תזכורת: אין בחירות אישיות לראשות הממשלה
27 באוק, 2008
"למי תצביע בבחירות הקרובות?" אני שואל אותו בגינה בעוד הילדות שלנו מתרוצצות בין מגלשה למגלשה.
"ביבי" הוא עונה בבטחון מוחלט.
כן, אני משער שיש כאן מנגנון הדחקה עדין, אחרי הכל מי שגדל בבית שמאלני רמת אביבי טיפוסי יתקשה לבטא את השם המפורש, הוא לעולם לא יצביע "ליכוד", אבל "ביבי" מצליח לכבס את העובדה איכשהו, לנקות את השרץ. אחרי הכל התקופה של נתניהו באוצר אכן עשתה פלאים לתיק ההשקעות שלו, אפשרה לו לחפש דירה.
אני רוצה להזכיר לו שאין אפשרות להצביע ל"ביבי" שהוא מתכוון לשלשל "מחל" לקלפי, על כל המשתמע, אבל מוותר.
אני לא חושב שזה באמת ישנה משהו.
לקראת הבחירות הקודמות יצא לי לשוחח עם כמה סטודנטים שהתכוונו להצביע ל"קדימה". לא מדוייק, הם רצו להצביע לשרון, הם אפילו התלבטו בפניי בשאלה לאיזו רשימה יצביעו. הייתי צריך להזכיר להם שיש רק פתק אחד. זה היה מוזר. בירור קצר גילה שהם מעולם לא הצביעו בשני פתקים, ב-99' עוד היו צעירים מידי. אבל בערך אז נבחנו באזרחות, למדו לשנן את פרטי הבחירה הישירה.
בסוף קרה מה שקרה לשרון, ואני באקט מיותר שאני מצר עליו עד היום הצלחתי לשכנע אותם, כשהבנתי שאין סיכוי למשהו קונסטרוקטיבי יותר להצביע לגימלאים.
עכשיו איילת עוז מודיעה שהיא מצטערת על שייבצר ממנה להצביע בבחירות הקרובות.
אז למרות שאני כאן ואתם שם, כמה מילים על לבני: מה שמדהים אותי הוא שבניגוד לכל הבחירות האחרונות, זה לא רק שאני מתנגדת נחרצת לדעותיו של ביבי ולא סובלת את ברק, כך שאני בוחרת ברע במיעוטו. אני באמת מאמינה שלבני היא האדם המוכשר ביותר כיום בפוליטיקה הישראלית, ושבניגוד למה שחשבתי בעבר, קדימה היא מפלגה עם פוטנציאל אמיתי לקידום המדינה. לא הייתי מאמינה לעולם שאני אתמוך במישהי שהייתה חברת בית”ר, אבל זה המצב. אני משוכנעת שלבני, בין אם היא מאמינה עדיין בערכי בית”ר ובין אם לא, היא אדם מספיק ריאלי ומחושב כדי להבין מה רלוונטי כמדיניות ובמה אפשר לדון רק בפגישות מחזור עם עיניים מצועפות. וכל עוד ההבחנה הזו ברורה, שאיפותיה לשעצמן רלוונטיות לי פחות.
אני קורא ומתקשה להבין. אין אפשרות להצביע ללבני. אפשר להצביע ל"קדימה".
אין ספק שלבני הוכיחה משהו בימים האחרונים. אבל עוד לא ברור מה בדיוק זה היה. יכול להיות שמדובר בנחישות ובאומץ לב. יכול להיות גם שמדובר בחוסר יכולת להתמודד עם משימות הנהגה בסיסיות.
מעמדם של שניים מתוך העומדים בראשות המפלגות הגדולות היום מעורער למדיי. סביר להניח שכל תוצאה מלבד נצחון ברור של "קדימה" ייתן האות לנסיון מחודש של מופז לכבוש את ראשות המפלגה. גם אהוד ברק, אפשר לשער, לא יצליח לשמור את מקומו בראשות מפלגת העבודה בלי להזדרז ולהיכנס לכל קואליציה שתקום.
אז יכול להיות, אפילו סביר מאוד, שלבני היא המועמדת הנאותה ביותר לראשות הממשלה. אבל אי אפשר להצביע ללבני. נדמה לי שאיילת עוז, בדיוק כמוני, היתה רוצה לראות קואליצה שתתבסס על הגוש האמורפי שמשמאל לקדימה, כשלבני עומדת בראשה. אבל באותה מידה נדמה לי גם שעוז תיחרד מקואליציה שמבוססת על שלוש הרשימות הגדולות כשנתניהו מופז וברק חולקים ביניהם את התיקים הבכירים.
הדרך הבטוחה ביותר לתרום למטרה כזו היא להצביע למפלגה שתמליץ על לבני בפני הנשיא אבל לא תיתן יד לעיסקה שתחליף את לבני במופז. מפלגה שתוכל להוות חלק מקואליציה ראויה אבל גם תוכל לשמש כאופוזיציה שמאלית לקואליציה מעוותת.
יכול להיות שדובי צודק
את מרצ מוטב לזרוק לפח האשפה של ההיסטוריה הפוליטית של ישראל כיצור חסר תועלת, חסר שיניים וחסר עניין.
אבל למי של מוכן לשקול את חד"ש אין אפשרות אחרת.
27 באוקטובר, 2008 בשעה 12:10
אם התנועה הירוקה ירוצו, תשקול להצביע להם?
[להגיב לתגובה זו]
27 באוקטובר, 2008 בשעה 12:27
אורי: מעיון חפוז בחזון שלהם: כן. אבל זו רק תגובה ראשונית.
[להגיב לתגובה זו]
27 באוקטובר, 2008 בשעה 12:49
שחר ואורי – לא. זה "הגמלאים 2" או "נקמת שינוי". תנועות שאין להן מושג וניסיון בפוליטיקה שקופצות לכנסת סתם כך נגמרות בדיוק כמו התנועות לעיל. יותר מזה – תנועות בעלת אג'נדה חד-ממדית ובלי ניסיון בפוליטיקה שרצות לכנסת נגמרות ממש רע. במקרה הטוב הן מוכרות את קולן למי שמוכן לעשות כמה הצהרות לטובת האג'נדה שלהם ואז ממסמס אותם כמו פולטיקאי מיומן מכיוון שהן לא יודעות לגייס את המשאבים שלהן והולכות לאיבוד בנבכי הכנסת, ובמקרה הרע הן עוברות תהליך השחתה מהיר ומתפצלות לרסיסים קטנים.
המיאוס מ-"פוליטיקה" גורם לתנועות כאלה לגרוף כמה מנדטים – אלו של "הממורמרים" – ואז להעלם בנבכי ההיסטוריה כקוריוז מביך. הדבר העצוב באמת הוא שבסופו של דבר המפלגות הללו גורמות נזק למטרה שלהן, כי הן משאירות טעם רע בפה ודימוי מלוכלך לנושאים שלהם. ושוב צצות דוגמאות הגמלאים ושינוי.
[להגיב לתגובה זו]
27 באוקטובר, 2008 בשעה 12:53
יובל: באופן כללי אני נוטה להסכים איתך, והאינסטינקט הראשוני שלי היה לענות לאורי משהו דומה. אבל עיון בחזון של התנועה הירוקה מראה אג'נדה שאינה חד-ממדית. זה רחוק מלשכנע אותי, אבל אני עדיין לא מוכן לפסול את התנועה הירוקה, במיוחד בהתחשב בדלות האפשרויות הנוכחית.
[להגיב לתגובה זו]
27 באוקטובר, 2008 בשעה 13:14
שחר – הבעיה העיקרית היא פחות האג'נדה החד ממדית (למרות שהיא בהחלט בעיה) ויותר חוסר הניסיון המוחלט בפוליטיקה. פוליטיקה זה מקצוע ומיומנות. ועדות, מסמכים, פקידים, ח"כים כאלו ואחרים. סחר מכר. כל הדברים הללו נשמעים אולי מסריחים ומרגיזים, אבל הם הכרחיים, וככה דברים עובדים. מי שמגיע מבחוץ בלי תקופת חניכה כלשהי על הספסלים נוטה ללכת לאיבוד ולהביך את עצמו. הדרך הנכונה היא להכנס לתוך מפלגה קיימת ולרוץ על האג'נדה הירוקה (לדוגמה – בתוך מרצ או העבודה). לטפס מלמטה. אחר כך אפשר להתפצל, אם אתה מרגיש שמפלגת האם בוגדת בך.
אבל תחושת הגועל מפוליטיקה גורמת לאנשים להאמין שאפשר לצנוח מלמעלה. זה קצת מזכיר את הרצון ב-"מנהיג חזק שיעשה סדר".
[להגיב לתגובה זו]
27 באוקטובר, 2008 בשעה 14:17
אתה חושב שמר"צ תמליץ לנשיא על ליבני? וזה נימוק להצביע *בעד* מר"צ?!
