מהשאלה העקרונית.
    חשבתי להזכיר בפוסט המקורי טור של מאיר שלו (או ב. מיכאל, פעם הם תפסו את אותו עמוד בידיעות לסרוגין והיתה נטייה להתבלבל ביניהם) מימי הקמתה של מולדת. הוא כתב שם על העובדה שרעיון הטרנספר, ברגע שנזרק לחלל האוויר נתפס כבלתי לגיטימי, אבל אז, כיוון שהוא כבר היה שם, צצו כל מיני סקרים שנועדו למלא מקום ריק בעיתוני סוף השבוע ובהם נשאלו אנשים "טרנספר – בעד או נגד?" וכך, מעצם הצגת השאלה צבר הרעיון לגיטימציה בסיסית שהספיקה לכמה מנדטים.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. עכשיו נשאר לנו רק ליצור שפה שבה לא ניתן להביע רעיונות מסוכנים כאלו כמו טרנספר, מאחר שזו שפה חדשה נקרא לה newspeak. אופס, זה אפילו מתאים לדוגמא ;)

    [להגיב לתגובה זו]

  4. מרק ק.: קשה לי להבין איך הגעת כל כך רחוק, באמת. כמו שרמזתי בפיסקה האחרונה, אני לא לגמרי בטוח מה צריך או אפשר לעשות, אבל הנטייה לומר "זה מורכב" היא לטעמי התחמקות מדיון אמיתי בשאלה. במקום לומר "יש שני (או עשרים) צדדים, והנה הצד שלי, ואני מוכן לעמוד מאחוריו בויכוח" אנשים ממהרים להתסייג ולזכור שהבעיה היא מורכבת, וכן, זה בהחלט בעייתי לטעמי.

    [להגיב לתגובה זו]

  5. זהו אחד הכלים החביבים על כל דמגוג מתחיל (בדיוק כמו הזכרת האח הגדול).האמת שזו השיטה החביבה על ג'ורג בוש. הרי הדבר הכי פשוט זה להגיד שזה לא פשוט כי יש לזה שני צדדים. "יש חוקרים שמאמינים שיש התחממות גלובלית ויש כאלו שלא" הוא המשפט החביב עליו. כנ"ל לגבי תכנון תבוני. ברגע שאמרת שיש צד שני ,גם אם החלוקה היא 99% לעומת אחוז בודד, נתת לגיטימציה לכל דבר.
    זה ברור שזה לא תופס על הכל אבל בפירוש אפשר להגיד שיש דברים שאין להם צד שני. רצח, אונס, גינוסייד וטרנספר הם דוגמא מצוינת. גם שאלונים בעיתונים שמראים שיש אחוז מסוים של אנשים שזה מקובל עליהם לא עושה את זה לגיטימי באמת.

    [להגיב לתגובה זו]

  6. טל: הנקודה, לטעמי לפחות, היא שלא מדובר כאן בתואמי ג'ורג' בוש אלא דווקא באנשים שדי ברור שעמדתם מנוגדת לעמדה הג'ורג' בושית בויכוח הנוכחי. חשוב למשל על מדענים שמרגישים צורך לסייג את עצמם ולומר שיש שני צדדים בדיון על תכנון תבוני. לא כי הם באמת חושבים כך אלא בגלל שיש דיון, ומרגע שיש דיון, הם מרגישים שהנאורות או הפתיחות שלהם תוטל בספק אם יטענו שאין באמת שני צדדים.

    [להגיב לתגובה זו]

  7. יש שאלות שיש להן רק תשובה מוסרית אחת ברורה, אבל הן די נדירות. נושא ההפלה הוא בבירור לא אחת מהן. העובדה הפשוטה היא שלא כולם "יודעים בבירור מהם גבולות הדיון". לחלק ניכר מהאוכלוסיה הם ברורים, בדיוק כמו לחלק אחר וכלל לא מבוטל מהאוכלוסיה שחושב בדיוק הפוך מהם.

    רק לצורך הדיון, אם אני מחליט שתינוק עד גיל שנה הוא לא ממש בן אדם – זו החלטה על בסיס "רציונלי". אפילו ביולוגי. הוא לא בדיוק מודע לסביבתו, הוא לא מסוגל להבחין בינו ובין אחרים, ואין לנו שום דרך של ממש לתקשר אתו. עזוב שנה, בו נקבע גבול התפתחותי-ביולוגי, בשביל להיות ממש מדעיים – תינוק עד היום שבוא הוא אומר את המילה הראשונה שלו, או תינוק עד היום שבו הוא מסוגל לזחול בכוחות עצמו, הוא עדיין לא בן אדם. הוא רק שלב ביניים חסר זכויות. האם זו זכותי להחליט אם אני רוצה "להפיל" תינוק בן חצי שנה, בגלל שגיליתי שהוא סובל ממחלה גנטית נדירה, שתהפוך אותו למעמסה אדירה לגידול? למה שהחברה תאסור עלי להרוג תינוק בגיל ששה חודשים? למה שהחברה תשפוט בחומרה אשה שבחרה להשליך את ולדה לפח, מחוסר ברירה וייאוש, ומתוך הבנה שלא תוכל לדאוג לו? הרי תכל'ס, הוא לא ממש אדם. יש אפילו תיאוריות ביולוגיות ואבולוציוניות לא מעטות, עם לא מעט ממצאים תומכים, הקובעות שחיית האדם יולדת את צאצאיה בשלב התפתחותי מוקדם הרבה יותר מרוב היונקים הגדולים – אנו למעשה יולדים עוברים, מכיוון שרחם האישה לא מסוגל להכיל את הגולגולת שלהם. למה שלא נקבע את הגבול כמה חודשים לאחר הלידה?

    אנא הסבר לי: מה ההבדל בין החלטה "רציונלית" כזו הקובעת שהגבול בין אדם בעל זכויות ללא-אדם שהוריו זכאים להחליט להרוג אותו נקבע בסביבות גיל השנה, ובין החלטה "רציונלית" אחרת, שקובעת שההבדל בין אדם בעל זכויות ובין לא-אדם היא בסביבות גיל השלושה חודשים, השלב בו מתפתחת מערכת העצבים? מה ההבדל בין שתי החלטות אלו ובין ההחלטה שהגבול הוא ברגע העיבור? כמעט לכולם ברור שיש גבול מסוים בן אדם ללא-אדם. מה שבכלל לא ברור הוא היכן עובר אותו הגבול. לא רק שזה נושא פתוח לדיון, זה אחד הנושאים שחייבים לדון בהם.

    אני לא קובע כאן עמדה מוסרית חד-משמעית, ולא חושף את דעתי בנושא. למעשה, די קשה לי להחליט; אולי מכיוון שאני בוחר שלא לבחור במובן-מאליו של התרבות והמעמד אליהן אני שייך. אני רק מנסה להדגים שזה לא "ברור". זו שאלה בכלל, בכלל לא פשוטה.

    [להגיב לתגובה זו]

  8. אוטו פוקוס: כמו שכבר אמרתי לאורן קביעת הערך המדוייק של X היא אכן בעייתית, ומובן שאפשר לשחק איתה כדי להגיע למצבים אבסורדיים. בקצה השני של השיקולים שהבאת אפשר להביא את השלילה המוחלטת של שימוש באמצעי מניעה, ואפילו לטעון שאישה בגיל הפוריות חייבת להיכנס להריון כדי לא למנוע חיים מילדים פוטנציאליים.
    אבל, כמו שאמרתי, גבולות הדיון הרי ברורים פחות או יותר, וכאשר דנים ב"שאלת ההפלות" שואלים בעצם האם החוק אמור למנוע מנשים לבצע הפלה בשלב מוקדם של ההריון. אני מאמין שברור לחלוטין שמותר לסיים באופן לא טבעי הריון לא מתוכנן. יותר מזה, אני מאמין שכל אחד ממשתתפי הדיון האקראי ההוא בבית האח הגדול גם הוא מאמין בזכות הזו. אבל אני גם מאמין שדינמיקת שיעור החברה שהתפתחה שם, כמו גם נסיבות ייחודיות לבית ההוא ולזמן ההוא, גרמו לאנשים להימנע מהבעה של דעתם כדי לא להרגיז, ובמקרה הזה אמירת "זה מורכב" היא לא ניסיון לנתח את המורכבות של הסוגיה אלא דווקא התחמקות מדיון אמיתי.

    [להגיב לתגובה זו]

  9. אגב, שחר, האם ידוע לך שבישראל אישה אינה יכולה לבצע הפלה בכל מקרה של הריון בלתי מתוכנן? אם האישה היא נשואה ומעל גיל 18, והעובר בריא ואינו מחוץ לנישואין, לאישה אין זכות להפילו.

    [להגיב לתגובה זו]

  10. יוני: זה נכון חלקית, כמו שעיון בויקיפדיה יגלה.
    בעת חקיקת החוק לראשונה, הכיל החוק סעיף נוסף אשר התיר ביצוע הפלה גם מסיבות סוציאליות, דוגמת מצוקה כלכלית. בלחץ המפלגות הדתיות, החוק שונה והסעיף שהתיר הפלות מטעמים סוציאליים, שנקרא הסעיף הסוציאלי נמחק. עם זאת, הוועדה גמישה, בדרך כלל, יותר מהמשתמע מלשון החוק, וחלק ניכר מהפניות אליה נענות בחיוב. נשים המבקשות לבצע הפלות על רקע סוציאלי נענות בחיוב על סמך הטענה שהמשך ההיריון יגרום לנזק נפשי לאישה. למרות זאת, יש חברי כנסת הפועלים להשבת הסעיף הסוציאלי לחוק.

    כמו גם:
    חרף האיסור המפורש שבחוק, מתבצעות בישראל הפסקות היריון גם בקליניקות פרטיות וללא אישור, ואין הקפדה על אכיפת החוק.

    כן, זה לא שקול לחוק שמתיר ביצוע הפלות באופן חופשי, אבל בפועל זה לא מאוד רחוק מזה.

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting