יש כאן בעיית מימדים אני חושב

אם תשאלו אותי יש באיחוד הכוחות של התנועה הירוקה ושל מימד בעיה. לא סתם בעיה. יש שם בעיית מימדים.

אחד הכלים הראשונים והחשובים ביותר שרוכש כל סטודנט לפיזיקה הוא היכולת להפעיל את מה שמכונה שיקולי מימדים. שיקולי מימדים הם מה שיאפשר לאותו סטודנט לשבת שנים אחר כך בהרצאת סמינר של חוקר בעל שם בתחום נידח שעליו לא שמע מעולם, לבהות ארוכות במשוואות שחצי מהגדלים המתוארים בהן לא אמרו לו דבר וחצי דבר רגע קודם, ואף על פי כן להרים יד במפתיע ולומר לאותו חוקר מפורסם "יש כאן בעיית מימדים אני חושב". בעיית מימדים, בקצרה, היא מה שנוצר כאשר המשוואה המרצדת על פני המסך טורחת לחבר שני גדלים פיזיקליים שונים כשאחד מהם מתאר, נניח, מסה כפול זמן בריבוע בעוד השני מתאר, נניח שוב, אורך חלקי זמן בחזקת שלושה חצאים. המשוואה, במלים אחרות, למרות שאינה אומרת לאותו סטודנט שכבר בגר והתקדם, כמעט כלום, שגויה כיוון שהיא מנסה לחבר שני גדלים שהם שונים מהותית פיזיקלית. אם להודות על האמת, שיקולי מימדים יכולים לשמש גם להרבה יותר מאיתור שגיאות שכאלה. בהפעלה ראויה שלהם הם יכולים ללמד את הפיזיקאי המיומן לא מעט על אופי הפתרון של בעיה עוד לפני שטרח להבין אותה לעומק.

כל ההקדמה המתארכת הזו באה, אם להודות על האמת, רק כדי להצדיק את משחק המלים התפל למדי שבכותרת ובפתיחת הפוסט.

נהוג, כפי שעושה למשל המצפן הפוליטי, לתאר את הפוליטיקה כמישור דו-מימדי שציריו המאונכים זה לזה הם ציר התפישה החברתית (מקומוניזם בשמאל ועד לניאו-ליברליזם בימין) וציר התפישה המדינית (בישראל לפחות נדמה שהשם הזה ראוי יותר). במשך שנים הוכרעו הבחירות בישראל כמעט ורק על סמך הציר המדיני. איחוד הכוחות של מימד והתנועה הירוקה מגביה אל מעל לתמונת העולם השטוחה הזו, מוסיף לה באחת שני מימדים. מדובר, להערכתי במימד אחד יותר מידי.

על רקע ההסכמה הגורפת בדבר הדמיון המוחלט בין שלוש המפלגות הגדולות קל להבין את הפיתוי של בוחרים כמו גם של פוליטיקאים לנסות בבחירות הנוכחיות בחינה של מימדים חדשים שנותרו זנוחים עד היום. זה הרקע להצלחה המפתיעה של הירוקים בסקרים, וזה גם הרקע להחלטת הריצה של התנועה הירוקה. המימד הסביבתי שכמעט ונעדר מהפוליטיקה הישראלית ראוי להתייחסות רצינית יותר מכמה סעיפים לא מחייבים בשולי המצע. לא מעט אנשים מבינים את הקשר שבין השקפת עולם סביבתית לבין צדק חברתי, למשל. על רקע המיאוס מהמערכת המפלגתית הקיימת קל להבין לפיכך את ההתעוררות בזירה הירוקה.

מימד, לעומת זאת, כבר ניסתה את כוחה בעבר וכשלה. מאז הסתופפה בחסות מפלגת העבודה (או ישראל אחת). נדמה לי שהבחירות הנוכחיות נותנות למימד הזדמנות נוספת. די במבט אחד על חבורת המטורפים שהצטופפו בבית המריבה כדי לגרום לרבים מאנשי המפד"ל המסורתיים הרהורי חרטה עמוקים ונסיון להחזיר את הציונות הדתית למסלול שפוי יותר. מימד שנמצאת שם כבר כמה שנים יכולה לקום עכשיו ולאסוף אליה את הקולות האלה.

