רגע האמת של ביט 69

לא תכננתי לצפות בטקס חלוקת פרס עמ"י של ערוץ 24. את התוצאות כבר הספקתי לקרוא, לא שנרשמו שם הפתעות, כבר קודם אפשר היה לנחש לאן יגיעו הפרסים. לא תכננתי, אבל מצאתי את עצמי מול שידור חוזר של הטקס ביום שישי אחר הצהריים.

שעה וחצי פחות או יותר עברה. שעה וחצי של זוהר מזוייף, של בדיחות חבוטות, מנת יתר של חבורת "רימון" מצד אחד ושל יוצאי כוכב נולד מאותו צד בדיוק. הכל ידוע מראש, משעמם עד כאב. אפילו פיצול הקולות בין המפלצת התלת-ראשית של כורםפלסברמן לא מצליח להפיל את פרס תגלית השנה לידי עידן יניב, שלא לדבר על העברית שלא ברור איך השתחלה לרשימה. לכל האורך ברור שהמטרה המרכזית של העורך היא להזכיר לנו את נוכחותם המלכותית של יהודה ונינט, מחכים בסבלנות לפרס זמרת השנה (קשה להאמין שאפילו הם האמינו שהוא מגיע לה). בין חלוקת פרס ידוע מראש לקטע הומוריסטי עבש עלו לבמה ושרו חמשת המועמדים לפרס שיר השנה. המצלמה נדדה אל המועמדים האחרים תופסת אותם מצטרפים לשירה בנדנודי ראש מנומסים ותנועות שפתיים.

על רקע כל האמור לעיל, כשנפתחו הקווים למשלוח SMS-ים בתחרות הפיקטיבית לבחירתו של 'ואת' לתואר הנכסף, וגורי אלפי הצהיר על להקה צעירה שחבריה נפגשו לפני שנה במסיבה במקדונלד'ס ציפיתי לקבל את 'משינה', אבל אז הסתבר שזו לא בדיחה. שלושה בני 14 המכונים גם 'ביט 69', עלו על הבמה, שטפו כמו ים, נשבו כמו רוח. גיטרה-בס-תופים, וקטע פאנק-רוק פופי שרק ילדים בני 14 יכולים להרשות לעצמם במציאות העגומה שלנו. המצלמה השכילה לטייל שוב אל קהל המתחרים, לתפוס את הרגע הלא ייאמן שהתרחש שם. לא עוד מחיאות כפיים מנומסות ומפוהקות, חיוכים רחבים התפשטו באולם, זמרים משוייפים בשעות אולפן ודיוני "מה ייכנס לפלייליסט" קמו, רקדו, הריעו, שלחו זה לזה מבטים מופתעים. למשך כמה דקות קצרות הם יכלו להיזכר איך בדיוק נראה החלום שלהם פעם, לפני שקיבלו את החוזה, לפני שהוצמד להם מפיק על, לפני שקנו שירים במשקל מקרן פלס, להיזכר למה ביקשו גיטרה חשמלית ליום הולדת 16, מה דמיינו כשצרחו והשתוללו מול המראה עם מיקרופון מאולתר. באו שלושה ילדים בני 14 עם מלים טיפשיות ומופלאות בו זמנית, עם קצב ואנרגיה, ועם חלום שעוד לא התקלקל, והעירו ברק רדום בעיניים של נינט.

הפוסט הזה, למראית עין לפחות, לא כל כך רלוונטי כאן. אבל כדאי לשים לב שבפינה אחרת ברשת מנהלים שני בלוגרים ישראליים באנגלית דיון על הדמיון והשוני שבין סטארט-אפים לבין להקות רוק. אני חושב שלא כל כך קשה למתוח את ההקבלה גם לרגע הייחודי הזה.

הערה קטנה: לצערי לא הצלחתי למצוא אתר של ביט 69, אלא רק את הפורום הזה התפוז. אם מישהו מכיר משהו טוב יותר אשמח לשמוע.

3 תגובות ל“רגע האמת של ביט 69”

  1. אני מתעקש להאמין כל השנים שנינט ודומיה לא מייצגים את המתכון להצלחה אמיתית אלא את כוחות הציניות. אני מאד מקווה שהעקשנות שלי מוצדקת מכיוון שבמידה ולא אני כנראה נידונתי להיות פטיט בורז'ואה מתוסכל גם בחיים. כל ה"אובר חוכמיות" הזו סביב "ככה זה ביזנס ואין מה לעשות" היא כסוי לבינוניות. כל הארז טלים, בואך יודה לוי וגמור בנינט…אוסף הפקות זמניות שבינן לבין מוזיקה או אומנות אין דבר וחצי דבר. וזה לא חייב להיות צעיר ורענן. אפשר להצליח, להישאר אמיתי וגם להזדקן בחן (ע"ע אהוד בנאי,למשל, אני מרחם על הקהל כשהוא מתחיל לכרכר אבל לפחות הוא אמיתי וראוי).

    כשרון אמיתי ואדם אמיתי באמת יודע לפרוץ לא רק ללא צביקה הדר אלא למרות צביקה הדר.

    [להגיב לתגובה זו]

  2. […] כבר רמזתי פעם למידת החיבה שאני רוחש ל”חבורת רימון”, דווקא על הרקע הזה חשוב לי לציין שכבר בשמיעה ראשונה ‘יום חדש נפלא‘ של אריק ברמן תפס אותי. במובנים מסויימים היתה ההאזנה הראשונה לשיר הזה, כבר אחרי גיל שלושים סוג של חוויה מנוגדת ומשלימה להאזנה הראשונה ל’מהרי נא‘ של אהוד בנאי בגיל 25. אהבתי את הסיפור של ‘יום חדש נפלא’ ואת האופן שבו ברמן בחר להביא אותו, אהבתי אותו בגלל איזו עדינות שנעדרה לחלוטין מ’מה עוד ביקשת‘ הוולגרי ומ’המתוקות האחרונות‘ המיזוגני. כך יצא, שלא בטובתו של השיר שטרחתי גם להפוך בו לא מעט, אני עדיין שמח לשמוע אותו באקראי, אבל כבר צברתי לא מעט ביקורת עליו. […]

  3. :)היי!

    אני דנית ושתדאו שביט 69
    זו להקה מוכשרת לאלה הם שרים יפה ויש להם פורום מגניב חבל על הזמן

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting