כשלון ההצלחה של דב חנין
13 בנוב, 2008
דב חנין נכשל, בעצם כצפוי, במשימה להיבחר לראשות עיריית תל אביב-יפו. דב חנין כשל גם במשימה הריאלית יותר – כפיית סיבוב בחירות שני על רון חולדאי. סיבוב בחירות שבו, לכאורה לפחות, יכולה הייתה להיווצר דינמיקה אחרת. הכשלון השני מעניין כי במידה רבה, אני מאמין, הוא תוצאה ישירה של ההצלחה הגדולה של חנין ושל 'עיר לכולנו'.
אם משווים את תוצאות האמת של הבחירות לסקר האחרון שהתפרסם על-ידי 'ידיעות תל אביב' אפשר לראות תופעה מעניינת. גם חנין וגם חולדאי זכו לחיזוק משמעותי של עשרה אחוזים בין הסקר לבין הבחירות. כל המועמדים האחרים, למעט אורן שחור (עם ההבטחה הדמגוגית של ביטול קנסות החנייה) נמחקו כמעט לחלוטין.
מה שקרה בבחירות בתל אביב-יפו הוא בפועל גם מה שקרה בכל פעם שנערכו כאן בחירות ישירות לראשות הממשלה. כל המועמדים ההצהרתיים, אלה שמראש היה ברור שלא ייבחרו הסירו את מועמודתם ומנעו בכך היגררות לסיבוב שני. עד לשלב מתקדם יחסית של מערכת הבחירות בתל אביב-יפו נדמה היה שיש בה מועמד ריאלי אחד ואוסף של מועמדים הצהרתיים בלבד, כאלה שהצבעה עבורם היא רק אפשרות להצביע על כיוון נחוץ לראש העירייה שייבחר. אבל ככל שהתקרבו הבחירות נעשה ברור שכבר לא מדובר במערכת בחירות כזו וששני מתמודדים אמיתיים, גם אם לא שקולים, ניצבים בה זה מול זה. במצב כזה, למרות שהאחרים לא הסירו את מועמודתם באופן רשמי הבוחרים החליטו להסיר אותה במקומם. לכך אפשר להוסיף גם עלייה באחוזי ההצבעה (שלא הלכה דווקא לחנין) של אנשים שהבינו בימים האחרונים שאכן מתנהלת כאן מערכת בחירות אמיתית.
חנין, נדמה לי, הצליח בדיוק במידה הדרושה כדי להיכשל. לו היה מצליח יותר היה יכול לזכות בראשות העירייה, לו היה מצליח פחות לא היינו רואים נהירת מצביעים מהמועמדים האחרים ובהחלט היה יכול להיכפות על חולדאי סיבוב שני.
13 בנובמבר, 2008 בשעה 13:40
חולדאי הפעיל מערך המרצה (הבאת בוחרים אל הקלפי) שהצליח הרבה מעל המשוער. רואים את זה בכך שהרשימה של חולדאי הצליחה מאוד (הרשימה היחידה מהמועצה הקודמת שלא קטנה ואף גדלה). כלומר, גם חולדאי הגדיל את אחוזי ההצבעה של תומכיו, לא רק עיר לכולנו.
לעיר לכולנו לא היה מערך המרצה כלל, מחוסר תקציב. כאן ראו מאוד את ההבדל שכסף עושה, ואיך ההון מגיע לשלטון.
זה היה אחד משני הגורמים העיקריים לכשלון של דב. הגורם השני לא קשור לפוסט שלך.
[להגיב לתגובה זו]
13 בנובמבר, 2008 בשעה 14:01
אורי: בשיחות שערכתי עם אנשים לקראת הבחירות עלתה הרבה פעמים התהייה לאן נעלם התקציב של חולדאי עם מעט מאוד פרסום יחסית ובלי פעילות שטח בכלל. אני טענתי אז שחלק ניכר מהתקציב בטח מוקצה למטה הלוגיסטי של יום הבחירות שבמערכות בחירות כאלה יש לו חלק משמעותי מאוד בהצלחה.
בלי קשר, אני לא בטוח שההתחזקות של תל אביב 1 קשורה דווקא לסיבה הזו. שמעתי מכמה אנשים שהצביעו חולדאי ותל אביב 1. אנשים שלא הצביעו בבחירות הקודמות או שלא זכרו מה הצביעו בהן. אני חושב שחלק מהקולות שהתעוררו להצביע כשהבינו שיש מערכת בחירות צמודה לחלוטין לא הכירו את הרשימות ולכן הצביעו, כברירת מחדל, לרשימה של המועמד שלהם.
[להגיב לתגובה זו]
13 בנובמבר, 2008 בשעה 15:43
לגמרי. מרוב שדיברתי עם ההורים שלי על הבחירות הם הלכו להצביע חולדאי.
[להגיב לתגובה זו]
13 בנובמבר, 2008 בשעה 19:11
אומצה, איך פישלת! תיכף אני אעשה ממך סטייק!
שחר, כתבת: "חנין, נדמה לי, הצליח בדיוק במידה הדרושה כדי להיכשל.". זו תיאוריה יפה. אלכנטית מאד. מתאימה בדיוק לאנשי מדעים מדוייקים. לדעתי היא לא נכונה לחלוטין, כי הוא היה רחוק מאד מלהצליח (15% האלה היו 15 האחוזים "הקשים"), והיה רחוק מאד מלהיכשל מספיק כדי להוריד את חולדאי מתחת ל-40%.
[להגיב לתגובה זו]
13 בנובמבר, 2008 בשעה 21:20
אורי – לא יודע מה היה עם מטה יום הבחירות של 'עיר לכולנו', אבל בשביל מערך המרצה לא צריך כסף. אפשר להסתדר יופי עם מתנדבים. ואני אומר את זה כי הייתי שותף למערכות המרצה – חלקן נחשבות מהטובות שנראו בארץ – שנעשו רק, או כמעט רק, באמצעות מתנדבים.
מה שבאמת צריך – ומה שבאמת קשה למצוא – זה מישהו עם נסיון שיודע לארגן דבר כזה.
[להגיב לתגובה זו]
14 בנובמבר, 2008 בשעה 9:02
אלעד: אם להמשיך כאן את הדיון שלנו אצל דובי באמצעים אחרים, מובן שכשאמרתי בדיוק לא התכוונתי שעוד קול אחד היה משנה את התמונה, ואפילו לא שעוד אחוז אחד משנה את התמונה.
התכוונתי לכך ששבוע לפני הבחירות נראה היה כאילו סיבוב שני הוא בהישג יד עם עוד קצת מאמץ, רק שדווקא המצב הזה של הצלחה מסוג אחד גרם לכשלון.
[להגיב לתגובה זו]
14 בנובמבר, 2008 בשעה 10:26
דרומי, אשמח לשמוע עוד על מערך המרצה מבוסס מתנדבים. יש אפשרות לשמוע עוד על הנושא, אולי מחוץ לבלוג זה?
[להגיב לתגובה זו]
16 בנובמבר, 2008 בשעה 13:52
שחר — צודק. אני קצת התקטננתי, כדי לטעון שזו אמירה שמתאימה למדען. מה שנכון.
[להגיב לתגובה זו]
25 בנובמבר, 2008 בשעה 19:22
אין ספק שכדי שבני ישראל יבחרו במועמד טוב עבורם, הם צריכים להיות נואשים מספיק. אחרת, הכסף מדבר. אני לא תושב תל אביב, אבל לאורך כל מסע הבחירות, היתה לי הרגשה שחולדאי פשוט מחזיק את הכיסים של כולם by the balls, וכשהמצב מסריח מספיק, אפילו זה לא מספיק (משהו שאובמה אולי חייב לו במידה מסוימת את בחירתו).
אני מאוד מאוכזב מתל אביב. היה משהו אורגני, אמיתי, בנסיון האנדרדוגי לבחור מועמד שבשונה מכל שאר העסקנים העתיקים שנבחרים ונבחרים מחדש, נבנה from the bottom up ולא להפך. יש משהו חי בתל אביב, הרבה יותר משאר הכפרים הסובבים אותה שבוחרים באותם דמגוגים דבילים כל שנה, אבל כנראה לא מספיק חי.
[להגיב לתגובה זו]
26 בנובמבר, 2008 בשעה 22:12
מי זה היה שאמר "אנשים או אומות יבחרו בדרך הפעולה הרציונלית רק אחרי שכל האפשרויות האחרות מוצו"?
ואם אני כבר כאן – אז רק לוודא שאתה עוד חי, מזמן לא היה פוסט חדש ;)
[להגיב לתגובה זו]