תודעה כוזבת

מאזיני רדיו נתקלו מן הסתם בפרסומת לעיתוני הילדים והנוער של ג'רוזלם פוסט, זו שבמהלכה נשלח ילד קטן התוהה איך אומרים כוכבית באנגלית מבן משפחה אחד לאחר, כשכולם נבוכים מול השאלה. באופן משעשע מסתיימת הפרסומת כשהשאלה נותרת חסרת מענה וההורים המודאגים מידיעת האנגלית של ילדיהם מוזמנים להתקשר למספר הטלפון כוכבית משהו. מה שמשעשע כל כך בסיום הזה הוא כמובן שלתהייה המקורית של הילד, לפחות בהקשרה הנוכחי, יש תשובה עלובה למדי, הכוכבית על מקלדת הטלפון נקראת באנגלית פשוט star, ממש כמו אחיה הבכור.

נזכרתי בפרסומת הזו אחרי שראיתי את הטבלה הזו בגליון יום שישי האחרון של הארץ ותהיתי איך בדיוק מגדירים כוכבים, וביתר שאת כוכבים חדשים, בפוליטיקה הישראלית.

התלונה בדבר הנכונות של עיתונאי תרבות ופנאי עצלים לאמץ בחום ז'רגון יחצני בתמורה להודעות מוכנות מראש לקופי-פייסט כבר נידונה לא מעט. חמורה ממנה היא הנכונות של עיתונאים פוליטיים לאמץ את הז'רגון התעמולתי של המפלגות המקבלת ביטוי בולט בדיוק בשאלת הכוכבים החדשים.

כל רשימה, כך נראה, רוצה מאוד להתהדר בכמה כוכבים חדשים שכאלה במקומות ריאליים. אלה מעידים על רלוונטיות ועל דינמיות, מוכיחים שלא מדובר במפלגה מסויידת שאבד עליה הכלח. אבל מה קורה כשאין די כוכבים שכאלה? פשוט מאוד, ממציאים אותם.

אז ברשימת הליכוד יש חמישה כוכבים חדשים בעשרים המקומות הראשונים

דן מרידור ובני בגין – נסיכי שנות השמונים שהם הרבה יותר צביקה פיק מנינט טייב, אבל למי אכפת?

יוסי פלד – שבע עשרה השנים שעברו מאז שחרורו מצה"ל ומגוון התפקידים הממלכתיים שמילא מאז, כמו גם תמיכתו בנתניהו ב-96' מסמסו מזמן את היכולת לראות בו כוכב חדש, ושוב, למי אכפת?

ציפי חוטובלי – מעולם לא ראיתי את "מועצת החכמים" בערוץ 10, אבל על רקע המצב הנוכחי שבו כל עיתונאי זוטר שעובר לפוליטיקה נתפס כרענון אמיתי אכן רשאית ככל הנראה לאחוז בתואר.

משה יעלון – כוכב שביט במסלול התרסקות מסוכן לטעמי האישי, אבל אכן כוכב חדש, ללא ספק.

ברשימת קדימה מנגד, הצליחו ממש בדוחק להדביק את התואר הנכסף לשני מועמדים

זאב בילסקי – נאלצתי לבדוק בויקיפדיה (כבר רומז משהו) כדי להיזכר בעברו כראש עיריית רעננה. בהחלט יכול להיות שעברו זה יקפיץ את התמיכה בקדימה בעירו (בהנחה שהיה ראש עירייה טוב) ועדיין, זה כוכב זה?

נחמן שי – נו, אילו היינו יוצאים זה עתה מהחדר האטום כשקולו המרגיע עוד מהדהד באוזנינו ניחא, אבל תינוקות הברדסים מאז כבר עומדים להצביע היום. לא כוכב ולא חדש.

גם במפלגת העבודה יש שניים

עינת וילף – חדשה למדי אכן, אבל נדמה לי שכוכבותה קיימת רק עבור מי שזוכר את נסיון הריצה הכושל שלה בפריימריז קודמים של מפלגת העבודה.

דניאל בן סימון – טוב, בסדר, אם לחוטובלי מגיע אז נראה שגם לו.

הגישה הזו מרגיזה אותי גם בגלל שהיא מעידה על עצלות תקשורתית מייאשת דווקא בזמן שבו חשוב כל כך למצוא ביקורתיות אמיתית בסיקור המערכת הפוליטית, אבל גם בגלל שזו בדיוק הגישה שתאפשר, ככל הנראה, להעביר את שילוב אנשי תנועת השמאל החדשה ברשימת מר"צ במסלול עוקף פוליטיקה ומפלגה שנאחז באבק כוכבים מזוייף.