הדבר ה-12 הכי כיפי*

לפעמים קשה לי לשלוט ברגשותיי.

לפעמים אני חושב שקצת מביך להודות מה הם הדברים שגורמים לי לא לשלוט ברגשותיי.

אבל בכל מקרה, אתמול נתקלתי, כמעט במקרה, בדבר הכי משמח שיש באינטרנט.

מי שייכנס לעמוד התוכן של גליון הניו יורקר של שבוע שעבר יגלה, לראשונה, קישורים פעילים לכל אחת ואחת מהכתבות, בהסתייגות קלה. ליד אחד מהקישורים האלה מופיע ריבוע כחול קטן. מי שיעקוב אחרי הקישור יגלה את הסיבה, המשמחת עד מאוד כאמור. מסתבר שבניו יורקר השיקו מהדורה דיגיטלית מלאה של העיתון. כזו שמאפשרת לכם לדפדף בסריקה איכותית של כל העמודים. קישורים עם ריבוע כחול מעידים על כתבה שזמינה רק דרך המהדורה המדוברת ולא דרך האתר הרגיל.

המהדורה הדיגיטלית פתוחה לכל מנויי מגזין הנייר, והיא כוללת בתוכה גם גישה מלאה לכל גליונות העבר של הניו יורקר (ויש הרבה מאוד כאלה, המגזין פעיל כבר 83 שנים). אבל, וזה החלק המשמח ביותר עבור קהל ישראלי, יש גם אפשרות לרכוש מנוי למהדורה הדיגיטלית בלבד תמורת 40 דולר לשנה. 40 דולר לשנה ותוכלו לדפדף בכל אחת מ-47 הגליונות של השנה המדוברת עוד לפני שהמנויים האמריקאיים מתעוררים לאסוף את הגליון שלהם מתיבת הדואר. שלא לדבר על הגישה לארכיון המלא.

40 דולר לשנה הם:

א. 85 סנט לגליון.

ב. פחות או יותר המחיר של שלושה גליונות נייר בסטימצקי.

קוץ ואליה בו: מנגנון החיפוש באריון הניו יורקר מבוסס OCR, מה שאומר שיש בו פוטנציאל לטעויות, כפי שהם מודים בגלוי (הקישור הוא ל-faq של המהדורה הדיגיטלית), ועדיין מדובר בצעד משמעותי קדימה לעומת החיפוש באוסף ה-DVD שלהם שהתבסס רק על תקצירים. מצד שני המשמעות היא שהחיפוש הנוכחי סורק גם את הטקסט של הפרסומות, וכשמדובר במגזין עם היסטוריה ארוכה כל כך אלה יכולות להיות מרתקות לא פחות מהכתבות שלצידן.

לפני שאתם רצים לרכוש את המנוי שלוש הערות קצרות:

1. למי שחושד בפוסט הזה שהוא פרסומי – אני לא ארוויח אגורה ממנויים חדשים.

2. אפשר "לרכוש" מנוי התנסות לארבעה שבועות בחינם, אז לא למהר עם הרכישה המלאה.

3. כל תוכן הגליון הנוכחי, כחלק מחגיגות אובמה אני משער, פתוח לקריאה דרך האתר הרגיל בלי צורך במהדורה הדיגיטלית. כך שההמלצה שליהיא לחכות לשבוע הבא, להתחיל בו את ארבעת שבועות ההתנסות ואז לרכוש מנוי לשנה.

* מחווה.

2 תגובות ל“הדבר ה-12 הכי כיפי*”

  1. מולטי-אורגזמה!
    אני אומנם גבר (לפחות מבחינה רשמית), אבל זו אחת הידיעות שעשו לי את השנה.
    נחשפתי למגזין הזה רק בשנה האחרונה, אבל הספקתי להתלהב קשות מהכתבות שמתפרסמות שם. אפילו נושא שנשמע משעמם כמו… מעליות, זכה לכתבה מרתקת (ברובה) בת 8,000 מילים.

    לאחרונה אף שקלתי לעשות מנוי, אך המחירים הרתיעו אותי. קנייה בארץ דרך הגופים השונים לא משתלמת, מה גם שהגיליונות מגיעים באיחור ניכר יחסית.

    כשאבי היה בחו"ל, ביקשתי שיקנה לי גיליון של המגזין. מה רבה הייתה אכזבתי כשגיליתי שבמקרה זה היה גיליון שהיה כולו מוקדש לסיפורים קצרים, שאפשר להגיד שלא ממש עניינו אותי. מכל הגיליונות בשנה, דווקא את זה הייתי צריך לקבל :)

    [להגיב לתגובה זו]

  2. […] גישה חופשית לארכיון המלא כאמור). ועדיין, יותר משנה אחרי ששלחתי את קוראיי לרוץ ולשלם על מנוי כזה אני מודה שטרם מצאתי לנכון לעשות […]

השארת תגובה

Subscribe without commenting