תודעה כוזבת
It's About Time
17 בדצמ, 2008
עד לבית הלקוח
תודעה כוזבת משתמש במנגנון
וורדפרס. ובתבנית LetoPrime שתירגמה אח"י דקר.
רסיסי פוסטים
and רסיסי תגובות.
This work is licensed under a Creative Commons Attribution-ShareAlike 3.0 Unported License.
תודעה כוזבת משתמש במנגנון
וורדפרס. ובתבנית LetoPrime שתירגמה אח"י דקר.
רסיסי פוסטים
and רסיסי תגובות.
This work is licensed under a Creative Commons Attribution-ShareAlike 3.0 Unported License.
17 בדצמבר, 2008 בשעה 11:20
אפשר הסבר?
[להגיב לתגובה זו]
17 בדצמבר, 2008 בשעה 16:21
אני לא חושב שמדובר בהגמוניה האשכנזית, אם לכך כיוונת שחר,
כמו שניתח גדי להב, אם בובליל לא היה בובליל (כלומר פוגעני,גס עד כדי גועל), יש סיכוי סביר שוהא היה מנצח.
[להגיב לתגובה זו]
17 בדצמבר, 2008 בשעה 22:37
700,000 קולות חולקים על הקביעה הזאת
[להגיב לתגובה זו]
18 בדצמבר, 2008 בשעה 9:05
וכשנינט לקחה את "כוכב נולד" בזכות המסרונים של הצופים, זה גם היה הגמוניה? והראל סקעת? או שאז זה היה קולם של המדוכאים הגובר על ההגמוניה? וכשמשה קצב נבחר לנשיא המדינה? או אולי בעצם, זה היה כוחות ההגמוניה האפלים והכל-יכולים שהפלילו אותו בשל מוצאו?
אם מתעקשים לראות את העולם דרך משקפיים מסויימים, ניתן למצוא הסבר לכל תופעה או התרחשות בעזרת אותו הפילטר.
[להגיב לתגובה זו]
18 בדצמבר, 2008 בשעה 11:09
טוב, אני משער שצריך איזה הסבר.
לא אמרתי בשום מקום (לא ממש חוכמה, לא אמרתי כלום) שהגמוניה היא בהכרח שלילית. כן, סביר לחשוב שהתכוונתי לכך כשהמושג הזה מופיע בבלוג ששמו "תודעה כוזבת" אבל הגמוניה, אחרי הכל, היא חלק הכרחי בכל חברה שאינה מושתתת על כפייה אלימה בלבד.
על הרקע הזה אני בהחלט חושב שהבחירה בשפרה היתה, במידה מסויימת, הוכחה לקיומה של הגמוניה בחברה ישראלית (לא בטוח שהייתי ממהר לכנות אותה דווקא אשכנזית) אחרי שבמשך 107 ימים קיבלנו את הרושם שבובליל האב ייתן את האישור הרשמי למותה הסופי של ההגמוניה הזו.
מי שנחשף לתקשורת הישראלית ב-107 הימים האלה שמע אינספור פעמים על כך שאנחנו חיים במדינת הבובלילים או כל מיני הבלים דומים. מסתבר שלא. נינט, סקעת ואפילו יהודה סעדו הם רק סימן ליכולת של ההגמוניה להגמיש את גבולותיה (לעניין זה מעניין לראות כמה שולי נעשה סעדו כשהמשיך להתרחק מגבולות ההגמוניה אחרי נצחונו, כמו ג'קו אייזנברג, אגב). אבל עכשיו כשעמדו למבחן אנשים ולא כישוריהם גילינו שלהגמוניה יש עדיין אחיזה בציבור, שלהרבה יותר אנשים (ואני משוכנע שההפרש במספר המצביעים בין שפרה לבובליל הוא גבוה מההפרש במספר הקולות*) חשוב היה להוכיח לעצמם ולעולם כולו שישראל היא לא "בובליללנד".
* שפרה היא האובמה הישראלי האמיתי, כשנצחונה נבנה על איסוף המוני של תרומות קטנות מול המנגנון הבובלילי.
[להגיב לתגובה זו]
18 בדצמבר, 2008 בשעה 11:46
קלעת לדעת גדולים (או לפחות גבוהים :P):
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=41853&blogcode=10304686
[להגיב לתגובה זו]
18 בדצמבר, 2008 בשעה 17:24
טוב אני לא יכול שלא להסכים יותר,
פשוט יוסי היה כך נראה, די חרא של בנאדם, ושפרה אדם שאם כבר בוחרים בו יהיה לו מה לעשות עם הכסף. לפעמים סיגר הוא רק סיגר אתה יודע.
אם לתאר את חסור הנוחות שלי עם הפוסט שלך הוא שיוך ערכים של הגמוניה למשהו שאני לא חשוב שהוא קשור.
אם שפרה הייתה בת עשירים מהרצליה ויוסי לא היה מתנהג כמו שהתנהג, אתה באמת חושב שהתוצאה הייתה זהה?
[להגיב לתגובה זו]
18 בדצמבר, 2008 בשעה 18:31
אבשלום, אתה מניח שהריאליטי הוא מציאות, כמו שעולה משמו. בפועל, אנחנו יודעים שהוא מתוסרט לחלוטין, גם אם בשיטות שונות מאשר סדרת דרמה מסורתית.