שתי התנועות מתמקמות הרי באותו איזור של המישור הפוליטי המסורתי, יוניות וחברתיות יותר מקדימה. כל אחת מהן מוסיפה למיקום הזה עוד גורם ייחודי לה, מתבדלות בכך מהעבודה וממר"צ. אבל הבידול הכפול של שילוב התנועות הזה נראה לי כמו צעד אחד רחוק מידי.

הקהל הטבעי למסרים של התנועה הירוקה הוא של מאוכזבי העבודה ומר"צ, אלה שתמיד שוקלים, אבל אף פעם לא באמת מצביעים חד"ש, ואלה שאומרים שנמאס מהכל והפעם הם מצביעים עלה ירוק אבל בסוף לא מגיעים לקלפי. יש ביניהם כאלה שדווקא מתים על תיקון ליל שבועות בעלמא ומתאים להם קצת קטע של יהדות, אבל קשה לי לראות אותם מצביעים למימד.

הקהל הטבעי של מימד, כבר אמרתי, הוא של אנשי הפועל המזרחי שהבליגו על ההחלקה המתמדת של מפלגתם המקורית ימינה. בבחירות הקודמות הם נשברו אחרי הקטע עם האיחוד הלאומי, ככל הנראה הצביעו עבודה או קדימה. עכשיו "הבית היהודי" מנסה לקרוא להם חזרה, כמעט בלי זכר לאנשי האיחוד הלאומי, אבל המראות של ילדי הפוגרומים השלימו עבורם סופית את הנתק. קשה לי לראות את האנשים האלה מאמצים את עקרונות הקיימות כחלק מהשקפת עולמם.

כן, יאמר מי שיאמר, מלכיאור הוא מחברי הכנסת הסביבתיים ביותר שלנו. אחרים יזכירו שבתנועה הירוקה יש לא מעט דגש על הקשר של חשיבה סביבתית-חברתית כוללת למורשת היהודית. אבל בכל אלה לא די כשאנחנו באים לדבר על משחק הדימויים שמכריע את אופן ההצבעה שלנו, ובמשחק הדימויים הזה קשה לי לראות את החיתוך של תומכי שתי התנועות יוצר גרעין מצביעים קריטי שיגרור אחריו גם את איחודם. דווקא בתוך מפלגה גדולה יותר, ככל הנראה מפלגת העבודה (או אפילו קדימה) כשכל אחת מהן מוסיפה רק דגשים משלה לגוף קיים אני יכול לדמיין תהליך כזה (מר"צ נפסלת כי היא תדחה על הסף את רוב מצביע מימד הפוטנציאליים). האיחוד הנוכחי, במקום להעניק תוספת של עומק למפלגה קיימת יוצר מפלגה קטנה ודו-ראשית שתדחה להערכתי את מצביעיה הפוטנציאליים משני הצדדים.

5 תגובות ל“יש כאן בעיית מימדים אני חושב”

  1. נראה לי שהפתרון שהם מצאו לבעיה הוא לצמצם מימד אחד.
    מתי לאחרונה שמעת מישהו מדבר על האספקט הדתי של מימד?

    [להגיב לתגובה זו]

  2. יתכן שאתה ממעיט בערכה של הסלידה מהעבודה ומקדימה. התנועה הירוקה-מימד פונים גם למי ששקלו להמנע מהצבעה ולאלו שהתלבטו בין שתיהן. החיבור, לדעתי, נכון ויש בו מכנה משותף של התחשבות.

    [להגיב לתגובה זו]

  3. מאת יואב רובין:

    שתי הערות:
    1) מימ"ד עברה בשנתיים האחרונות תהליך ובו היא הפסיקה להיות תנועה דתית. חברים בה יהודים חילונים ומסורתיים ואפילו פלסטינים ובדואים.
    2) חלק מהציבור הדתי שדיברת עליו כציבור המסורתי של מימ"ד עסוק לא מעט בענייני חברה, כלכלה וסביבה. העובדה שמלכיאור היה אחד הח"כים הפעילים ביותר בתחומי הסביבה והיה גם יו"ר ועדת החינוך אינה מקרית, היא משקפת את רצון תומכיו במימ"ד. ברור שאג'נדה סוציאל-דמוקרטית שהרב מלכיאור מחוייב אליה לחלוטין (אחרי הכל הוא מסקנדינביה) מתיישבת היטב עם האג'נדה הסביבתית הירוקה-אדומה של התנועה הירוקה.

    [להגיב לתגובה זו]

  4. דרומי: יש לציין שלא שמעתי כמעט דבר על מימד עד לימים האחרונים ולהצטרפות הזמנית של עמי איילון. יחד עם זאת אני משוכנע שהתמונה שנותרה בתודעתי לפיה מימד היא תנועה דתית נותרה גם בתודעת רוב הציבור.
    שושי: לא ממעיט, ממש לא, אבל במובנים מסויימים נראה לי שאולי אפילו ריצה עצמאית של אחת מהשתיים (או אפילו של שתיהן) עדיפה על החבירה שלהן.
    אנסה לבאר את כוונתי המקורית באמצעות משל שחשבתי עליו מאוחר יותר:
    נניח שאת חובבת סקי מושבעת. איזה מהמגזינים הבאים יהיה בעל סיכוי גדול יותר לשכנע אותך לרוכשו: מגזין שמוקדש אך ורק לסקי, מגזין שבועי כללי בנושאי נופש ופנאי עם מדור סקי או מגזין חדשני המוקדש לסקי ולאיסוף בולים?
    יואב: ראשית אני משער שאתה יודע יותר טוב ממני את העובדות ושמח ללמוד.
    יחד עם זאת כמו שאמרתי לדרומי – מה שידוע לך ולאחרים הבקיאים בפרטים לא בהכרח ידוע גם לציבור הרחב עבורו מימד היא עדיין מה שתמיד היתה.
    מעבר לכך – עמוד האודות באתר מימד בהחלט מדגיש את שורשיה בציונות הדתית.

    [להגיב לתגובה זו]

  5. 1. תודה על הפתיח, למרות שהוא לא כל כך קשור, הוא קשור בעקיפין (אחת הביקורת היותר מעניינות על התואריה הנאו קלאסית היא שהיא לכאורה תאוריה עם משוואות מדוייקות אבל למעשה סובלת מבעיית מימדים קשה).

    2. בעוד שהחיבור עם מר"צ נדחה, החיבור עם מימד אושר ברוב של 92% או משהו כזה באסיפת התנועה הירוקה, בתור חילוני אני מבין בדיוק מאיפה החיבור הזה בא (למעשה הייתי בין היוזמים של החיבור הזה).

    3. בתדמיות אני מבין מעט מאוד. אני חושב שחלק מהנושא של תדמיות זה כוח של בעלי הון, פוליטיקיאם וגופי תקשרות לעצב תדמיות. זה חלק מהתפקיד שלנו לשבור תדמיות שקריות.

    4. יש היום יותר ויותר הבנה של אנשים דתיים לגבי העומק שיש בנושא של סביבה – דוגמאות לנקודות חיבור – התנגדות לתרבות הצריכה, צדק חברתי, התערבות מחזורית בשוק (שבת, חגים, שמיטה), התפיסה של קרקע , חיבור למקום ועוד. אפשר להזניח את הנושא הזה ואפשר לטפח אותו.

    5. אם רוצים לבנות את השמאל מחדש, ולהפוך אותו למשהו מעודכן עם תוכן ולאל סיסמאות ריקות – צריך להתחיל מאיפשהו לא? התנועה הירוקה-מימד נראה לי המקום הכי אמיתי להתחיל דבר כזה.

    6. התפיסה של המצפן הפוליטי היא שגויה כמובן, משום שחסרים בה מימדים – אפשר לכל הפחות לדבר על המימד המדיני (או ליתר דיוק מרחב ההתייחסות לאומני מול אתרופוצנטרי), המימד הכלכלי (שוק מול צדק חברתי) והמימד התרבותי (ליברליזם, שמרנות, חילוניות מול דתיות).

    [להגיב לתגובה זו]

השארת תגובה

Subscribe without commenting