[להגיב לתגובה זו]
27 באוקטובר, 2008 בשעה 14:52
יובל: כאמור, באופן כללי אני נטוה להסכים, ולכן, ולכאורה בניגוד למה שטענתי כאן, אני צריך לבחון גם א הרכב הרשימה לכנסת של התנועה הירוקה, אם וכאשר תהיה כזאת.
יואב: לו היה פרס פונה ישירות אליך אחרי הבחירות ומבקש שתמליץ לו על מועמד ריאלי להרכבת המשלה, על מי היית ממליץ?
[להגיב לתגובה זו]
27 באוקטובר, 2008 בשעה 15:15
יובל, אם הבעיה העיקרית שלך היא חוסר נסיון, מדוע אתה מכנה את זה "נקמת שינוי"? מי שהנהיג אפקטיבית את שינוי היא פורז, איש מנוסה מאוד בפוליטיקה הישראלית – מאז שנות ה-70 לפחות. נכון, לפיד היה ה"פנים" של המפלגה, אבל לפיד היה נאמן לחלוטין לפורז וידע שהוא שם בשביל הכריזמה, ופורז שם בשביל הפוליטיקה. בגלל זה הוא פרש ברגע שנודע שפורז נפלט מהרשימה.
אפשר להגיד כל מיני דברים על שינוי, אבל לא שהיא הייתה רשימה שצצה פתאום משום מקום ובלי שום ניסיון בפוליטיקה הארצית בישראל.
[להגיב לתגובה זו]
27 באוקטובר, 2008 בשעה 15:18
תלוי בתוצאת הבחירות…
מתוך שלושת המפלגות הגדולות, אם זה היה רלוונטי, הייתי ממליץ קודם על ברק (גם עומד בראש השמאל, גם מנוסה, גם הוציא את ישראל מלבנון), אחר כך על נתניהו (אם זה מה שהעם רוצה, זה מה שמגיע לעם, ואנחנו, כמר"צ, צריכים ללכת לאופוזיציה ולחכות שלעם יבין את טעותו), ועל ליבני רק אם לא היתה לי ברירה (כי אני זאת ממש בחירה מנוגדת אידיאולוגית אתית ואינטרסנטית למה שמר"צ מתיימרת לייצג).
[להגיב לתגובה זו]
27 באוקטובר, 2008 בשעה 15:36
דובי – מקבל את התיקון. כנראה שמבחינתי שינוי היתה ותהיה מזוהה עם לפיד. דווקא מבחינת אג'נדה היתה להם אג'נדה רחבה, שדומה מאוד לאג'נדה של מפלגות הימין-מרכז הגדולות באירופה.
[להגיב לתגובה זו]
27 באוקטובר, 2008 בשעה 16:15
מה שמדהים הוא שמה שהיה הוא שיהיה. יהיו בחירות, נבזבז כך וכך כסף, מפלגה קיקיונית אחת תזכה בקולות הנגעלים, ואחד מהפוליטקאים הקטנים יהיה ראש ממשלה.
בפועל, הבחירות יקבעו רק שני דברים: מה גובה האתנן שביבי יאלץ לשלם לרב עובדיה ומי מהמועמדים לכנסת של הליכוד יאלצו לדאוג לג'ובים לחברי המרכז.
גם אם המפלגות החדשות שירוצו מגיעות עם כל הכוונות הטובות, פוליטיקאים מקצועיים כמו בן אליעזר, שלום שמחון, אלי ישי (ומקביליהם בשאר המפלגות) ילעסו אותם בלי מלח.
אולי צריך להגביל את מספר הפעמים שמישהו יכול להיות חבר כנסת או שר או ראש ממשלה או להשקיע את המשאבים בפיתוח שיטה חדשה. אם אתם מצפים שזה יבוא ממאה ומשהו הפוליטיקאים הקטנים שבי"ם, אל תחזיקו את הנשימה.
איכס
[להגיב לתגובה זו]
27 באוקטובר, 2008 בשעה 20:40
טל, במקום כל השינויים שאתה מציע, נראה לי יהיה יעיל יותר להחליף את העם…
אגב, בסקר הזה של וואלה יש "מגמה" מעניינת, בה מר"צ מקבלת פי שניים אחוזי הצבעה מאשר מפלגת העבודה. אולי מישהו החליט להעניק למפלגה שהקימה את המדינה המתת חסד?
[להגיב לתגובה זו]
28 באוקטובר, 2008 בשעה 7:15
טל – הבחירות האלה יקבעו דבר אחד חשוב מאוד, וזה שביבי יהיה ראש ממשלה (אם אכן וגו'). זה שהסקרים מראים שזה מה שיהיה זה לא תחליף למערכת בחירות מסודרת, אתה יודע.
לא משהו קריטי, רק החלפת שלטון בהתאם לרצון העם. בסך הכל עקרון בסיסי, אם לא העקרון הבסיסי של הדמוקרטיה.
[להגיב לתגובה זו]
28 באוקטובר, 2008 בשעה 7:56
יואב: ראשית, לפי המצב בסקרים היום, אין טעם של ממש לדבר על ברק כמועמד ריאלי לראשות הממשלה מצד אחד, ומצד שני בהחלט מוקדם לטעון שנתניהו יהיה המועמד הריאלי היחיד. שנית, הטענה שברק עומד בראש השמאל היא כמעט אנכרוניסטית לטעמי, לנוכח העובדה שלבני לא הסכימה לוותר הצהרתית על נושא ירושלים.
בכל מקרה, ולא ממש משנה על מי תמליץ מר"צ, ברור שקול למר"צ הוא קול למפלגה שלא תיכנס לקואליציה מעוותת של ברק-מופז-נתניהו אבל כן תוכל לתמוך (מבחוץ או מבפנים) בקואליציה ראויה יותר.
טל: מצטרף לאמירה של דרומי, ורוצה להוסיף עליה עוד משהו. ברגע שנאמץ את ההסתכלות על הבחירות כעל "בזבוז כסף" נוותר סופית העקרון הבסיסי של הדמוקרטיה באמת. כן, בהחלט יכול להיות שעלות מערכת הבחירות למשק תהיה גבוהה מזו של קבלת כל הדרישות של ש"ס ושל הגימלאים גם יחד, אז מה? האם זה אומר שצריך לקבל גם דרישה של מפלגה דמיונית כלשהי לספק לחבריה משכורת שמנה לכל ימי חייהם ולשכות שרד רק כי זו הדרך היחידה לכונן קואליציה, ובשורה התחתונה עלות של ויתור כזה היא אפסית בהשוואה לזו של קיום מערכת בחירות.
muyaman: נו, טוב, זה הרי לא באמת "סקר" לפי שום קנה מידה סביר.
[להגיב לתגובה זו]
28 באוקטובר, 2008 בשעה 10:22
גם אני שמאלני יליד רמת אביב, גם אני יכול להושיב את ביבי על כס ראש הממשלה אבל מתקשה לשלשל "מחל" לקלפי, הצבעתי, בשעתו, בשני פתקים ואני לא בטוח שהייתי רוצה לחזור על ההרפתקה.
אולי הפתרון, בהנחה שממילא אנחנו רוצים להצביע לביבי, ברק או לבני (טוב, לא באמת רוצים להצביע לברק) הוא להשאר עם פתק אחד בו נבחר את ראש הממשלה? הרי אם גדעון סער או אורית נוקד יהיה בפנים או בחוץ ממילא לא מעניין אותנו. נבחר ראש ממשלה והכנסת תתמלא בהתאם לאחוזים שיקבלו המתמודדים השונים.
[להגיב לתגובה זו]
28 באוקטובר, 2008 בשעה 10:46
תום, חוץ מלתת לזה שם אחר, מה ההבדל בין השיטה שאתה מציע למה שקורה היום?
[להגיב לתגובה זו]
28 באוקטובר, 2008 בשעה 11:14
תום: האם אתה מציע לוותר על כל המפלגות הקטנות? לא ברור לי. או שאולי אתה מתכוון לכך שלא ניתן יהיה להחליף את ראש הרשימה? בכל מקרה, אני דווקא תומך בנסיון להמעיט ככל הניתן את הפרסונליזציה של הבחירות ולא להגביר אותה.
[להגיב לתגובה זו]
28 באוקטובר, 2008 בשעה 12:51
זה בדיוק אותו הדבר, רק שאנחנו קוראים לילד בשמו.
[להגיב לתגובה זו]
28 באוקטובר, 2008 בשעה 13:33
תום – מי אמר שרוצים להצביע לביבי, ברק או לבני?
אם אני רוצה קצבאות ילדים, תרבות תורנית ושלמות ירושלים – אני אצביע ש"ס.
אם אני רוצה לשמור על זכויות אדם ועל מדינת רווחה – אני יכול, בתיאוריה, להצביע מרצ (זה לא מאוד יעזור לי, כי אין הרבה כמוני, אבל זו כבר בעיה אחרת…)
לא ברור לי למה אתה חושב שהמפלגה לא משנה, בעיקר לאור העובדה שמנהיגי שתיים משלוש המפלגות הגדולות התחלפו במהלך כהונתה של הכנסת האחרונה.
[להגיב לתגובה זו]
28 באוקטובר, 2008 בשעה 14:05
ביבי, ברק ולבני היו רק דוגמא. אני מניח שיש כאלה שרוצים לראות את אלי ישי, אביגדור ליברמן או חיים אורון במשרד ראש הממשלה. אני לא בטוח שחיים אורון אחד מהם.
בכל מקרה, הנקודה היא שמי שמצביע ליכוד בשביל לבחור למעשה בביבי, למשל,לא רוצה לראות את סילבן שלום מחליף אותו. כנ"ל לגבי מס' 2 של ליברמן או סגנו של בר כוכבא. הבחירות, בפועל, הן אישיות. "רק ביבי יכנס בערבים", "רק לבני תעשה שלום" ושאר ססמאות בשווקים. כמה בוחרים בעבודה בשביל ששלי יחימוביץ' תמשיך לחוקק לעומת כמה בוחרים בשביל שברק יהיה שר בטחון (כי ראש ממשלה, כאמור, הוא לא יהיה בקרוב)?
אני מבין שאין שום שינוי פרקטי במה שאני אומר. גם ככה בסופו של דבר נכניס פתק אחד עם שם אחד עליו, אבל בתגובה למה ששחר אמר, אפשר להפוך את הבחירות האלה לאישיות לחלוטין אם רק נחליט להתעלם מהנעשה בכנסת ונתעסק פשוט בלבחור ראש ממשלה.
[להגיב לתגובה זו]
28 באוקטובר, 2008 בשעה 14:11
תום, לי זה נראה יותר כמו עצימת עיניים לגבי נתונים נוספים לגבי מי שאתה מצביע לו… בזה שאתה תאמר שאתה מצביע ל"לבני" ולא ל"קדימה", לא תמחק את דיכטר, מופז, ושאר חבר מרעיהם (תרתי משמע) מהמקומות שהם מקבלים בכנסת, ואפילו לא את האפשרות שמי מהם יחליף את ראש הממשלה שבחרת בו "אישית" במהלך הכהונה.
[להגיב לתגובה זו]
28 באוקטובר, 2008 בשעה 14:41
נכון. אלא אם יקבע המחוקק שאי אפשר יהיה להחליף את מי שבחרתי בו "אישית" במהלך הכהונה.
כל עוד לא ישתנה כלום זאת לחלוטין עצימת עיניים.
[להגיב לתגובה זו]
29 באוקטובר, 2008 בשעה 1:55
תום, מה שהשתנה הוא הצורה שהציבור מסתכל על הבחירות. עד לפני הבחירה הישירה, פרט לרבין, לא ממש הצביעו לראש המפלגה, אלא למפלגה עצמה – ודווקא אז ההצבעה לשתי המפלגות הגדולות הייתה הרבה יותר משמעותית ממה שרואים היום.
רוצה לעשות בחירות אישיות? תעשה כמו באנגליה, קנדה וארה"ב: בחירות לפי אזורים חד נציגיים. רק שאז הבחירה שלך לא תהיה בין לבני, ברק או נתניהו, אלא בין מופז, שמחון ו(שם-של-מישהו-מהליכוד).
[להגיב לתגובה זו]
29 באוקטובר, 2008 בשעה 9:22
הצבעה היא קודם כל בחירה בין אלטרנטיבות ולא בין אוטופיות. הדיון הזה מראה כמה חשוב היה לחזור לשיטת הפתק האחד.
אצלי אין אפשרות להצביע ליכוד למרות שבמימד אישי אני מעריך מאד את ביבי. תפיסתו הכלכלית נכונה ויש לו תפיסת עולם מדינית מגובשת שלבד בחושך אני גם מסכים איתה. הבעיה היא שהוא מביא איתו אופי בעייתי ואת כל כוחות השחור.
אהוד ברק הוא בעיני נפלא, מכיוון שהוא בדיוק ד"ר קרברקיאן שהמפלגה האנכרוניסטית הזו הייתה צריכה. יש לו את היכולת להמית אותה יותר מהר מקצב התמותה הטבעי של קשישי גבעתיים.
נשארנו עם ציפי ועם מרצ. ציפי עשתה לש"ס את מה שברק או ביבי לא היו מעזים לעשות. קדימה מפלגה סבירה ואני סבור שיש לה פוטנציאל להתפתח למעין מפא"י מודרנית. מר"צ מפלגה חביבה אבל לא באמת משפיעה. אני הולך עם קדימה.
[להגיב לתגובה זו]