זה שהבחור גס הרוח זה המזרחי בן המעמד הנמוך מאשקלון, והבחורה הנחמדה היא אשכנזיה בת המעמד הבינוני-עליון, זה לא במקרה. מישהו ליהק אותם לתפקידים האלה, ומישהו גם ערך אותם כך שאלמנטים מסויימים באישיות שלהם יודגשו.
אני לא טוען שהמפיקים ישבו וחשבו 'איך נחזק את הסטראוטיפ המזרחי'. החיים לא עובדים בצורה כל כך פשוטה. אבל הם התבססו על האופן שבו הם תופסים את המציאות ('מזרחים=מעמד נמוך=פריפריה=גסות רוח'), ובתוך כך גם שיעתקו אותו וגרמו לאחרים לתפוס את המציאות באותה צורה. זו בדיוק המשמעות של הגמוניה.
[להגיב לתגובה זו]
18 בדצמבר, 2008 בשעה 21:29
איכשהו אתה יכול לדמיין שגם אני מדוע לשזה שזוטלוויזיה. אבל השפרה (לפחות כמו שהצטיירה ) היא לא בדיוק מעמד גבוה.
בפשטות לא הכל זה קונסטורקציה מעמדית אפילו אם זה בטלווזיה וטלוויזיה ערוכה.
איזו סיבה יש לך לחשוב שאותו יוסי בובליל לא היה אדם בעל התנהגות שלא נעימה לסביבתו?
או שאותה שפרה לא הייתה בעלת גישה, יותר נחמדה.
לפעמים איזו הפתעה, מעבר לעריכה והליהוק יש את הבנאדם עצמו, כמה כבר עריכה יכולה להיות לבנאדם שמציע סוג של הטרדה מינית (באותו קטע שלא שודר)?
עם כל הרצון הטוב לפעמים יש גם אופי אישי, ולפעמים אדם מזרחי מאשקלון הוא אדם פחות טוב, ואדם אשכנזי מתל אביב הוא אדם שיותר קל לחבב, גם אם אתה לא מההגמוניה.
אני חשוב שגם אתה וגם שחר מייחסים משקל יתר ליכולתיה של ההפקה, כל העריכה המגמתית בעולם לא יכלה, לבטל קווי אופי בסיסיים כפי שנקלטו על ידי הציבור.
* בהערת אגב לא ברורה לי השיוך בין ההגמוניה לאשכנזיות> בובליל בתור קבלן עשיר נראה לי יותר קרוב למנגונני השפעה וכוח מאשר בשאלה חסרת גב כלכלי.
[להגיב לתגובה זו]
18 בדצמבר, 2008 בשעה 22:01
אני לא אומר שיוסי בובליל הוא אדם טהור וזך לבב. אני מניח שהדמות המציאותית שלו לא רחוקה מהדמות שהצטיירה בסדרה*, וההבדל העיקרי הוא שבסדרה קווי אופי מסויימים מודגשים.
אבל נשאלת השאלה – מי שם אותו שם? מי ליהק אותו – ביחד עם הבת שלו – לוילה? מי קבע את חוקי המשחק בוילה, ושינה אותם כשצריך?
הרי זה לא שבאו 11 אנשים אקראיים, נכנסו לוילה והתחילו לצלם אותם. מישהו בחר אותם, ומישהו סידר את העניינים כך שהגמר יהיה שפרה מול יוסי.
הנחת המוצא שלי – ואני ממש לא לבד בהנחה הזו – היא שלהפקה יש תפקיד מפתח בתוכניות ריאליטי, לפחות בישראל. היא בוחרת את המועמדים, היא מציגה אותם כמו שהיא רוצה שיראו, מדגישה אלמנטים ומסתירה אחרים; היא קובעת את הפורמט – וגם אם זה לא משמעותי ברמת המתחרה הספציפי, זה מאוד משמעותי לגבי התוצאות הכלליות. והרבה פעמים – יותר ממה שאנחנו רוצים לחשוב – היא מתערבת במה שאמור להיות 'נייטרלי', החל בחוקי המשחק ('השבוע הדחה כפולה'), ועד ללשים מילים בפה של מתמודדים (לפי העדויות שלהם עצמם).
בגלל זה, אני אומר שעבורי ריאליטי הוא מתוסרט בדיוק כמו סדרת דרמה. ולכן אני מתייחס למה שקרה שלשום לא כאל שיקוף של איזושהי מציאות, אלא כאל סדרת דרמה שבה המזרחי מאשקלון, איש גס רוח ואלים, מתחרה באשכנזיה טובת הלב. כולם חושבים שהוא הולך לנצח, וברגע האחרון היא סוחפת את אהדת הקהל ומנצחת בהפרש גדול.
האם על סדרה כזו לא היית אומר שהיא גזענית? עבורי, העובדה ששמו טייטל 'ריאליטי' לא משנה את היד המכוונת שבעניין.
*ספקולציה פרועה, בהתחשב בזה שלא ראיתי את הסדרה…
[להגיב לתגובה זו]